התגלית המרגשת בעולם החסידי: חשיפת סידורו של הבעל שם טוב
מענדי קורטס, עיתון 'כפר חב"ד'
לא במהירות התקבלה ההחלטה לחשוף השבוע לקהל הרחב את הצילומים המלאים מסידורו של הבעל שם טוב. "היו לנו התלבטויות רבות אם זה נכון", משתף את 'כפר חב"ד' הרב שלום בער לוין, הספרן הראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד, שמתוקף תפקידו נמנה עם היחידים שאחזו בסידור במרוצת השנים לשם שמירתו. "מה שהכריע בסופו של דבר היה ההבנה שאין לנו אישור לגנוז אותו הרחק מעין רואים, בקופסאות סגורות, כי מה התועלת בשמירתו כך לנצח".
זהו ככל הידוע הנכס החשוב ביותר בספריית הענק. 496 עמודים שמתוכם התפלל הבעל שם טוב, ובהם רשמו תלמידיו את שמותיהם שיהיו זיכרון לפניו בשעת התפילה. "אני מתיירא לגשת אל הסידור ולגעת בו", העיד הרבי (תוכן) באחת ההזדמנויות.
•
סיפור גלגולו של הסידור מהבעל שם טוב ועד ספריית הרבי ידוע רק במקצת. שמועות רבות ושונות נשמעו במהלך השנים עליו. רובן רוכזו בקובץ "שפתי צדיקים" של מוסדות קופיטשניץ בירושלים – שבו נאספו אף כל הממצאים הידועים על הסידור: ניסוחו, החתימות שבו וסיפור גלגולו – ובסדרת מאמרים מפורטת של ר' יהושע מונדשיין ע"ה, שפורסמה ב'כפר חב"ד'.
סיפורים נשגבים נכרכו בסידור. מהם תוארו בידי הרבי הקודם במסמך נדיר שכתב בחודש טבת תרס"ו, בעת שקיבל אביו הרבי הרש"ב נ"ע למשך כמה שבועות את הסידור בהשאלה והראה אותו לתלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש. הרבי, שהיה אז בן 25, התבודד בחדרו עם הסידור ורשם לעצמו כל פרט ופרט שבו, עמוד אחר עמוד. לצד זאת הוסיף הרבי דברים ששמע מאביו על הסידור, השְׁערות שלו ופרטים שונים שנודעו לו עליו.
הכתבה המדוברת, השבוע ב'כפר חב"ד'
מרתק לצלול אל המסמך הזה. "כריכתו בעור שחורה שלקה באדמומית", מתאר הרבי בראשיתו את צורת הסידור החיצונית. "ברוב השנים נתקלקל מעט ונקרע בכמה מקומות, וניכר שנכרך בגב חדש". את מידותיו מתאר הרבי: אורכו ורוחבו כספר התניא שהודפס מחדש בשנת תר"ס בווילנה, שווה בשווה ממש. עוביו (עם הכריכה) כסידור האריז"ל שהודפס בלבוב בתקמ"ח.
בהמשך המסמך, על פני שורות ארוכות, מפרט הרבי את סדר העמודים בתוך הסידור. אין זו סקירה כללית אלא כזו המפרטת תילי תילים של דיוקים בסידור, גם כאלה שאינם נראים במבט ראשון. ניכר שהרבי עיין בכל מילה בסידור. אחד הדיוקים שציין הרבי, בעמוד קל"א, עוסקת בברכת המזון של שבת, שם במקום "הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה", כפי שמודפס בדרך כלל, נכתב ה"גדושה והרחוה". הרבי הוסיף: "ניכר שהיה כתוב 'הרחבה' בב', אבל נמחק הב' (בכוונה) ונכתב ו' במקומו. וכמדומה שאות הזה הוא כתב יד רבינו הבעל שם טוב ז"ל בעצמו". לימים יזכיר הרבי כ"ק אדמו"ר זי"ע את שינוי הנוסח הזה בסידור פעמים רבות בהתוועדויותיו.
כתב ידו של הבעל שם טוב ניכר בעמודים רבים בסידור. על חלק מהעמודים מציין הרבי הריי"צ כי ניכר שנספגו בדמעות. את הדמעות הללו יכנה הרבי הרש"ב, במכתב שישגר לבנו שנתיים אחר כך: "הדמעות הידועים". הרבי הריי"צ מתאר בין היתר: "כאשר לקחתי את הסידור הרגשתי ריח טוב ממנו, כריח בשמים. כאשר הכנסתי הסידור בחזרה לכ"ק אאמו"ר וסיפרתי לו מזה, אמר לי כי הוא גם כן הרגיש זה, אבל במקצת (מפני שסובל שאינו מרגיש ריח, ואפילו ריח חזק, וזה הרגיש) אבל אנחנו הרגשנו היטב הריח כי חזק הוא, והוא כריח בשמים ממש".
צילום מתפילות הימים הנוראים בסידור. בתחתית: רישומי דמעות שעליהם התבטא ככל הנראה הרבי הרש"ב: "הדמעות הידועים". לפי אחד החוקרים הדמעות מעורבות בדם
חמש שנים קודם כתיבת המסמך חזה הרבי הריי"צ מקרוב במעשה ניסי הכרוך בסידור. זה היה כאשר הגיע אל העיירה האוקראינית שבה היה הסידור (כמפורט בהמשך הכתבה), והבחין כי ביתו של הגביר, שברשותו היה הסידור, נשרף כולו, למעט חדר אחד – החדר שבו היה הסידור בשעת השרפה. "אנוכי אוכל להעיד, כי בעצמי הייתי שם", כותב הרבי הריי"צ, "וראיתי את החדר שנשאר שלם ולא נחרך אפילו מעזיבת התקרה. והחדר הזה נשאר בשלימות ממש".
משפט הספרים המפורסם, שעלילתו החלה בפומבי בקיץ תשמ"ה, החזיר את סידורו של הבעל שם טוב למרכז השיח החב"די. זאת בעקבות שיחת הרבי בהתוועדות י"ב תמוז, שבה לראשונה דיבר על גנֵבת כתבי היד והספרים, הזכיר בין היתר את הסידור והפליא בקדושתו. "תמיד הייתה לי יראה גדולה מפני סידור זה", התבטא הרבי, "וחששתי ליקרב אליו ולמשמש בו". עוד סיפר הרבי כי הרבי הקודם לא היה מניח לאיש להתקרב ולגעת בסידור, למעט עיתים נדירות שבהן הרשה – לאחר סדר הכנה שכלל בין היתר טבילה במקווה – לגשת ולנשק את הסידור.
•
המידע בדבר גלגוליו המלאים של הסידור מידי הבעל שם טוב ועד ספריית ליובאוויטש, כעבור מאות שנים, לוקה בחסר. את הסידור כולו, שנכתב עם כוונות האריז"ל, כתב גיסו של הבעל שם טוב רבי אברהם גרשון מקיטוב, בכתב ידו. לימים נפגם חלק קטן מהסידור, והושלם בהסכמת הבעל שם טוב בידי הסופר ר' פנחס.
עמודים מתוך תפילת שמונה עשרה, בהם רשמו תלמידיו של הבעל שם טוב את שמותיהם בכתב ידם
תוספת חשיבות לסידור נובעת מכך שבו חתומים בכתב ידם שמות כמה מתלמידיו הגדולים של הבעל שם טוב – בהם המגיד ממעזריטש (לפי מכתב שפרסם הרב ניסן טלושקין ע"ה בעיתון ה'מארגען זשורנאל' בשנת תרצ"ד, המבוסס על דברים ששמע בין היתר מהרבי הקודם, בסידור מופיעות גם חתימותיהם של רבי אלימלך מליז'ענסק, רבי זושא מאניפולי, רבי יעקב יוסף הכהן בעל ה"תולדות יעקב יוסף" ועוד, ואולם חתימות אלו אינן מוזכרות ברשימה המפורטת האמורה שכתב הרבי הריי"צ בתרס"ו). את שמותיהם חתמו בסידורו כדי שיעלה אותם בזיכרונו בשעת התפילה. ואכן בצילומים מהסידור הנחשפים השבוע אפשר להבחין בחתימות התלמידים ובשמותיהם, המרוכזים ברובם בכמה עמודים בסידור, תוך ציון בקשות אישיות שונות.
השלב הבא בהתגלגלות הסידור אינו ברור לחלוטין. לפחות שלוש מסורות וגרסאות ישנן על סידור מהבעל שם טוב שהועבר לדורות הבאים. אף אחת מהן אינה מאפשרת לומר בוודאות כי הכוונה לסידור המדובר. גרסה אחת (בספר 'אמונת צדיקים' תר"ס) מייחסת את התגלגלות הסידור אל רבי מרדכי מצ'רנוביל, שקיבל אותו מידידו הקרוב ר' ישראל, נכדו של הבעל שם טוב (ר' ישראל היה אחד משלושת בניו של ר' צבי ז"ל, הצדיק הנסתר בנו של הבעש"ט), שירש אותו מזקנו.
גרסה אחרת מייחסת את התגלגלות הסידור ליורשיו של בעל ה"דגל מחנה אפרים", נכדו של הבעל שם טוב. הדבר מופיע בשטר מעשה בית דין המחלק את הירושה, שבו עם החפצים המחולקים נמנים סידור הבעל שם טוב והתפילין של רש"י שלו. גרסה זו העדיף החוקר ר' יהושע מונדשיין, היות שברשימת הרבי הריי"צ על אודות הסידור, מצוין כי מלבד הסידור נמצאות בבית הנגיד (שממנו הגיע הסידור אל הרבי הקודם, כדלקמן) גם התפילין של בעל הדגל מחנה אפרים. הנה כי כן נמצא קשר ישיר בין הסידור לבין בעל הדגל מחנה אפרים.
מימין: כתב ידו של הבעל שם טוב, בהגדה של פסח בסידור
בשלב הבא ידוע שהתפילין הגיעו אל הנגיד החסידי רבי יצחק ליפסון, שהתגורר בעיירה קמינקא האוקראינית וברשותו שכן הסידור שנים רבות עד שהגיע לרבותינו נשיאינו. איך הגיע אליו הסידור? גם כאן הפרטים אינם מחוורים לחלוטין. לפי מקורות שונים את הסידור קיבל הנגיד בנדוניה שזכתה בה רעייתו. לא ברור מנין התקבלה הנדוניה, אם מהחלוקה האמורה של עיזבון בעל הדגל מחנה אפרים, ירושה מרבי מרדכי מצ'רנוביל או ירושה אחרת.
•
במהלך השנים שבהן היה הסידור ברשותו של הנגיד היו יחידי סגולה שזכו לראותו. הרבי הריי"צ ביקר כמה פעמים בעיירה וראה בביתו של הנגיד את הסידור. יחידי סגולה נוספים ראו את הסידור בחצרו של האדמו"ר מסקווירא (שר' יצחק ליפסון נמנה עם חסידיו). בהזדמנות אחרת, כאמור, בשנת תרס"ו, קיבל הרבי הרש"ב את הסידור בהשאלה למשך מספר שבועות והראה אותו לתלמידים בליובאוויטש ולבנו.
הרב ניסן טלושקין ע"ה, שזכר מקרוב את אותם ימים, תיאר את ההתרגשות שאחזה בחסידים, במכתב שפרסם בעיתונות האמריקנית: "זוכר אני חסידים שבאו לעירי באותם ימים מליובאוויטש, והיו מספרים שאצל הרבי נמצא סידורו של הבעש"ט, שבו רישומים מדמעותיו של הבעש"ט (כמדומני בתיבות 'ומפני חטאינו גלינו מארצנו'). באותה הזדמנות התבטא אדמו"ר הרש"ב, שאילו היה הסידור עומד למכירה, ובאם היו לו האמצעים לכך, היה מוכן לשלם תמורתו אלפיים רובלים של זהב! אבל הבעלים דחו את כל הפניות לרכישת הסידור". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ובצל כליאתם של יהודי רוסיה מעבר לחומות מסך הברזל, נעלם הסידור מן העין למשך שנים, וכאילו אבדו עקבותיו.
לראשונה, כך לפי מחקרו של ר' יהושע מונדשיין, נחשף הסידור שוב בחורף תרצ"ד בידי אדמו"ר הריי"צ, שהגיע אז לוורשה. באותה הזדמנות הציג הרבי את הסידור לרבים. עיתון ה'היינט' שיצא בעיר דיווח בכותרת מרעישה: "התרגשות חסידית גדולה לרגל סידורו של הבעל שם טוב הנמצא בוורשה", ושמועות משמועות שונות נפוצו על גלגוליו של הסידור. במשך השנים הבאות הוסיף אדמו"ר הריי"צ להראותו, פעמים מעטות, ליחידי סגולה, אך מאז נסתם חזון ונותר הסידור הרחק מעין רואים. עד השבוע, שבו נחשף צילום עמודיו לכלל הציבור.
איך הגיע הסידור אל הרבי מהנגיד ר' יצחק ליפסון? גם בכך נפוצו במהלך השנים גרסאות שונות. היו שהצביעו על מתנה לרבי הרש"ב או הריי"צ והיו שטענו כי מדובר במכירה – אם מהנגיד עצמו ואם מיורשיו. ר' יהושע מונדשיין הסיק במחקרו, לאור מכתבים שפורסמו בשנים האחרונות המתעדים את הליך המכירה בין הנגיד ובין הרבי הריי"צ, כי הסידור נמכר לרבי בידי הנגיד עצמו. עוד מסיק מונדשיין כי בד בבד עם קבלת התשלומים, עוד לפני שהועבר הסידור לרשותו של הרבי, עדיין התנהלו מגעים למכירת הסידור לרוכשים פוטנציאליים אחרים. מתי קיבל הרבי את הסידור? ייתכן שבשנת תרפ"ט וייתכן שרק בשנת תרצ"א אחרי שחזר מאמריקה לריגה (הפירוט המלא, המכתבים והנימוקים מופיעים בגיליונות 'כפר חב"ד' 906–910).
הרבי הריי"צ, כאמור, בעת בואו לוורשה בשלהי טבת תרצ"ד, הסכים להראות לרבים את הסידור, בתנאי שהבאים טבלו קודם במקווה. העיתון המקומי תיאר את הקהל הצובא על הדירה בניסיון לראות את הסידור. הידיעה עשתה לה כנפיים וב'מארגען זשורנאל' הניו יורקי ועיתון 'הארץ' הישראלי פורסמו כעבור משך זמן ידיעות דומות (וסביר להניח שעיתונים נוספים סיקרו את חשיפתו המרעישה של הסידור). כשהגיע הרבי לניו יורק הביא את הסידור עימו.
• הכתבה המלאה מתפרסמת ב'כפר חב"ד'
12
1
מאפשרים לכם לקבל
