בשנים הראשונות לשליחותנו באילת התגוררנו בבנין שנקרא "7005". שנים רבות לא היו באילת שמות לרחובות, משום מה, ולכל בנין היה כתובת משלו. כל בנין היה ממוספר בנפרד וכאשר היית צריך להגיע לכתובת מסויימת בעיר היה עליך לומר לנהג המונית את מספר הבנין אליו אתה מעוניין להגיע. נהגי המוניות נדרשו לזכור היטב את מספרי הבנינים למאותיהם.

בנייננו המכונה "7005" היה בניין גבוה עם כ-30 דירות ודייריו היו איכותיים ביותר. הבנין השתייך לחברת 'עמידר' והיא שיכנה בדירותיו רק עובדי ציבור ששימשו כמורים ורופאים. כיון שרעייתי הרבנית שימשה כמורה במשרד החינוך זכינו לשכור שם דירה בתנאים מועדפים.

לא באתי בשורות אלו לספר על הבנין כולו ועל דייריו שהתקרבו ליידישקייט בשנים שהתגוררנו  שם ועל כך בהזדמנות אחרת. סיפורנו מתמקד באחד מהשכנים שבבנין זה. הוא - אב המשפחה - היה עולה מדרום אמריקה ורעייתו היא ישראלית שגדלה בארץ ולזוג שני ילדים קטנים. עם הזמן נוצר בינינו קשר עמוק וקבעתי שיעור תניא אחת לשבוע בביתי עם שכני.

השכן הוא מוזיקאי וגיטריסט מחונן ומוכשר ביותר ואף זכה לקבל 'פרס אוסקר' על יצירות מופת שהלחין וניגן. בימים הוא משמש כמורה למוזיקה בבתי הספר באילת ובלילות הוא מרבה להופיע בפני קהלים שונים בבתי המלון באילת.

כאשר בנו הגדול הגיע לגיל מצוות היה זה אך טבעי שאני אלמד אותו לכבוד בר המצוה את קריאת התורה והנחת תפילין ועוד. הילד, אף הוא מוכשר כהוריו, קרא היטב בתורה וכמו כל ילד אילתי ממוצע חווה את החגיגה הרוחנית של בר המצוה והתרגש לעלות לתורה כשהוא עטור בתפילין וכולם שמחים בשמחתו.

•

חלפו שנים והבן המשיך את מסלול לימודיו בבתי הספר היסודי והתיכון באילת כמו כל נער אילתי מתבגר והיה נראה כי הוא ימשיך ללכת בדרך ישראל סבא כמסורת אביו, אלא שלמרבה הצער בשלב מסויים הוא יצר קשר עם נערה אילתית שעלתה ממדינות חבר העמים, ולימים התברר שהיא איננה יהודיה והיא כמו רבים עלתה מאחת ממדינות חבר העמים למרות שהיא איננה שייכת לעם ישראל.

הוריו של הבחור לא ידעו את נפשם ועשו את הכל להפריד בין הדבקים אך ללא הועיל. לא שנה ולא שנתיים הם היו בקשר אלא יותר משש שנים ולא היה נראה כל אור בקצה המנהרה. כל תחנוני ההורים אל הבן כי ליהודי אין יכולת להתחבר לבת נכר לא עזרו וגם תפילותיהם הרבות עדיין לא נענו.

באחד הימים פגש אותי אבי הנער ובמר ליבו גולל בפני את אורח חייו של בנו ואת הקשר שלו עם מי שאינה מזרע ישראל. בפיו היתה שאלה פשוטה: מה עושים?

כיון שפגישתנו התקיימה בסמיכות לימי הפורים של אותה שנה ביקשתי ממנו שיביא את בנו למשתה הפורים אצלי בבית ואז תחת השראת היין בקיום מצות 'עד דלא ידע' אנסה לעורר אותו ולדבק את נשמתו לכור מחצבתו.

וכך היה. ביום הפורים הנער הגיע בלווית אביו אל הסעודה והצטרף אל החוגגים הרבים. אביו ניגן ושימח את הציבור עם הגיטרה והוא ישב והקשיב לדברים שנאמרו. דאגתי למזוג לו מנה הגונה של "לחיים" וככל שנקפו השעות הוא נסחף והתערבל לתוך משתה השמחה כשהוא הופך להיות חלק ממנו. למותר לציין שבשלב מסויים התחלתי לשוחח עמו בנושא החשוב שבשלו הוא נועד אצלי במשתה הפורים. יחד עם השמחה הרבה שהשתלטה עליו כטוב ליבו ביין הוא האזין לדברי המוסר והתוכחה שלי על דרכו הנלוזה.

לא זכרתי בדיוק כיצד נגמרה ההתוועדות ורק למחרת בבוקר סיפרו לי בני ביתי את ההתרחשויות שאירעו במשתה הפורים ובין היתר נאמר לי כי דיברתי עמו בתוקף גדול ואף נסחפתי יתר על המידה לטעמם. התפללתי לבורא עולם שלא יהיו דבריי 'דברים בטלים' ויכנסו לליבו לפעול את פעולתם.

שבוע רדף שבוע וחודש רדף חודש ולא שמעתי ממנו דבר, אלא שלאחר כמה חודשים פגשתי את אביו והוא סיפר לי כי הדברים שנאמרו בהתוועדות בפורים חדרו עמוק ללב בנו והוא החליט כי הוא חייב לחתוך ולנתק את החבל. אמנם הדבר לקח מספר חודשים אבל סופו של דבר תפילתו התקבלה ובנו ניתק את הקשר מכל וכל.

•

לא חלף זמן רב והנער מיודעינו מצא את זיווגו בבת ישראל כשרה ממשפחות הוותיקות של ראש העין והוא הקים יחד עמה בית כשר בישראל למהדרין. לא די שעזב את בת הנכר אלא שהוא נשא לאשה את רעייתו שהקפידה על כל קוץ ותג מהלכות התורה. תוך כמה חודשים הוא שקד על לימוד הלכות התורה ולפיה הלך באורחות חייו.

הזוג החדש עבר להתגורר בכפר סבא סמוך למקום מגורי הורי האשה בראש העין והם התמקמו שם כאשר הוא עובד למחייתו כטכנאי מטוסים של חברת 'ארקיע'. בחסדי השם הוא יצר קשר עם בית כנסת חב"ד המקומי ומשם לחסידות חב"ד הדרך היתה קצרה.

לאחר כשנה מנישואי הזוג נולד להם בן למזל טוב ואבי הבן ביקש מאביו ואמו כי הוא מעוניין שאני אשב כסנדק בעת הכנס בנו בבריתו של אברהם אבינו. כנראה שהוא רצה לגמול עמי חסד על המהפך שחל בחייו מאז אותה התוועדות של יום הפורים.

ביום הברית שחל בשבוע של ח"י אלול נסעתי יחד עם הוריו מאילת לכפר סבא שם נערכה הברית מילה לבנם הבכור. המוהל היה הרה"ג ר' שלמה מחפוד שידוע כמי שהקים את מערכת הכשרות שלו והוא נחשב לאחד מבכירי המוהלים בישראל.

הברית התקיימה כמתוכנן וזכיתי להחזיק על ברכיי את הילד הנימול ובעת שהרב מחפוד שליט"א בא לקרוא את שמו של הנימול הכריז האב: "שניאור זלמן"! כיאה לילד שנימול בסמיכות ליום 'ח"י באלול.

גם הרב מחפוד התרגש מקריאת השם ומיד שסיים את הברכה הוא הכריז: "יהי רצון שהילד הזה יאיר את העולם כמו הצדיק רבי שניאור זלמן שהוא נקרא על שמו, אמן".

•

כיום הזוג הצעיר כבר הפך להיות למשפחה מורחבת ברוכת ילדים. האבא חובש מגבעת ולובש סרטוק. הילדים מתחנכים במוסדות חב"ד ואור החסידות מאיר את דרכם ונתיבם בכל אשר ילכו.

הוריהם שיחיו, השכנים שלנו מבנין "7005" חזרו להיות כעבור כמה שנים שוב לשכנינו והם גרים בקרבתנו בשכונת השחמון. עם הזמן גם הם הפכו להיות חלק מקהילת חב"ד באילת והם שותפים מלאים לכל אירוע והתוועדות ולכל פעילות חב"דית לאורך כל השנה כולה.