יממה לפטירתו של הגאון החסיד רבי דוד משה ליברמן ע"ה, אב"ד 'שומרי הדת' באנטוורפן שבבלגיה וזקן רבני חב"ד ורבני אירופה.

מסכת חייו של הרב ליברמן, שהלך לעולמו בגיל 96, מסועפת ומרתקת. הוא שרד את מלחמת העולם השנייה וזכה לקירובים מהרבי ומהרבי הקודם עוד בשנות נערותו המוקדמות. במשך עשרות שנים כיהן פאר ברבנות.

בשיחה עם הרצל קוסאשוילי, בתכנית ליל שישי ברדיו COL, התארח הערב (חמישי) חתנו הצעיר, הרב שלמה וילהלם, שליח הרבי בזיטומיר שבאוקרינה, וסיפר מעט על דמותו של חמיו

האזינו לראיון המלא >>

את השיחה עם COL קיים כשהוא בדרכו לארץ הקודש, למסע ההלוויה.

"חמי היה עד פטירתו כנראה מהאחרונים שראו את החסיד הנודע רב איצ'ה דער מתמיד ע"ה. הוא שמע ממנו מאמר חסידות וזה תמיד היה חקוק אצלו, הציור הזה של ר' איצ'ה חוזר מאמר".

הרב וילהלם הוסיף וסיפר: "כשאני בא לדבר על חמי, הציור שלו זה ציור של תורה. הוא היה אדם שכל כולו היה תורה וראו זאת עליו במיוחד, שבעשר השנים האחרונות, למרות שלא יכול היה לראות, היה מפגין בקיאות אדירה בספרים, שאותם אצר בזיכרונו. כשהיה לומד עם החברותות לא אחת תיקן אותם על רש"י שלא דייקו בו, למרות שספר לא היה פתוח לפניו.

"זכורה לי פעם אחת, לפני שנתיים, כאשר התחילה הקורונה. ישבתי ולמדתי איתו חברותא בשבת והזכרתי את הליקוטי תורה  השבועי. הוא הקשיב לי כשעיניו סגורות. רציתי להבהיר איזו נקודה אז הוספתי מילה משלי שלא כתובה בספר והוא מיד אמר לי: את זה אתה אמרת. הייתי המום".

על שנותיו האחרונות סיפר הרב וילהלם: "הוא לא נתן לעצמו דקה אחת מנוחה, ולא נתן שיפנקו אותו ויעזרו לו. עשה כל דבר לבד וזה היה יוצא מן הכלל.

"שאלו אותו פעם, מאיפה הכוחות. והוא אמר שכל פעם שיש חלישות הוא מתאר לעצמו את אדמו"ר הקודם בעת שהגיע לאמריקה. הוא ראה אז עד כמה חלוש היה הרבי ובכל זאת עשה הכל בעצמו, ואמר כך אהיה גם אני".

יהי זכרו ברוך.