בהמשך לטור השבועי, שפורסם כאן בשבוע שעבר, קיבלתי תגובות רבות על הערותי לספרו של הרב יואב למברג "אוצר סגולות הרבי", ובין היתר כתבו לי כי הספר מביא רק סגולות ורעיונות שהרבי כתב וחתם עליהם והכל נלקח רק מתוך ספרי הלקוטי שיחות ואגרות קודש והספרים המודפסים. אי לכך לא הובאו שם סגולות אחרות מלבד אלו.

למותר לציין כי כל הערותי והארותי לא באו ח"ו לגריעותא כי הספר הוא נפלא וערוך באופן מסודר ובטוב טעם. אלא שסבורני שעדיף לכלול בו עוד סגולות שחלקן באו מפי השמועה מאנשים נאמנים או שנדפסו בתשורות שונות והרי כולן הן סגולות של הרבי.

כמו כן העירו לי כי סגולות המופיעות בלקוטי דיבורים וכיו"ב אינן נכללות בספר זה. והא גופא קשיא: האם סגולות שהמליץ עליהם הרבי הקודם, כמו שירת האזינו ועוד, אינן קרובות לליבו של הרבי?! ומדוע שלא יכללו ב"אוצר סגולות הרבי".

•

ברפרוף קל בין בתרי הספר לא ראיתי שהוזכרה שם סגולת אכילת מצות לרפואה אשר עליה הצביע הרבי פעמים רבות לאנשים שביקשו ברכה לרפואה. שמא תאמר הרי זה זוהר מפורש המכנה את המצות כ"מיכלא דאסוותא" ואין צריך להזכירה כסגולה. הן אמת נכון הדבר, אבל הזוהר דיבר על ליל הפסח כאשר אוכלים את המצות ומקיימים את מצוותן, אבל מן הראוי להוסיף על כך שיש סגולה לאכול מצות לאסוותא גם אם אוכלים אותן לאחר הפסח.

כן שמעתי מדודי הרה"ג ר' דן יואל ליווי ע"ה שסיפר שפעם ביקש אביו הגר"ב ליווי ע"ה מהרבי ברכה לרפואה עבור אחד ממכריו והרבי נתן לו מצה לאותו חולה למרות שזה היה אחר הפסח. כמו כן נכתב באיזהו מקומן ש"חסידו של אדמו"ר הזקן אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות בפסח והיה טוחנם ומכין מהם תרופות"

סימוכין לכך נמצאים גם בספר "תולדות ר' אברהם הרופא" עמ' 115:

בכל ערב פסח – במשך כל השנים – היה הרבי נותן מצה שלמה לרה"ח ר' אברהם אבא הרופא זליגסון (שזכה לשמש כרופא פרטי בבית הרב), באומרו שמצה היא מיכלא דאסוותא ומיכלא דמיהמנותא. בכמה שנים הוסיף לומר שזהו גם בשביל 'פציינטים' [=הזקוקים לרפואה]. פעם אמר לו לבוא גם בליל שני. בשנים האחרונות היה הרבי נותן לו מצה שלמה וגם פרוסה וגם אמר ששני הלילות מסוגלים למיכלא דאסוותא.

אינני יכול לקבוע האם רק מצה שניתנה מידו הקדושה של הרבי יש בה את סגולת המיכלא דאסוותא גם לאחר הפסח או שכל מצה שנועדה לליל הסדר מועילה לרפואה לאחר החג. את זאת אשאיר לאחרים.

•

ולסגולה נוספת: באחד הימים הרגיש אחד מתושבי אילת מר אהרן כהן רעדה בלתי נשלטת בידיו כאשר היה עולה לשאת את כפיו. הדבר הטריד אותו מאוד וביקש את ברכת הרבי לכך. תשובת הרבי היתה:

"טלית קטן כשר בעל שיעור ופשיטא הטלית גדול. היסח הדעת לגמרי מהרעד".

•

פעם ביקש אדם מהרבי בעת התוועדות ברכה עבור מכרו וידידו שנקלע לחובות עצומים ופרנסתו קשתה עליו. הסובבים שמעו שהרבי הרים את קולו ואף נזף באותו בעל חוב באומרו שאילו היה משלם את חובותיו ולא היה מזניח אותם הם היו מתמעטים והולכים והברכה היתה שרויה בפרנסתו.

אינני יודע אם זה עצה נבונה או סגולה המביאה לסייעתא דשמיא אך כמי שמפעיל גמ"ח נכבד במשך שנים הסגולה הזו היא בדוקה ומנוסה. כל אלו שאינם משלמים את חובותיהם לפי הסדר שנוצרו, נתקעים עם חובותיהם לאורך ימים ושנים וכל אלו ש'מכסים' את חובותיהם ע"פ הסדר ולא לפי לחצי הנושים זוכים לסיים את חובותיהם במהרה.

•

בעמ' 85 בספר האמור מובא תחת הכותרת "תאריכים לטיפול רפואי" שיש ימים שאין מומלצים לטיפול רפואי כמו ימי בין המצרים, ויש תאריכים מומלצים יותר כמו חודש כסלו.

כיון שספר זה משמש את עמך בית ישראל ולא רק את שוחרי התורה והלומדים מן הראוי לציין בו את ההלכה שאין לקבוע ניתוח וטיפול רפואי שלשה ימים קודם השבת ובפרט שהרבי התריע על כך ועשה מכך 'שטורעם' גדול:

בגליון התקשרות מס' 1339 מביא סקירה על הנ"ל ובין היתר כותב שהרבי דיבר על כך ברהחבה בהתוועדות חג השבועות תשל"ח:

"בדידי הוה עובדא - מישהו כתב לי שעליו לעבור טיפול רפואי ביום פלוני. ממילא שאזכירנו על הציון לברכה ולהצלחה. הלה ציין שהטיפול נקבע ליום ו' ערב שבת קודש. עניתי, שאמלא את בקשתו תיכף (למרות שזהו ענין הנוגע לעוד חודשיים שלושה) – אך חובתי, וגם זכותי, לעורר אודות ענין עיקרי הקשור בפסק דין ברור מן התורה לא לקבוע טיפול לפני שבת - ומצוה לפרסם".

לאחר שיחה הלכתית ארוכה בנידון אמר הרבי: "במצב שאיתרע מזליה של האדם והוא זקוק לטיפול רפואי, על פי דברי הגמרא בשבת (לב, א): "לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו: הבא זכות והפטר", הרי פשוט שכדאי לאדם חולה, לא עלינו, לנהוג החמרה לפנים משורת הדין בכלל, ובענייני רפואה בפרט"

ברור אם כן, שאין זה רק ענין הלכתי גרידא כי אם סגולה טובה בבחינת "הבא זכות והפטר".

•

בתשורה שערכתי לפני שנים רבות לנישואיו של הרמ"מ הכט ראיתי כי הרבי מבקש במכתב לסבו הרב משה יצחק הכט ע"ה שישיב לו מטפחת שנתן לו כסגולה.

מדובר בשליחות שהטיל עליו לנסוע לברזיל לבדוק את מצב בני ישראל הדרים שם ולפעול עבורם ולהצלחת השליחות נתן לו מטפחת מהרבי הקודם כסגולה להצלחת השליחות.

במכתב הנ"ל הרבי כותב לו: "חתיכת מטפחת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בטח שמורה אצלו ויחזירנה לי כמדובר ות"ח".

כך נוהגים חסידים מימים ימימה כל אימת שהולכים לפגישה חשובה ומכרעת נוטלים עמם מטבע או חפץ אחר שניתן מידי קדשו של הרבי.

•

באותה תשורה ישנו סגולות נוספות כדלהלן:

לאחד שסבל מדכדוך עמוק כתב הרבי:

"דיוק בכשרות האכילה ושתיה. דיוק בהנחת תפילין בדוקות. לימוד שיעור בתורה בכל יום. ילמוד שער הבטחון בספר חובת הלבבות. בדיקת המזוזות. יבקש רופא ידיד לתת לו סממני רפואה".

לאדם שפקדוהו אסונות רבים בזמן קצר כתב הרבי:

"דיוק בכשרות האכו"ש. דיוק בהנחת תפילין. לימוד תורה (או השתתפות בלימוד דרבים) בכל יום. החזקת תלמיד בישיבה בכל צרכיו לשנה אחת. בדיקת התפילין והמזוזות. אזעה"צ ולכתיבה וחתימה טובה".

ועוד שם:

מה שכותב בענין האשה מרת ... שלפרקים חולמת חלומות רעים וכו' - בטח אומרת ק"ש שעל המטה - אם עדיין לא חדלו, תבדוק המזוזה שעל דלת חדר משכבה. כן לפני השינה תקרא איזה סיפור בס' הזכרונות או בס' השיחות ותצייר במחשבתה צורת כ"ק אדמו"ר הכ"מ. וכ"ז תעשה לכל הפחות כארבע שבועות גם לאחרי שפסקו החלומות".

והוראה נוספת:

"בהנוגע לילדה... יציע להוריה שיחיו שיקחו על עצמם שלאחרי שתבריא הילדה תי' לגמרי, ידפיסו ספר מאמרי או שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. היינו שיתנו על זה אז שני אלפים וחמש מאות שקל ולהוראה אשר בטחונם חזק בהשי"ת אשר הוא רופא כל חולי בני ובנות ישראל, ישלחו עתה על חשבון זה שקל אחד לקה"ת, לא יותר ואם יעשו כזה מובטחני שכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ יגן עליה שתהיה בריאה ושלימה.

בהמשך הרבי כותב שגם אם אין להם עתה הסכום הנ"ל שיקבלו עליהם להביא את הדבר לפועל בשלימות והקב"ה ימציא להם את הכסף ובסוף הדברים הרבי מסיים:

"כמובן, לא יפרסמו כל ענין זה".

•

ואקנח ב'סגולה' נוספת המתאימה לפרק "פרי בטן", שאף שלא ראיתיה בכתובים אך היא בדוקה ומנוסה והיא ליטול חלק ולהשתתף בתהלוכות הקודש בל"ג בעומר.

זאת לאור הידוע שאצל אדמו"ר האמצעי ראו מופתים ביום זה בקשר לפקידא בזרעא חיה וקיימא ולאור הסיפורים הרבים שנערמו במשך השנים על אנשים שהשתתפו בתהלוכות בממונם ובגופם ונושעו מיד.