המלכה היהודיה
שלומית אלכסדרה

אחת הדמויות הבולטות ביותר בתולדות עם ישראל הייתה ללא ספק המלכה שלומית אלכסנדרה (המכונה גם - 'שלומציון המלכה'), אחותו של רבי שמעון בן שטח. היא הייתה אשתו של החשמונאי הראשון שלקח לעצמו את התואר "מלך", מאז חורבן בית ראשון ושיבת ציון. מלך זה  - נכדו של מתתי­הו כהן גדול  - היה יהודה אריסטובלוס הראשון.

לאחר מות בעלה, שיחררה שלומית־אלכסנדרה את גיסה, אלכסנדר ינאי, שהיה חבוש בבית סוהר ונישאה לו בייבום, בהתאם לחוקי התורה, לאחר שלה ולבעלה הראשון לא היו ילדים.

אלכסנדר ינאי היה איש צבא מזהיר ושלח ידו לכבוש מדינות ולשעבד ארצות. כל זמן שהיה עסוק בכך, נתן לאשתו המלכה לנהל את הענינים הפנימיים של הממלכה.

שלומית־אלכסנדרה הייתה אשה פקחית ויראת שמים, שכל חייה התנהלו על פי חוקי התורה. היא הרחיקה מהסנהדרין את הצדוקים, שלא האמינו בתורה שבעל פה ומינתה במקומם בע­לי תורה והוראה, ובראשם אחיה, רבי שמעון בן שטח. בעזרת תנא אחר, רבי יהושע בן גמלא, הנהיגה לראשונה חינוך חובה בכל רח­בי המדינה, פתחה חדרי תורה והושיבה מלמ­דים יראי שמים בכל עיר וכפר. התושבים היו חופשיים מכל דאגות ומאושרים ללא סייג.

קרדיט: shutterstock

שלטון האימים של ינאי

מצב מאושר זה נמשך כל זמן שינאי היה עסוק במלחמותיו. אולם כשסיימן בהצלחה בעז­רת קליאופטרה מלכת מצרים, הוא גילה את פרצופו האמיתי ולא הסתיר את העובדה, כי הוא איננו שבע רצון מצורת השלטון הדתית שהנהיגה אשתו המלכה, ושאין הוא מושפע מרבי שמעון בן שטח וחבריו הפרושים. ינאי החל להתחבר אל נכבדי הצדוקים, אויבי מסורת התורה, שעודדוהו להמשיך במלחמותיו, למרות שלא היה כל צורך בהן.

פעם הרגיז מאד את ההמונים היהודיים שהת­כנסו בירושלים לחוג את חג הסוכות. הוא רמס ברגל גאוה הלכה מקודשת שהייתה קשורה בעבודת בית המקדש וההמון הנסער רגם אותו באתרוגים שבידו.

ינאי שהיה גם כהן גדול, נפגע מאוד וציווה על חיל המצב שהיה מורכב משכירים זרים, לדכא את "המרידה". לאחר שכוחותיו ערכו טבח ביהודים הנאמנים לתורה, פתח ינאי במל­חמה עיקשת נגד הפרושים, כלומר נאמני התו­רה, שלא היו מוכנים לשום פשרות. מבלי להת­חשב ברגשותיה של אשתו החסודה, שלומית אלכסנדרה, רדף ינאי את חכמי הסנהדרין, עד ששמעון בן שטח נאלץ להתחבא ואחרים ברחו מן הארץ. ינאי הרחיק לכת עד כדי הריגת שמונה מאות לומדי תורה ובעלי הוראה, שנת­פסו שעה שנכבש המבצר בו ביקשו מקלט מרדיפות.

שלטון הפרושים - "תור הזהב"

למזלם של היהודים לא ארכו ימי שלטון הדמים של ינאי זמן רב. הוא מת בגיל 50, אולם לפני מותו התחרט על חטאיו ורצונו האחרון היה, כי אשתו החסודה תשלוט אחריו, ולא ימונה אחד הבנים שלו במקומו.

במשך תשע שנים מלכה שלומית אלכסנדרה. בהנהגתה הנבונה שגשגה ממלכת יהודה, אשר תושביה ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, שמחים טובי לב ונהנים מחיים המוקדשים לע­בודת ה'.

כדי להשיג זאת ולהביא את הארץ למצב טוב כזה, היה על שלומית אלכסנדרה להנהיג את ענייני המלוכה בתבונה ובזהירות, כי מנהי­גי הצדוקים תפסו עדיין עמדות חשובות והייתה להם השפעה ניכרת על חיי הארץ. אולם לאט לאט היא סילקה אותם מעמדות המפתח והחזי­רה את החכמים ובעלי ההוראה, ובראשם אחיה שמעון בן שטח, שנותרו עדיין בחיים, אחרי הרדיפות האיומות של תקופת ינאי. הסנהדרין הייתה שוב לבית הדין העליון והיא דנה עפ"י חוקי התורה והוציאה דין לאמיתה. עניני החינוך נמסרו מחדש לידיים נאמנות והמורים לימדו את הנוער איך לחיות לפי חוקי התורה, חיים רוחניים מלאי תוכן של אמונה וחסידות.

אחד הרחובות המרכזיים בירושלים נקרא "שלומציון המלכה", על שמה | בתמונה, הרחוב לפני כ-70 שנה

רבי שמעון בן שטח וידידו, רבי יהודה בן טבאי, שעמדו שניהם בראש הסנהדרין, דאגו לכך שאלפי האלמנות והיתומים, שהיו "פרי" שלטונו ומלחמותיו של ינאי, לא יקופחו ושהיחס אליהם יהיה הוגן. בבתי הדין שלט צדק, בהתאם לחוקי התורה, ושופטים שיצא להם שם של בלתי ישרים או לוקחי שוחד, סולקו מתפקידיהם. העדים נחקרו ביסודיות, לפני שעדותם נתקבלה, בעניין גדול כקטן.

שלום מבית ומחוץ

הנה כי כן יכלה הארץ לפרוח ולשגשג בהיותה על־פי עקרונות התורה על ידי חסידים ואנשי מעשה. היה זה "תור הזהב" של מלכות בית חשמונאי והמלכה שלומית אלכסנדרה נערצה על ידי העם, שהכיר בעובדה שאך הנהגתה הנבונה הביאה לו את האושר והשלווה. ירושלים הפכה שוב למרכז רוחני של העם והיהודים שחיו בחוץ לארץ, שלחו אליה תרומותיהם וכן את מחצית השקל, כהשתתפות בהוצאות הקרבנות, בדק הבית וכו'. כן שלחו כספים לצרכי הארץ האחרים: לעשותה חזקה שתוכל להתגונן ולהדוף התקפות של אויבים מבית ומחוץ. לא רק שלא היה חסר כסף בימים ההם, אלא אפילו היה עודף גדול באוצר בית מקדש.

חכמינו ז"ל מספרים לנו, כי בימי שלטונה המאושרים של שלומית אלכסנדרה ירדו הגשמים רק בלילי שבתות, כך שהפועלים והאיכרים היהודיים לא הפסידו אף יום עבודה אחד והולכי הדרכים לא הופרעו על ידי גשם שוטף. יתר על כן, ברכת ה' היתה ניכרת בתבואות השנה עד "שנעשו חיטים ככליות ועדשים כדינרי זהב". בני אותו הדור לקחו דגמים אחדים ושמרו אותם כדי להראות לדורות הבאים, עד-כמה משפיעה ברכת השם על המצב הכלכלי.

שחזור ארמונות המגורים בעיר העליונה בירושלים. חלק מהארמונות היו שייכים לחשמונאים | צילום: meunierd/Shutterstock

גם מבחינה מדינית היה המצב משביע רצון. שלומית אלכסנדרה הצליחה לשמור על שלום יציב עם שכני יהודה, שכיבדו את המלכה הנבונה. היא בנתה שורה של מבצרים לאורך גבולות הארץ וצבא מאומן היטב עמד הכן למקרה צורך, להדוף כל התקפה. המבצרים היו בידיים נאמנות, רובם בידי אנשים ששלומית יכלה לסמוך שלא יבגדו בה במקרה של מלחמה. אולם לא היה כל צורך בכך, כי המלכים אשר מסביב פחדו להתקיף את המלכה האמיצה. פעם אפילו שלחה שלומית את צבאה לחו"ל, כדי לסייע לדמשק הידידותית, שהיתה נתונה בסכנה.

זמן קצר לפני מותה, עבר ענן כבד על חייה של המלכה הנבונה והחסודה. היא נאלצה לראות כיצד בנה הצעיר והשאפתן, אריסטובלוס מצדד בצדוקים שהחלו שוב להרים ראש, אחרי שירדו מגדולתם בימי תקופתה של המלכה ושלטון הפרושים.

שלומית נפטרה לפני שבניה אריסטובלדס והורקנוס פתחו במלחמה איש נגד אחיו, מלחמה בה ניצח אריסטובלוס. כתוצאה ממאבק זה הוכתר אריסטובלוס בכתרם של מלכי יהודה ואילו אחיו נהיה כהן גדול.

משטר הפרושים שהביא לארץ שלום, שגשוג ושלווה, הגיע לקיצו ולא היו ימים מרובים עד-שפרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, אשר רק התערבות הרומאים שמה לה קץ. אולם היהודים שלמו מחיר יקר בעד "עזרה" רומאית זו, שהביאה בכנפיה הרס וחורבן, של הארץ ושל בית שני כאחד.

לעולם לא שכחו היהודים את ימי האושר של "תור הזהב", ימי שלטונה של שלומית אלכסנדרה בהם שלטו בעם חוקי התורה.