חנוכיית הזהב
של הרבי

מידי שנה, היה הרבי מעלה את אש נרות-החנוכה בביתו, בצנעה ובלא השתתפות של חסידים כפי שנהוג בקרב חסידויות וקהילות אחרות. מסיבה זו, כמעט ולא היה מי שנחשף למראה חנוכייתו של הרבי, בה קיים את מצוות הדלקת הנרות.

מי שחקר ודרש, שמע שהרבי מדליק את הנרות בחנוכיית מתכת פשוטה, קטנה ומעט מעוטרת. עם גב נמוך שעליו מצוירים צמד אריות אוחזים את ברכות ההדלקה ומגן-דוד. רק ברבות השנים, התפרסמו מספר תמונות, באמצעותן נחשף קהל החסידים למראה חנוכיית המתכת הקטנה.

אך היה אחד, שכבר לפני חמישים שנה, דאג כי לרשותו של הרבי תעמוד חנוכיה מרשימה, כזו הראויה לנשיא ישראל. שמו של אותו חסיד היה ר' אהרן קליין.

גביע ליום הולדת

משפחתו של ר' אהרן לא השתייכה לחסידות חב"ד כלל. בעטיה של מלחמת העולם השנייה, הוא התגלגל לקנדה שם יצר קשר לראשונה עם חסידי אדמו"ר הריי"ץ, שהוביל להפיכתו לחסיד חב"ד מן המניין. ברבות השנים, היה ר' אהרן קליין מעניק לרבי מתנות אישיות יקרות מאוד, על אף שידע כי הרבי נמנע בדרך כלל משימוש בחפצים שכאלו. כך בשנת תשכ"ב לקראת יום הולדתו של הרבי, העניק לו גביע זהב עליו נחרתו המילים "ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור", שמקורם בפרק התהילים שהחל הרבי לומר באותה שנה.

מנורה לנשיא ישראל

באחד ממסעותיו בעולם, בשנת תשל"ו, נתקל ר' אהרן בחנוכייה עשויה זהב טהור. הוא צילם אותה, נסע לאחת מחברות יצור היודאיקה הגדולות בעולם וביקש ליצור ממנה העתק מדויק. בתחילה סירבה החברה, בנימוק שלא ניתן ליצור העתק זהה ומדויק לזו שבתמונה. אך ר' אהרן, שניחן בתמימות ופשטות מיוחדת, עמד על בקשתו בהסבירו שהחנוכייה מיועדת ל"נשיא ישראל הרבי מליובאוויטש". או אז נתרצו מנהלי החברה ליטול על שכמם את המלאכה, והטילו את העבודה על צורף יהודי בעל שם.

העבודה על החנוכייה הגיעה לסיומה, והצורף העביר לר' אהרן מסר: באם לא אקבל את מלוא הסכום על עבודתי בתוך ארבעה חודשים, אפרק את החנוכייה, ואתה תפסיד את דמי המקדמה על-סך עשרת אלפים דולר.

ר' אהרן ביקש מהצורף שיציב לו ארכה בת שישה חודשים במהלכה ישלם את הסכום, אך הצורף סירב לרעיון בתוקף. ר' אהרן אמר לו בתקיפות אופיינית: "אתה משחק באש! החנוכייה הזו היא עבור הרבי מליובאוויטש"...

למרות זאת, עמד הצורף על שלו ולא הסכים בשום פנים לדרישתו של ר' אהרן. באורח מפתיע, למחרת נאלץ הצורף לעזוב את העבודה במפעל עקב מאורע מסוים, ור' אהרן הגיע להסדר עם החברה.

החנוכיה הורכבה מ151 אונקיות של זהב וגובהה 24 אינטשים. ר' אהרן הורה לחרוט עליה: "ערכתי נר למשיחי. י"א ניסן תשל"ו, נשיא ישראל".

ר' אהרן קליין ע"ה עובר אצל הרבי

מתנה לרבי? בלי חובות!

בערב שבת נחמו תשל"ו, לאחר חצות היום הביא ר' אהרן את החנוכיה לביתו של הרבי.

בתחילה שוחח ר' אהרן עם הרבנית נ"ע על כמה נושאים אחרים, ובהמשך הראה לה את המתנה העטופה שהביא. "נאך א בעכער?" [- עוד גביע?], שאלה הרבנית, זאת לאחר שבעבר הביא ר' אהרן גביע יפהפה כמתנה לרבי. לאחר שהסירה את העטיפה והחנוכיה נגלתה ברוב הדרה, לא הסתירה הרבנית את התפעלותה מפארה המיוחד.

לשאלתה של הרבנית, "וויפיל חובות דארפסטו יעצט אויספעלן?" [- כמה חובות אתה צריך להחזיר כעת?], השיב ר' אהרן - "כאשר נותנים מתנה לרבי, משתדלים שהדבר יהא מכסף נקי וטהור, ולא באמצעות חובות"...

הרבנית התעניינה אצל ר' אהרן האם לו בעצמו ישנה חנוכיה כזו מפוארת, והוא השיב בפשטות שמספר שנים קודם לכן קנה ברובע "איסט-סייד" חנוכיה בשישה דולרים ועבורו זה מספיק; אך עבור מלך - דרושה מנורת זהב!

מסופר, כי בהמשך הזמינה הרבנית שולחן עשוי ארד עליו הניחה את המנורה.

כמו אצל הרוז'ינער

הרב שלמה רייניץ, ששימש בקודש מספר שנים, סיפר שבהיותו בבית הרבי בתחילת שנות המ"ם ראה על החנוכיה אותות שימוש טריים. כך גם מספרים, כי בשנת תשל"ח השתמש הרבי בחנוכיה זו להדלקת נרות.

כפי שסופר, על החנוכייה נחרתו המילים – לבקשתו של ר' אהרן – "ערכתי נר למשיחי". מה הייתה הסיבה לחריטת מילים אלו?

לר' אהרן הגיעה שמועה שמספר פעמים הביעה הרבנית בפני הרבי את חפצה שידליק את נרות החנוכה במנורת זהב. באחד הפעמים השיב לה הרבי: "ס'איז גענוג וואס דער רוז'ינער האט געאהט א גאלדענע מנורה" [- מספיק שלרוז'ינער היתה מנורת זהב]..

על מנורת הרוז'ינער נכתב "ערכתי נר למשיחי" והרוז'ינער התבטא פעם: "אט משיח וועט קומען, וועל איך אנצינדן האט די מנורה" [- כאשר משיח יבוא אדליק את המנורה הזו].

לפיכך בחר ר' אהרן בפסוק זה...