בכפר חב"ד - ערב יום טוב
שמואל אבידור

מבחוץ הרי כאן אחד הכפרים הנטושים, שיושב מחדש על ידי עולים. קצת בתים־ערביים רעועים ונראים כמטים ליפול, חצרות מוקפות גבוהות – בנויות טיט גס מגובל בקש ובגללי בהמה, שוכות של עצי צבר דוקרניים, סימטאות צרות ומעוקלות – רבוצות עפר זהום ושיירי רמץ ונוצות, שניים־שלשה דקלים עקרים ועצי תאנה אחדים שתנובתם חדלה, לולי־ברזל דו־קומתיים ובהם תרנגולות לבנות נוצה – ונראים הלולים והתרנגולות כזרים ולא משתלבים לנוף, קצת בצד בנויות "הקוביות הלבנות" – אלה הבתים־המשפחתיים החדשים, שגגותיהם רומזים למרחקים. כפר ככל הכפרים ב"שפלת לוד" בין הכביש המרכזי לירושלים מזה ובין מסילת הברזל מזה.

עד כאן במראה החיצוני. כך מתגלה הכפר כשעוברים על ידו ביעף, תוך כדי נסיעה באוטובוס או בקרון־הרכבת, שונה ויחיד במינו הוא בפנימיותו (ופנימיות תרתי משמע...)

שעור בפרק "במה בהמה"...

בשעת צהרים הגענו לכפר ובמבואותיו פגשנו את ר' אברהם, כשהוא רועה את פרותיו ועגלותיו. לבוש קפוטה שחורה וכובע שחור עגול לראשו עמד בשדה, בידו קנה־סוף ארוך ועינו פקוחה על עדרו. כנפי הקפוטה מתבדרות ברוח ואחריהן נישאים ברוח גם הציציות העבות והארוכות המשתרבבות מתחת לחזייתו, של ר' אברהם, ומגיעות עד לקרקע כמעט.

 - "מה, עוסקים בפרק במה בהמה יוצאת?" – שאלנו את ר' אברהם, לאחר שקדמנו ב"ברוך הבא" לבבי ביותר, והוא מיהר להשיב: "הרי בודאי יודעים אתם איך פירש רבנו הזקן משנה זו".

- "ואיך פירש אותה?" – שאלנו.

- "כך פירש רבנו משנה זו – במה בהמה יוצאת, במה מוציאין מתוך האדם את הנפש הבהמית"..

- "ובאמת במה?" – שאלנו שוב.

- "פשוט מאוד" – השיב ר' אברהם – "אף דבר זה מפורש במשנה זו קראו בה: במה בהמה יוצאת? בשיר... נו, הבנתם? שרים ניגונ'דיל ומגרשים את הנפש־הבהמית"...

"הר... פרר... ברר..." – פנה רק אברהם לפתע אל בהמותיו, שהחלו נכנסות לרשות שאינה שלהם ובקנה שבידו החסירם לשדה המרעה וכאשר רחקנו ממנו והמשכנו לצעוד לעבר הכפר שמענוהו מפזם לעצמו בשקט: "ס'איז דאך אללס הבל הבלים זולתך מלכנו"...

ראש השנה לחסידות

בכפר חב"ד נעשו השבוע ה"הכנות האחרונות" לקראת "חג הגאולה" שהיא "ראש השנה לחסידות" וייערך כאן ברוב פאר והדר מחרתיים ביום ראשון בערב.

צריכים אתם לידע – הסביר לנו בהתלהבות האברך ר' זלמן, מאנשי הכפר, ש"מי"ט כסלו" שואבים אנו שפע של רוחניות לכל ימות השנה ומכאן היסוד ל"מסירות הנפש החב"דית" שכן הרבי הזקן במאסרו ובגאולתו, שחלה כידוע ביום זה, ציוה לנו את מסירות הנפש עד העולם.

וכאשר הגיע מדריכנו ר' זלמן לפרשת "מסירות הנפש החבדית" חזר וגלל בפנינו מחדש את אותה מגילה נוראת הוד ששמה "חב"ד במשטר הסובייטי".

"מי לנו סטאלין? ומה לנו משטרו?"

עם יסוד המשטר הסובייטי ברוסיה, מצאו עצמם אלפים מחסידי חב"ד תחת משטר זה והם המשיכו להשאר נאמנים לעצמם ולתורתם גם תחת עולם של אנשי הג. פ. או.

"מי חושש מסיביר? ומי ייבהל ממאסר?" – היה הולך ומכריז באותם הימים הרב ר' יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ, ראשם מנהיגם ואדמו"רם של חסידי חב"ד, שהמשיך לעודד את חסידיו לקדם את אורח חייהם היהודי־החסידי, גם בתנאי המשטר החדש.

למראית עין הסתגלו אמנם החבדניקים ל"חיים החדשים", עבדו כפועלים בבתי חרושת, נהגו קטרי רכבות, פרקו וטענו משאות במחסנים, אבל במסתרים המשיכו לטוות את אורח חייהם החסידי חב"די על כל תגיו וסייגיו. במרתפים מתחת לפני הקרקע המשיכו להתקיים ה"שטיבלאך" החבדיים ושם היו מתאספים מדי ערב החסידים, מתפללים בצבור, לומדים דא"ח (דברי אלוקים חיים) ומקיימים "פארבריינגעניש" (מסיבת־חסידים בנוסח ובלשון חב"ד...). השבת נשמרה כהלכתה ואפילו זקנים ופאות גדלו – זקנים שחורים כפחם או אדומים כאש ולתוכם שזורות פאות והכל עשוי ביד אמן בנוסח "קאצאפי" מובהק, שאף הטובים בבלשי היבסקציה לא יכלו להבחין כי לשם יהדות גודלו...

כאשר הרבי גורש לארץ גזירה שלח משם את הוראותיו הברורות לאנ"ש לאמור: "היו מאלאדיעצים החזיקו מעמד!"... וכשנודע לשלטונות כי גם בסיביר הקפואה הצליחו חסידי חב"ד להתארגן מסביב רבם המפיח בהם חום של אמונה בעולם טוב יותר החליטו כי אין דרך אחרת מאשר לגרש את הרבי מחוץ לגבולות המדינה.

 ובשעה שעמד הרבי לעזוב את רוסיה עמד וכינס עשרה מחסידיו הנאמנים ביותר ואמר להם: "אני יוצא לעולם החפשי אבל צאן מרעיתי נשאר פה מנותק ממני, חומת ברזל תפריד ביני וביניכם ועל כן אני מטיל עליכם את הנהגת העדה, שמרו עליה בכל כוחותיכם וזכרו כי שלהבת חב"ד אסור לה שתכבה, בשום פנים!"...

- "את ר' אברהם פגשתם בכניסה לכפר?" – שאל ר' זלמן, המוליך אותנו בין בתי הכפר ומספר לנו תולדותיו. "הוא אחד מאותם העשרה שעליהם הטיל הרבי את שמירת העדה ברוסיה"...

שלהבת חב"ד לא כבתה. היא בערה בסתרי לבבות והצליחה להצית אמונה חסידית גם בקרב הדור הצעיר שנולד על ברכי המשטר הסובייטי. ר' זלמן עצמו – זה ההולך עתה עמנו ומגולל לפנינו את מגילת חב"ד – נולד כבר בימי המהפכה ומספר ר' זלמן כיצד היה ביום, חבר פעיל בתנועת הנוער הקומוניסטי ואף לתפקיד הדרכה הגיע בו ובערבים היה מתגנב לישיבה החבדית ולומד תורה.

מערבות סיביר לשדות ישראל

עם הקמתה של מדינת ישראל הצליחו רבים מחסידי חב"ד לצאת מרוסיה ולהגיע לישראל. הם תקעו יתד באדמת הכפר הנטוש ספריא. פה בכפר חודשה התלהבות חב"ד ביתר שאת ועוז. לאחר יום עבודה מפרך בשדה, בלול וברפת, מתכנסים ב"שטיבל" הנמצא במרכז הכפר ולומדים בספר ה"תניא" או מספרים מנפלאותיו של הרבי הזקן בעת שבתו במאסר אצל הקיסר ניקולא הראשון בפטרבורג לפני 150 שנה, "אומרים לחיים" ויוצאים בריקוד. ויש ולעתים בלילות מגיע לכאן טנדר ועליו כמה מן המתיישבים הותיקים בעמק שטעמו בצעירותם מטעמה של חב"ד ובאים עתה לכאן כדי להשכיח צרות של פלוגים במשקים או צער בנים שנפלו במערכה, הם משתלבים במעגל החסידים הרוקדים...

מדי פעם מגיעה לספריה אגרת מהרבי ובתוכה דברי תורה ובעיקר פסוקי עידוד לרוב, ובליל שבת מתכנסים אנשי הכפר בבית הערבי העזוב שהותקן כבית כנסת ואחד מזקני החסידים מקריא באזניהם את אגרת־הרבי והעדה מסביב יושבת בדממה ומקשיבה רב קשב כשמעיניהם זולגות דמעות של התרגשות.

מסתיימת הקריאה, מיד משתלבים הם במעגל ורוקדים עד שנצוצות ניתזים מתחת לסוליות מגפיהם והם שרים בהתלהבות שיר רוסי:

"ניע ז'וריטסיא חלופצי צ'טא ס'נאמי בודיעט מי פויעדיעם דו חרצ'נקי טם אי־וואדקא בודיעט".

("אל דאגה בחורים מה עלינו יהיה, ניסע עד בית המרזח שם וודקה לנו תהיה"...)

ויודעים הרוקדים כי אין "וודקא" אלא תורה ואין "חרצ'נקו" אלא "בית רבי"...

עסקן הקומסומול וגר הצדק...

לא כל הבאים להתיישב בכפר חב"ד שווים לתורה ולחסידות. יש יהודים תלמידי חכמים כמו ר' אברהם מיורר, שפגשנוהו עם עדרו, הוא ר' אברהם "הרוח החיה" בכל הנוגע לעסקי חסידות בכפר. אין לך "יום זכרון" ו"יום הלולא" חסידי־חב"די, שאין ר' אברהם חוגג אותו ב"פארבריינגעניש" עד אור הבוקר, ה"וודקא" נשפכת אז כמים ולכן נשפך לבו של ר' אברהם, המחליף חליפות ניגון בקטע תורה, וקטע תורה בניגון, ובין זה לזה כוסית של משקה וכשר' אברהם יושב ב"פארבריינגעניש" מי לא יבוא לישב עמו?

עשרה ילדים יש ב"ה לר' אברהם (וברור שקיבל מראש הממשלה פרס של 100 ל"י...) שלושת בנותיו הגדולות נשואות לחתני־רבנן כמובן, ויושבים החתנים עמו בכפר־חב"ד ועוסקים בתורה ובחסידות ובשעת הצורך נותנים גם יד לעבודת המשק.

אבל יש גם אנשי "עמך" – שאינם יודעים להתחרות עם ר' אברהם לא בשתיית "לחיים" ולא באמירת תורה, למשל ישראל לאש נהג הכפר. מה אפשר לעשות? הוא היה ברוסיה בסביבה ששם לא היתה כל אפשרות ללמדו תורה ואפילו קצת "עברי" למד בקושי גדול, ברם, דבר זה אינו מונע ממנו לאמר "תהילים". שולף ישראל את ספר "התהילים" מתוך ה"בטל דרס" וגורס מבין שיניו את הפסוקים: "יסרכמני חזיר מעפר"... וכאשר לועגים עליו חבריו ואומרים לו: "ישראל ככל שאתה מרבה באמירה את מרבה בשיבושים" עונה הוא בקול הבאס שלו: "ניטשאווא", הוא שם למעלה יודע בדיוק למה אני מתכוון...

יש בין המתיישבים גם בעלי­­-מטען של אינטליגנציה כללית, יצחק ר' היה ממנהיגי ה"מומסומל" בהומל ובעצמו אינו יכול להסביר כיצד התגלגל למחנה זה. אביו היה מהנדס, מגע עם חב"ד לא היה לו מעולם. עתה דומה הוא במראהו ובהתנהגותו ככל האחרים אבל שפע הידיעות שקלט ב"פוליטיכניקום" שמורות עמו והוא משתמש בהם לצרכי הכפר.

אדאם באחטיזאן בן ה-70 הוא גר צדק שהכיר את החבדניקים בסיביר ודבק בהם. את משקו החקלאי הוא מטיב לנהל כשם שהוא מטיב לחנך את שלושת בניו הלומדים בהתמדה בישיבות הגדולות בארץ אבל את דברי ה"תניא" אין הוא קולט ומסתפק הוא לכן בהרמת כוס־כפולה של "לכאיים"...

יש בכפר צעיר בשם זלמן המעלה תמונות, בעיקר מהווי־המקום, במכחולו ובאו מומחים וראו ואמרו שעליו לצאת לפאריס כי יש בו "סימנים שאגאליים" מובהקים ועתה הוא מחכה לתשובת הרבי ולעצתו...

כסלו – חודש שכולו חג

ימי שמחה לשם שתיית "לחיים" אינם חסרים ב"ה אבל חודש כסלו משופע בשפע של "ימים טובים". ומ"שבת מברכין" חודש כסלו כבר שרויה אוירה של חג על הכל ואוירה זו נמשכת ומגיעה לשיאה בליל "חג הגאולה" בי"ט כסלו.

ובכפר חב"ד עוסקים עתה בהכנות רבתיות לקראת החג הזה. – הדודים הגדולים להכנת ה"קאשע" הידועה, הנאכלת בחג־הגאולה כבר עומדים הכן ובבית המדרש עוסקים בשיפוצים אחרונים.

בכפר חב"ד: ערב יום טוב...

(התפרסם בעיתון 'הצופה' י"ז בכסלו תשט"ז)