לביתו של אחד הצדיקים הגיעה אשה תמימה לשטוח את 'צרתה' בפני הצדיק. בנה הצעיר החל להשקיע את כל כולו בלימוד התורה, בתפילה ובקיום המצוות. הוא הפסיק בבת אחת לשחק עם חבריו, הוא אינו חפץ לפתע במיני מתיקה ואף שובבות הנעורים נעדרת ממנו.

שאל אותה הצדיק: "ומה בכך והרי גם אני נוהג כמותו?" ענתה לו האשה התמימה: "אבל בני מתכוון לכך ברצינות ובאמת גמורה"... [=ער מיינט דאס מיט אן אמת...].

בכינוס השלוחים דהאי שתא נעקר מאיתנו בחטף אחד מן השלוחים הבולטים בן גילי, הרב שניאור זלמן בלומנפלד שליח הרבי למדינת פרו שמעבר לכך שהיה שליח מסור מאוד בלט מאוד ברצינות שלו ובעבודת הקודש שלו באמת.

פעם התבטא הגה"ח ר' מענדל פוטרפס על החסיד רבי אהרן יוסף בילינצקי ש'אהרן יוסף' הוא מושלם ואם בכל זאת יש לו חסרון, הרי החיסרון היחיד שבו, הינו היותו פנימי "יותר מידי". כך ניתן להמליץ ולומר גם על הרש"ז בלומנפלד שאם היה בו חסרון הוא החסרון שהוא היה רציני מידי.

בשנת תשמ"ג נפרד מאתנו ב-770 הת' שנ"ז בלומנפלד ונסע לשליחות יחד עם קבוצת שלוחים לקסבלנקה שבמרוקו ומלבד השליחות לחזק את לימוד התורה במקום, עסק גם כן בקירוב קבוצת נערים צעירים אל הרבי ואל תורת החסידות.

אם אינני טועה, היה זה בימי חג הפסח או אולי בחודש תשרי. הת' בלומנפלד הביא עמו אל הרבי לקרונהייטס את כל קבוצת הנערים ממרוקו שישהו בד' אמותיו של הרבי ויעמדו בקירוב אל המאור. נקל לתאר את הקושי שיש באירוח נערים והעסקתם יום יום שעה שעה, גם לקרבם אל הרוחניות ובד בבד להנעים את שהותם בגשמיות והוא עשה זאת בכל כוחו במסירות אין קץ. הם היו צמודים אליו 7/24. הוא דאג להם למקומות ישיבה לתפילות ולהתוועדויות ולכל דבר באבהיות ובאכפתיות השמורה רק לו.

אבל הקטע החוויותי ביותר שנצרב בנו מביקורם של נערים אלו, היה ההופעה שלהם בכוס של ברכה סמוך לרבי.

בהיות השלוחים במרוקו עלה ברעיונם להחדיר בסביבתם את המבצע החדש של הרבי שכל יהודי יאמר:  "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" ו"אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך". אינני יודע אם זאת היתה יוזמה שלו או של כל חבריו השלוחים והם 'הלבישו' על המלים הללו מנגינה מרוקאית מיוחדת הנקראת "ההמנון של מלך מרוקו". כתוספת לשני הפסוקים הללו הם הוסיפו בתוך השיר גם את התיבות "צבאות השם".

כידוע ליודעים משפחת בלומנפלד על כל שלוחותיה זכו לקירובים נפלאים מהרבי, אולי משום כך היה לו גם את האומץ לעשות זאת. הוא הביא את כל נערי קסלבנקה לכוס של ברכה והעמיד אותם במרחק מספר צעדים מהרבי. הוא דאג להם גם לרמקול ואז בתווך בין שיר אחד למשנהו המושרים בכוס של ברכה הוא השחיל את השיר שלו. לא קל להסות את כל הקהל הקדוש, אבל כשהת' שניאור זלמן רוצה משהו הוא דבק במטרה עד הסוף. הוא נעמד עם הילדים והחל לשיר יחד עמם את השיר וזה לשונו:

"הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך", צבאות השם, צבאות השם. "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, צבאות השם צבאות השם"

הרבי כמובן עודד את השיר בחוזקה כשקורת רוח מיוחדת נסוכה על פניו הק' ואם אינני טועה יש סרטון וידאו שהנציח את הקטע הזה ואשמח אם מאן דהוא ימציאו לי. עד היום אני מזמזם את השיר מפעם לפעם והוא מתנגן אצלי מאליו כשאני נזכר בדמותו של השליח שהיה לכולנו דוגמא של מסירות ודבקות במטרה.

•

בשבוע האחרון פרסמתי באתר זה את סיפורה של הנערה ואביה בני קיבוץ יטבתה ששהו בפרו לאחר שהבת זוהר חלתה ופרפרה בין חיים להיפך החיים ר"ל. בני משפחתה שמיהרו להגיע לפרו למיטת חוליה זכו לחיבוק עצום ממשפחת בלומנפלד הן ממנו והן מרעייתו שתמכו בהם תמיכה בלתי מסוייגת. בחסדי ה' ניצלה הבת וחזרה לחיים שגרתיים באופן ניסי. השליח עשה הכל להשיג עבורה תרומות דם דחופות ולדלג מעל כל בירוקרטיה שנערמה בדרך להצלתה.

זמן מה לאחר מכן באחד מכינוסי השלוחים פגש אותי הרב בלומנפלד וסח בפניי מהרהורי ליבו. הוא תמה באוזניי האיך משפחות שחוו נס כה גדול של חיים שניתנו במתנה ממש ללא כל ספק, האיך אין הם משנים את כל אורח חיים לקיום המצוות?!

הוא סיפר לי על כמה וכמה מקרים שאירעו עם ישראלים שעמדו על סף התהום אם זה בענייני בריאות או הסתבכויות עם רשויות החוק והוא הצליח להציל אותם ולעמוד לימינם בשעות הקשות שלא ראו אור בקצה המנהרה ושביב של תקוה. הוא היה בטוח שלאחר שניצלו וראו את ישועת השם וברכות הרבי הם ישנו את אורח חיים מן הקצה אל הקצה אך לא תמיד זה קרה.

שמא תאמר, שהרב בלומנפלד כשחלשה דעתו והנמיך את ציפיותיו נחלשה גם עזרתו לזולת? לא ולא! הוא המשיך בכל כוחו ועוזו לעזור לבני ובנות ישראל מבלי לחשב מהי מידת התועלת שתפיק מכך הקדושה. כל יהודי זכה אצלו להתמסרות כאב לבן יחיד ודאג לכל מחסורו ללא חשבונות כאלו ואחרים.

וכאשר נזרק כל כולו לעבודת השליחות בקירוב כל אחד ואחד הוא זכה שרבים רבים חייבים לו את יהדותם. שליח של הרבי נמשל לצייד שיורה חצים רבים ומפעם לפעם הוא פוגע ומשיג את יעדו. הרב בלומנפלד פעל ללא לאות בעבודת הקודש ולא אחת פגע בול בנשמות תועות ותוהות כשלחלק מהן אף הוא לא ידע שהביא למהפך אצלן, והדבר נודע אצלו רק בשנים מאוחרות יותר.

•

מן השמים סובבו שהרב בלומנפלד ז"ל נקבר במקום שליחותו במדינת פרו. דבר שהוא בחינת חידוש בעת האחרונה שכן הנוהג היה תמיד כשזקני השלוחים הלכו לעולמם הם נקברו או בבית העלמין דמונטיפיורי סמוך לקודש הקודשים או שנקברו באה"ק בהר הזיתים בחלקת חב"ד וכיו"ב.

בעידן הקורונה נשתנו סדרי בראשית וכו"כ שלצערנו הגדול שבקו חיים בתקופה זו נקברו לאור הנסיבות וההגבלות במדינתם בה פעלו ישועות בקרב הארץ. מקום קבורת השליח במדינתו ובעירו מלמדים על כך שאף ברגעים האחרונים לפני ביאת המשיח ממשיכים בני משפחת המנוח להתאמץ להמשיך בעבודתו הקדושה ולא עולה עליהם אפי' מחשבת פסול לעזוב את מקומם ובהגיע עת קץ הימין ויחיו המתים יקום הוא יחד עם כל מקורביו ובני קהילתו ויבוא לציון ברינה.

•

משפחת השלוחים שולחת את תנחומיה לבני משפחת בלומנפלד ולרעייתו שתבלחט"א בת ש"ב הרה"ח רבי משה סלונים שאף הוא כחתנו זכור לכולם כחלוץ העובר לפני המחנה לקיים הוראותיו הק' של אדמו"ר במסירות אין קץ. יהי זכרם ברוך.

•

תכננתי להעלות זכרונות גם מזקן השלוחים שהלך לעולמו בגיל 99 הרה"ח רבי חיים בנימיני ע"ה שהיה מורו ורבו של הרב בלומנפלד שכן הוא למד בישיבה בפטרופוליס בצעירותו וינק ממנו התקשרות לרבי, אך מאחר והיריעה נתקצרה נמשיך בשבוע הבא בע"ה.