יהודי מנוחין

ויחוסו המשפחתי

שמעתם פעם על אדם ששמו הפרטי הוא "יהודי"?

עד לפני כעשרים שנה, חי אדם כזה, שענה לשם "יהודי מנוחין", ונודע כאחד המוזיקאים המחוננים והמפורסמים בעולם. מנוחין היה מפורסם כל כך במידה שהוא נחשב לאחד מגדולי הכנרים במאה השנים האחרונות. ה"יהודי" שלנו, היה כמובן יהודי. ולא סתם, אלא יהודי מיוחס – יהודי מנוחין היה נין ונכד של אדמו"ר הצמח צדק ושל רבי לוי יצחק מברדיטשוב!

מנוחין, נולד להורים שהיו למרבה הצער רחוקים משמירת תורה ומצוות, אך היו יהודים גאים. לימים סיפר בראיון למגזין אמריקאי, על הנסיבות שהביאו את הוריו לקרוא לו בשמו הייחודי:

הורי, שחיפשו דירה למגוריהם, מצאו בשכונה דירה במרחק הליכה מן הפארק. בעלת הבית, שליוותה אותם בצאתם אחרי שראו את הדירה, אמרה: 'תשמחו לדעת, שאינני מקבלת יהודים.' הזוג הבהיר לבעלת הבית האנטישמית את טעותה, סילק ידיו מן הדירה ומצא לו אחרת, אבל רישומה של האמירה נותר בעינו. בדרכם הביתה נדרה אמי נדר. תינוקה שלא בא עוד לעולם יישא תווית, שתכריז על מוצאו לעולם ומלואו. הוא ייקרא 'יהודי'.

כנר בעל־שם עולמי

כבר בגיל שלוש גילו הוריו שילדם גאון במוזיקה, ומיד שכרו מורה שילמד אותו לנגן על כינור. בגיל שבע הציגו אותו בפני המנצח של התזמורת הסימפונית של ס. פרנסיסקו. המנצח שאל את הילד איזו מוזיקה הוא יכול לנגן עבורו, והילד ענה "מה שאתה רוצה". המנצח התפעל כל-כך מכישרון הנגינה שלו, שהוא פנה להורים ושאל "מתי הוא פנוי לנגן? אני רוצה שינגן כבר בשבוע הבא ביחד עם כל התזמורת".

אכן, כבר בגיל שבע הופיע הילד יהודי מנוחין בתור 'כנר סולן', ומשם הלך והתפרסם כ"ילד פלא" שהופיע בפני קהלים עצומים בכל רחבי העולם.

יהודי מנוחין באחת מהופעותיו | קרדיט: לע"מ, ELDAN DAVID 

מאיפה הגיע החוש?

בשנת תרח"ץ, כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב מיוחד, בו הוא מסביר כי ישנם חושים, שעוברים בירושה, אך לא מאב לבן, ואף לא מסב לנכד, אלא מדלגים דווקא לצאצא בדורות מאוחרים יותר. כדוגמה לכך הוא מספר מהיכן ירש 'ילד הפלא' יהודי מנוחין את כשרון הנגינה בכינור שלו.

וכך מספר אדמו"ר הריי"ץ (תוכן):

בחודש שבט תרט"ז שלח כ"ק אדמו"ר הצמח צדק את בנו – אדמו"ר מהר"ש, ואת חתנו – הרב הגאון החסיד המפורסם ר' לוי יצחק, גיסו של אדמו"ר מהר"ש, לפטרבורג, עבור ענייני עסקנות. הם שהו בעיר למעלה מחודשיים.

התאכסנו – סיפר אדמו"ר מהר"ש אודות אותה נסיעה – במלון ברחוב וזנסנסקה, ובחדר הסמוך לחדרינו, התאכסן כנר איטלקי.

לגיסי ר' לוי יצחק – סיפר אדמו"ר מהר"ש – היה חוש חזק בנגינה. אביו ר' יקותיאל, וסבו ר' יוסף בונם, חתנו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב, שניהם לא ידעו לשיר, אבל גיסי ר' לוי יצחק – דור רביעי מר' לוי יצחק מברדיטשוב, היה בעל חוש חזק בנגינה. היה זה בירושה מהסבא רבא, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, שהיה מנגן מופלא.

חוש הנגינה של ר' לוי יצחק התבטא הרבה יותר בנגינה בכינור מאשר בשירה.

פעם אחת בשעות הערב – המשיך אדמו"ר מהר"ש לספר - נכנסתי לחדרו של גיסי, ומצאתיו יושב בכורסה, פניו משונים, עיניו גדולות ובורקות, פיו פתוח, ידיו שלובות, והוא כולו לוהט.

ברגע הראשון נבהלתי מאד, מבלי לדעת מה אירע כאן, אלא שמיד שמעתי נגינה היוצאת מחדרו של השכן, והבנתי שגיסי נרעש מהנגינה. השירה העמוקה והערבה עשתה על חוש הנגינה המפותח שלו רושם חזק, והשפיעה עליו תנועה של כלות הנפש.

[אותו הרה"צ ר' לוי יצחק, הוא הסבא רבא של ילד הפלא, הכנר מר מנוחין, שהוא דור חמישי מהרה"צ ר' לוי יצחק (..)]".

"רגש אחריות של כל בני המשפחה.."

התייחסות מעניינת נוספת של רבותינו נשיאנו למשפחתו של מנוחין, ניתן למצוא במכתבו של הרבי נשיא-דורנו לאביו של הכנר, מר משה מנוחין.

במכתב, אותו שיגר הרבי חודשים ספורים לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ, הוא מפרט לבקשתו של מר מנוחין את שושלת היחס של משפחת מנוחין ושייכותה לגזע משפחת שניאורסאהן. את המכתב מסיים הרבי בפיסקא בעלת משמעות רבה, ובביטוי יוצא דופן:

בטח שמע פרטי הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. גדול כעת רגש האחריות של כל בני המשפחה יותר מאשר לפנים, באשר במידה ידועה כבדה כעת העבודה. ומובן מאליו אשר כל אחד ואחת מבני המשפחה, הן מצד הבנים והן מצד הבנות, צריך להוסיף עוז ומרץ כדי לעשות את חלקו בהגשמת מטרת מייסדי המשפחה ונושאי דגלה ושאיפתם ודרכם בחיים בכל דור ודור.