הגאון המסתורי

הוא הסעיר את דמיונם של רבים בעשרות השנים האחרונות. חוקרים התייגעו זמן רב כדי לפענח את דמותו. אפילו באשר לשמו, רבו המפקפקים. מר שושני, הלל פרלמן, ואולי בכלל מרדכי רוזנבאום? איש לא יודע להטיל מסמרות, עד היום הזה.

ובכל זאת, העלטה שהקיפה את הגאון המוזר, החלה פגה בשנים האחרונות. דמותו התמהונית הפכה ברורה יותר, בזכות אנשים ששקדו כדי להבין מי הייתה אותה דמות שחששה כל כך מפרסום, והצליחה להשאר עלומה כל-כך הרבה שנים לאחר שעברה מן העולם.

פרלמן הופך לשושני

נקרא לו 'מר שושני', ולו רק מפני שזה השם היותר מפורסם שניתן לדמות המסתורית. מר שושני נולד בעיר בריסק שבליטא, וקיבל את השם הלל. באותה התקופה, הכירוהו הכל בשם המשפחה פרלמן.

הלל פרלמן היה גאון. כבר מילדותו ניכרו בו אותות הגדלות. עוד קודם גיל בר מצווה כבר היה בקיא בספרי קודש רבים, והכל התפעלו מחוכמתו הנדירה. בעודו נער, עלה פרלמן לארץ הקודש, ושם נכנס ללמוד בשכונת מאה שערים המפורסמת. בהמשך, מצא את עצמו הנער העילוי בישיבתו של הרב קוק שחיבבו במיוחד. לאחר שנסגרה הישיבה עבר הלל להתגורר בביתו של הרב קוק עצמו.

הלל פרלמן בצעירותו (צילום: אוסף משפחת מינץ. באדיבות ד"ר יעל לוין)

פרלמן הצעיר התבגר, ומסיבה כלשהי בחר להגר לארצות הברית. הוא היה עוד בתחילת שנות העשרים לחייו, אך כבר אז יצא שמו כתלמיד חכם עצום.

בשלב זה, החלה תקופה מעט עלומה בחייו המסתוריים של הלל פרלמן. את מגוריו הוא העתיק שוב מארצות-הברית והפעם לארצות המגרב. שם התערה בין יהודי עדות המזרח, וכאן אימץ את שמו החדש "מר שושני", וכן את השם הנוסף - "מרדכי בן שושן".

גאונות מצילת חיים

בעיצומם של ימי השואה האיומה מצא את עצמו החכם המסתורי בפריז, בירת צרפת. למרבה חרדתו, הוא נתפס בידי אנשי ה'גסטאפו' הנאציים שביקשו לחרוץ את דינו בשל היותו יהודי. אלא שבמקרה הזה עמדה לו גאונותו ובקיאותו הרבה בחכמות העולם השונות, ובצעד אמיץ הוא בחר לטעון בתוקף כי הוא כלל לא יהודי אלא מוסלמי. ה'מופתי' של פריז הובא למקום וביקש להעמיד את שושני לבחינה. למרבה הפלא עמד שושני והרצה בפניו במשך מספר שעות קטעים מתוך כתבים מוסלמיים. בתום שיחה ממושכת דרש המופתי לשחרר את שושני בטענה שמדובר באיש-דת מוסלמי..

ייתכן שמוראות השואה הביאו את שושני לנהוג באותם מוזרויות שליוו אותו עד יום מותו. לבושו היה מוזנח ובגדיו מרופטים, הוא לא נהג להתרחץ לעיתים קרובות וכל צורתו אמרה תימהונות ומוזרות.

 לאחר מלחמת העולם השנייה, המשיך מסע הנדודים של מר שושני. במשך מספר שנים הוא התגורר בפריז - שם גם פגש ברבי נשיא דורנו (כפי שיסופר להלן) – ולאחר תקופה, עלה לארץ הקודש. גם בארץ הוא לא שהה זמן רב. בשנות מגוריו בארץ הקודש הוא עבר ממקום למקום, עד שביום בהיר ארז את מעט מטלטליו ונסע לדרום אמריקה.

תלמיד חכם עצום

בכל אותם שנים התרחק מר שושני מחברת בני-אדם. למעט אנשים בודדים, הוא לא שש לשוחח עם זרים. מי שכן בא עימו במגע סיפר לאחר מכן על גאון עצום הבקי בכל מכמני התורה, ולהבדיל בחכמות חיצוניות, בעל ראש מבריק והגיון נדיר. למרות זאת מכיריו העידו כי כמעט ולא ראוהו אוחז בספר. הוא היה לומד במהירות עצומה ובזיכרונו היו נשארים כל הפרטים כך שלא היה צריך לעיין שוב בספרים.

גם בשפות רבות היה בקיא הגאון המוזר. בכמה שפות? איש אינו בטוח, אך הממעיטים נוקבים במספר שבע-עשרה.

מר שושני

את מושבו בדרום אמריקה קבע מר שושני בעיר מונטווידאו שבאורגוואי. בפינה נידחת זו, בה פעלה קהילה יהודית קטנה מצא את מקומו. הוא התבודד שעות ארוכות, למד וכתב. אחד ממכריו המקומיים סיפר לאחר מכן כי מר שושני היה בקיא וזכר בעל-פה את התלמוד בבלי והתלמוד הירושלמי, מילה במילה. כך גם היה הוא בקיא ברמב"ם ובזוהר, ובספרים רבים אחרים. אותו מכר סיפר עוד, כי בשעת קריאת התורה היה בורח לעזרת הנשים, מחשש שהגבאי יקרא בשמו להעלותו לתורה ובכך עלולה להיחשף זהותו.

הרבי ומר שושני

בקיץ של שנת תש"כ נסעו יחד ר' בנימין קליין ור' שמואל פסח באגאמילסקי למספר מדינות בדרום אמריקה. תחילה נסעו לאורוגוואיי, שם פגשו בין השאר את מר שושני. הוא ישב בבית־הכנסת, יהודי זקן ועזוב. כשהם פגשוהו ושוחחו עמו ונודע לו שהם שלוחים מליובאוויטש, שאלם אם מכירים הם את הרבי. 'בודאי', ענו הם, 'אנו רואים אותו מדי יום ביומו'. שושני הגיב, דאתם רואים אותו כל יום אבל אינכם מכירים אותו!'... בשיחתם עמו הוא גם ביקש מהם למסור לרבי בקשתו שהרבי ישלח לו טלית וש"ס. כמובן שבחזרתם מסרו זאת לרבי, והרבי מילא את בקשתו. ר' בנימין קליין ע"ה סיפר לאחר מכן, כי שמע שקודם פטירתו ביקש מר שושני שיקברו אותו בטלית זו.

למר שושני הייתה כאמור, היכרות מוקדמת עם הרבי. בשנת תש"ז, כאשר הגיע הרבי לקבל את פני אמו בפריז, נפגשו מר שושני והרבי ליותר משיחה אחת. על קשר זה העיד לימים הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ע"ה, שמר שושני שימש עבורו כ'מלמד' במשך תקופה בשנות ילדותו. וכך סיפר הרב זילברשטרום אודות מר שושני ופגישתו עם הרבי:

"הוא היה בעל קומה בינונית, בקי בש"ס וראשונים על-פה. 'בעלי שמועה' סיפרו גם על בקיאותו בספרי-קבלה. לא גידל זקן. מעולם לא היה מעיין בספר. יודעי דבר סיפרו שחדשים לבקרים הוא נוהג להחליף את שמו. פעם הזדמן לי, לפגוש ביהודי 'מוזר' זה משוחח בבית הכנסת אחר התפלה עם הרבי כשהם מהלכים הלוך ושוב. הוא היה 'טיפוס' שלא מצא ענין לשוחח עם אנשים מן השורה, שלא היו ברי-שיחה מתאימים לפי ערכו".

צילום מתוך מחברותיו של 'מר שושני'

הרב יונה סלפושניק שימש באותם שנים כשליחו של הרבי באורגוואי. הרב סלפושניק כיהן כרב בית הכנסת מטעם ה'מזרחי' בעיר, ולימים סיפר אודות התעניינות הרבי בבית הכנסת ובמר שושני: "הרבי התעניין בסדרי התפילה, בנוסח התפילה וגם בפרופסור שושני המפורסם שהתגורר באותה עת במונטווידאו. היו לי עימו לא מעט שיחות. הוא היה מלא וגדוש ובעל ידע עצום בחסידות ובקבלה. באחת הפעמים שנסעתי לרבי מאורגוואי, נכנסתי ליחידות והרבי ביקש ממני שאספר לו על שושני. אמרתי לרבי שהוא מתנהג מוזר והרבי העביר נושא וחדל מלדבר אודותיו".

התעלומה לא נגמרת

לא-רק חייו של שושני מלאים בחידות לא-פתורות. גם במותו נקשר סיפור של מסתורין. פטירתו הפתאומית אירעה בעודו מתגורר באורגוואי שבדרום אמריקה. זמן קצר בטרם היה אמור למסור הרצאה לצעירים, התמוטט בפתע הגאון האלמוני והשיב את נשמתו ליוצרה. היה זה ביום כ"ו בטבת תשכ"ח. בכיסו נמצא פתק ובו מספר טלפון של אדם בלתי-ידוע בשוויץ. תלמידו שעמד לצידו בשעת פטירתו, ניסה להתקשר למספר שמצא על הפתק שהיה בכיס, אך מן הצד השני של הטלפון סיפרו לו כי האדם אותו הוא מחפש נפטר 24 שעות קודם לכן..

על מצבת קברו של "מר שושני" כתב אלי ויזל, שהיה אחד מתלמידיו, משפט קצר ופשוט המתמצת את התעלומה שאפפה את הגאון המסתורי: "פה נטמן הרב והחכם שושני ז"ל - לידתו וחייו סתומים בחידה".