מסעותיו של

הגאון החיד"א

לא רבים הם האנשים שביקרו בשמונה מדינות על פני שלשה יבשות שונות. מעטים עוד יותר הם האנשים שעשו זאת כבר לפני מאות שנים. ואם מדברים על גדולי ישראל, כנראה שהיו רק בודדים שהספיקו לעשות זאת. באותם שנים היו הדרכים בחזקת סכנה. שודדי דרכים איימו של הנוסעים והתיירים. הנסיעה בספינה הייתה מלווה בחשש מסערות וטלטולי דרכים. איש לא יצא לדרך בלא שהייתה לו סיבה טובה.

זו אחת הסיבות בשלה מתייחדת דמותו של רבי יוסף חיים אזולאי, המוכר בכינויו "החיד"א". הגאון המפורסם, נשלח על ידי אנשי הישוב בארץ לאסוף כספים בקרב אנשי הגולה, ובמשך חייו הספיק לבקר באינספור מקומות. בה בשעה שהיה עסוק בכתיבת ספריו המפורסמים, היטלטל החיד"א בין מדינות וארצות, כשהוא חווה הרפתקאות שונות ומשונות, בהם עמד לא פעם בפני סכנת־חיים של ממש.

החיד"א. רבי יוסף חיים דוד אזולאי

יומן מסעות מרתק

את זיכרונותיו מאותם מסעות יוצאי־דופן, העלה החיד"א על הכתב ביומן אישי שכתב, והם נדפסו לאחר שנים רבות בספר שנקרא "מעגל הטוב".

את המסעות הקדיש החיד"א בראש ובראשונה לסיבה בשלה יצא לדרכו – איסוף כספים עבור הישוב בארץ הקודש, אך גם עבור מטרות אחרות חשובות והכרחיות. בעברו בין קהילות יהודיות שונות, אשכנזיות וספרדיות, בארץ הקודש ובמצרים, בתוניס ובאיטליה, בצרפת ובמדינות נוספות, למד הרב אזולאי והכיר את מנהגי הקהילות השונות, דבר שסייע לו בכתיבת חיבוריו ההלכתיים. כך גם הוא ביקר בספריות ובבתי כנסת שונים, בהם מצא ספרים נדירים שאת חלקם אף הדפיס והפיץ.

בין לונדון לתוניס

במהלך אחד ממסעותיו התבשר הגאון במסר שנשלח לו מארץ הקודש כי אשתו הלך לבית עולמה. בשורה מרה זו גרמה לחיד"א לצער רב, והוא שקע במרה-שחורה. כדי להפיג במעט את צערו נהג הוא לבקר בגנים מיוחדים, שהקלו במעט על כאבו העצום.

גם מאותם ביקורים אנו מוצאים תיאורים ביומנו. וכך הוא מתאר את ביקורו בגן החיות בלונדון:

"ואני הצעיר ראיתי במגדל לונדריס בלונדון חיות משונות מבהילות ותקיפות כמעט יותר מאריות וקשורות במשא כבלי ברזל, ושם ראיתי נשר יפה מאד ואמרו שהיה לו מאה שנה וכך כתוב בספריהם. גם ראיתי חתול שנולד מלביאה וחתול, והוא צורת חתול יפה מאד, אך יש לו גבורת האריה, והוא קשור בכמה כבלי ברזל במקום חושך וערפל חתולתו, ועוד שם כמה מיני חיות מאמריקה".

ציונו של החיד"א בהר המנוחות בירושלים

תיאוריו של החיד"א מספרים על גודל הסכנה ששררה באותם ימים להולכים בדרכים בין מדינות ומקומות מרוחקים. כך הוא מספר כיצד בכניסתו לאנגליה כמעט ומצאו אצלו סכום כסף נכבד שהיה אסור להכניס למדינה מפני שהיה ממטבע זר, וכיצד בחוכמתו הצליח להסיח את דעתו של החייל שערך את החיפוש בין חפציו.

במקרה אחר הוא מתאר את הפלגתו ממצרים לתוניס, כאשר את הספינה הנהיג רב חובל ששנא את החיד"א וביקש להצר ולהציק לו. ביומנו מתאר הוא את הסבל הרב שחווה באותה הפלגה. רב החובל אסר על אנשי הצוות לשוחח עמו, והוא נאלץ לסבול בדידות של ממש. נוסף על כך ספינות מלחמה רוסיות הסתובבו אז בים והטילו את חיתתם של הספינות המצריות; כל ספינה שנראתה באופק, מעיד החיד"א, הטילה פחד על הנוסעים. בכך לא תמו הצרות – חור נפער בספינה, ורוח איימה שלא להניח לה להגיע ליעדה.

השליחות שלא הסתיימה

סיפורים אלו הם רק מעט מזעיר ממה שמתאר החיד"א ביומנו. תלאות רבות עברו עליו בימי שליחותו עד שהגיע במהלך מסעו השני לעיר ליוורנו שבאיטליה. על אף שביקש לשוב לארץ הקודש, מעולם לא עלתה בידו לעשות זאת. בעיות שונות מנעו ממנו לשוב לארץ, ובעיר האיטלקית נותר עד יומו האחרון.

במהלך 82 שנותיו, הספיק החיד"א להשאיר יבול עשיר של למעלה מ-120 ספרים (!) רק כחמישים מהם נדפסו בחייו. הוא נקבר בליוורנו ולפני כ-60 שנה הועבר ארונו לארץ הקודש, שם נטמן בהר המנוחות בירושלים.