השבוע נסעו השלוחים לבקר את משלחם ב-770 ולהשתטח בציונו הקדוש.

לפני שנים שהיתי בציונו של הרשב"י בשבת קודש בעת אירוע משפחתי ושמעתי מפי חמותי הרבנית וינפלד ע"ה אימרה ירושלמית נאה האומרת ש"לרבי שמעון בר יוחאי לא נוסעים אלא הוא מביא אותך אליו".

הדברים כנים גם בנסיעת השלוחים לרבי. אתה לא נוסע לרבי אלא הוא מביא אותך אליו.

לפני שנתיים קבעתי יחד עם אחד מידידיי ורעיי השלוחים לנסוע עמו בצוותא לרבי בטיסה עם נחיתת ביניים באירופה. כאשר הגענו לנתב"ג ועמדנו בתור לקראת הסדרת מקומות הישיבה במטוס התברר לעמיתי כי הויזה שלו פג תוקפה לפני כמה חודשים והוא נותר מאובן מהמחשבת שהוא לא יצליח להגיע לכינוס השלוחים. לפני שנפרדנו כל אחד לדרכו הוא התבטא ואמר: "הנסיעה לרבי איננה נקבעת ברצוננו ובתוכניותנו אלא ברצונו של הרבי להביא אותנו אליו. כנראה שאין לי ויזה מהרבי כרגע כי עלי להיות בימים אלו במקום שליחותי".

וקרה לי גם מקרה הפוך: באחת השנים עקב הכנות לשמחת נישואין של אחת מבנותיי החלטתי כי לא אסע לרבי לכינוס השלוחים מחמת עומס ההכנות לחתונה. כי אין דומות ההכנות למי שמתגורר במרכז הארץ לבין מי שמתגורר בעיר המרוחקת וכל פרט קטן כרוך בנסיעה ארוכה וכו'.

היה זה ביום חמישי, יומו השני של כינוס השלוחים, והנה לאחר תפילת שחרית כאשר קיפלתי את תפילין דרבינו תם ניגש אליי אחד האברכים שהתכונן לנסוע לכינוס ואומר לי כי רכש שני כרטיסים אחד עבורו והשני עבור א' השלוחים והשליח שהיה אמור להצטרף אליו הודיע לו ברגע האחרון שנבצר ממנו לנסוע עקב בעיה שהתעוררה. עתה הוא מבקש ממני שאצטרף אליו לנסיעה, על חשבונו כמובן.

מאוחר יותר התברר לי כי אותו אברך סובל מפחד גבהים וחושש לעלות על מטוס. הדבר היחיד שמועיל להפחית את חרדותיו הוא כאשר יושב לידו שליח של הרבי וזוהי הערובה עבורו שהמטוס לא יצנח למי האוקיינוס. האברך הודיע לי כי אם תוך חצי שעה תשובתי חיובית הוא יסב את הכרטיס על שמי ונצא לדרך.

ראיתי בכך אות מן השמים והחלטתי לממש את ההזדמנות. תוך כמה שעות כבר היינו בבן גוריון ואחרי לילה ארוך בבית הנתיבות דה גול בפאריז המשכנו ביום המחרת לניו יורק עד הגיענו בערב שבת ל-770.

כך למדתי עם השנים שאם הרבי רוצה אותך לידו הוא יביא אותך ואם הוא צריך אותך במקום השליחות הוא ישאיר אותך לעוד פעולה חשובה במקומך.

*•

כבר הזכרתי בעבר שאינני מאלו המוכיחים בשער וגם לעניות דעתי אין בכוחה של תוכחה להועיל כמו הערות חיוביות ובונות ולכן אבקש מראש סליחת כל מי שהשורות הבאות לא ינעמו לו.

ביום חגו של מפעל השליחות ההולך וגדל ומתעצם מציינים את המוני השלוחים הצעירים היוצאים לשליחות במסירות של ממש ורבים שואלים מה שליח צריך לדעת לפני צאתו לשליחות?

האם הוא צריך לדעת את תורת הנאום? את יכולת ההבעה בכתב? לפתח חוש כלכלי וללמוד 'ניהול עסקים'? להיות תקשורתי? להיות אסרטיבי? להיות רווי בתורת הנגלה והחסידות?

כן. בודאי צריך את כל התכונות הללו או לפחות את חלקן, אך כל אלה, גם אם יחסרו לשליח הוא ישלים אותן במוקדם או במאוחר. ראה ראינו אברכים צעירים שלא היו מסוגלים לפתוח את פיהם מאימתא דציבורא ואח"כ ראינום נואמים נאומים חוצבי להבות. הכרנו שלוחים צעירים שלא ידעו את תורת הקולמוס ועם הזמן הם הפכו להיות כתבים מדופלמים הנקראים בשקיקה. והיו גם כאלו שלא ידעו צורת מטבע ותוך מספר שנים הם מנהלים פרויקטים ענקיים לתפארת עם תקציבי עתק. ראינו גם ביישנים ונחבאים אל הכלים שהפכו עם הזמן להיות מראשי המדברים בכל מקום.

אז מה אם כן, חשוב ונחוץ ביותר שידע השליח בעת צאתו לדרכו החדשה?

חשוב מאוד שהשליח ידע איך לריב!

כי אם הוא לא ידע כיצד לריב כל עמלו במשך שנים ירד לטמיון.

מספרים על בעל מפעל שמינה איש מוכשר להיות מנכ"ל המפעל. בעת המינוי הוא קרא למנכ"ל הצידה ואמר לו: "דע לך, כי היו לפניך כמה מנכ"לים למפעל וכולם פוטרו בגלל שהם נתפסו בקלקלתם כשחמדו כסף לא להם. אני יודע שאינני יכול למנוע ממך לגנוב כי זה דרך האדם, אבל אני מבקש ממך אנא תגנוב בגבול הטעם הטוב...

קשה לומר לשליח שלא יריב כלל, אלא אם כן הוא מלאך (ויש כאלו!) כי "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". חילוקי דעות הם לגיטימיים ומטבע הדברים שתוך כדי עשיה לפעמים מתלהטות הרוחות, אבל אסור לקחת את המריבה למחוזות הזויים.

אם אתה חושב שאתה חייב להגיב על כל פאשקוויל שכתבו נגדך למען כבוד הרבי כמובן. אם אתה חושב שאתה חייב להשיב בוואצאפ באותה מידה ובאותו משקל שכתבו עליך, אם אתה חושב שלשם שמיים אתה חייב להגיב בפעולת תגמול כזו או אחרת, עדיף שלא תצא לשליחות.

סיפר לי בן גילי, אחד השלוחים שכיום הוא שליח מצליח בארה"ב, שכאשר למד בכולל ביוניון לאחר נישואיו ביקש מהרבי אישור להצעת שליחות במקום מסויים והרבי לא ענה לו למעלה מחודש. כיון שהוא היה חביבם של המזכירים הן של הרב גרונר והן של הרב קליין הוא היה מגיע מידי יום למזכירות לשאול האם כבר יצאה לו תשובה. המזכירים אמרו לו כי הפתק שלו נמצא על שולחנו של הרבי והרבי אינו משיב. כשחלף זמן רב אותו אברך משך את ידיו מההצעה המדוברת וכאשר שאל את הרבי על מקום אחר הוא קיבל מיד תשובה חיובית.

לימים אמר לו הרב קליין: "דע לך שהרבי אינו מאשר יציאה לשליחות במקום שיש מחלוקות חמורות כמו המקום שהוצע לך בראשונה".

סיפור נוסף היה בעת שאחד השלוחים ישב שבעה על אביו והרבי ביקש לברר בדרך לא דרך האם השליח השני שבעירו הגיע לנחם את עמיתו המעומת עמו.

גם למריבה צריך גבולות גיזרה, כמאמר החסידים "מען דארף וויסען וואו איין און וואו אויס" [= צריך לדעת היכן כן והיכן לא].

במדרש רבה ישנו מדרש מופלא: "ר' יודה אומר: כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו, אמר הקדוש ברוך הוא לכל הוא מדבק, וללוט אחיו אינו מדבק".

אברהם אבינו מכיל את כל העולם כולו עד לפחותים והירודים שבין בני אדם ואילו מלוט אחיינו הוא נאלץ להפרד. מבלי לעיין בדברי המפרשים על מהות ההפרדות הזו בין אברהם ללוט אין ספק שאברהם אבינו ב'מעשה אבות סימן לבנים' נתן לבניו את הכח בהתבטאות העוצמתית: "ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו".