יום שישי לחוץ, תבשילי השבת כבר עומדים על הכיריים, רשימת מטלות ארוכה עדיין ממתינה... שירה פותחת את המקרר, היא רוצה לנסות מתכון מעניין של עוגת תפוזים. הופס... היא מגלה שאין ביצים! "איציק, לא קנית לי ביצים?!" פונה לבעלה, איציק תמה "אמרת לי לקנות ביצים?!" "אתה אמור לבדוק מה חסר..."

בטור הקודם עסקנו בחשיבות חלוקת תפקידים בניהול הבית, פירטנו כי ניהול לא נכון בין בני הזוג יביא לכך שמטלות שונות לא יתבצעו כלל, או, שיֵעָשו בכפולות ומשפיע בעקיפין על האווירה בין בני הזוג ובבית.   

כשחלוקת התפקידים בין בני הזוג איננה ברורה, תחושה של ערפול עשויה לפקוד את השניים. מצב בו כל אחד צריך 'להגדיל ראש', ולהיות אחראי על תפקידים רבים, עלול להוביל לתחושה של עומס וחוסר יציבות. בעצם, כל אחד מבני הזוג חש, כי הכל רובץ על כתפיו, והוא נדרש לעמוד תמיד על המשמר ולהיות ערני שהדברים יתבצעו. מצב נפש של דריכות, מכביד, מדכא ופוגע במוטיבציה לביצוע המטלות. מלבד הפגיעה בתפעול הבית, תחושות אלו עשויות להשפיע על המוטיבציה הכללית של השניים, ולהקרין על מעגלים נוספים.

אצל חלק מהזוגות מצב שכזה עלול להוביל לכך שאחד מבני הזוג לוקח את המושכות לידיו, והשני מתנער מאחריות. כאשר לא ברור מי עושה, מה וכמה, נוצר חלל, ו"אפקט הוואקום" משחק תפקיד. אחד מבני הזוג נשאב, ברצונו או שלא, למלא את אותו החלל, ולוקח את האחריות על חלק נכבד מהמטלות.

בטח אתם שואלים את עצמכם, מה הסיבה לכך שאחד מבני הזוג בוחר להתגייס? התשובה לכך היא  פשוטה - יש לו רווח מכך. אם לא היה לו שום רווח מכך, הוא לא היה עושה את זה. מה יכול להיות הרווח? מוכר הביטוי "עדיף הרע הברור מהספק הארור", מציאות של ספק וחוסר בהירות משאירה את האדם בערפל, ועשויה להוביל לתחושה של חוסר יציבות. כדי לצאת ממצב זה, הוא יפעל. הרווח של יציבות וביטחון, הוא אחד מגורמי המוטיבציה לתפקיד 'האחראי'.

תפיסת תפקיד 'האחראי' ע"י אחד מבני הזוג, מאפשרת לשני לשחרר, ולהתנער מאחריות. לאחר תקופה בה אחד מבני הזוג חולש על תפקידים רבים, שלא בערך לאחר, הוא עלול להרגיש מנוצל. לאחר מעשה, מתגלה למפרע, שהרווח לא היה שווה מול ההפסד... זוגיות אידיאלית, הינה מערכת בעלת אופי של שותפות, הדדיות וקירבה. התנהלות שמובילה לתחושת ניצול, מכרסמת בנישואין, ומרחיקה את בני הזוג מהיעד אליו הם שואפים להגיע.

כאשר דפוס זה נמשך זמן רב, תחושת הניצול עלולה להחריף. בתקופה הראשונה, בה לקיחת האחריות הייתה חידוש, היא זכתה לאהדה מצד בן הזוג. בשלב זה בן הזוג חש הקלה משמעותית, ומתעורר בו רצון ולהוקיר ולהעריך על כך. יחס כזה מצד בן הזוג, מאפיל, מטשטש, ועכ"פ מאזן, את תחושת העומס והניצול. ככל שחולפים הימים, בן הזוג מתרגל למצב, לקיחת האחריות הופכת להיות ברורה מאליה. בשלב זה, בן הזוג כבר פחות מרגיש צורך להביע הערכה על כך, ותחושת העומס והניצול מתעצמות אף יותר.

כעת, לאחר תקופה ממושכת בה התקבע דפוס זה, ובוודאי אם הדבר הפך לברור מאליו, מורכב הרבה יותר להחזיר את הגלגל אחורה.

האם המערכת חייבת להיות מנוהלת בצורה כל- כך מרובעת ו'קשוחה'? האם אין מקום לגמישות וספונטניות?

*

מנחם סעיד
מטפל זוגי, יועץ בקדושה, מדריך שידוכים וחתנים, מאמן אישי NLP ומרצה.
קליניקה – רש"י 7 קרית מלאכי
לתגובות: 0528622770 – [email protected]