בסוף הפרשה מספרת התורה – דבר שסופר ביתר אריכות בפרשת מטות שקראנו לפני שבועיים – על המינוי שנתן משה רבינו לבני גד ולבני ראובן, שהם יהיו החלוצים שילכו בראש בני ישראל למלחמת כיבוש הארץ. "חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל" (דברים ג, יח). רש"י מסביר מדוע דוקא בני גד וראובן הם אלו שילכו "לפני אחיכם", לפני כולם: "הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה, לפי שהיו גבורים ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר: וטרף זרוע אף קדקד". פסוק זה – "וטרף זרוע אף קדקד" – נאמר על ידי משה רבינו בברכתו לשבט גד, שם הוא מציין את גבורתו וחוזקו של שבט גד: "ברוך מרחיב גד, כלביא שכן, וטרף זרוע אף קדקד" (ברכה לג, כ). רש"י מסביר במקום, שכיון שבני גד היו יושבים על הספר, על גבול ארץ ישראל, לכן היו צריכים להיות גיבורים, כי כך היא הדרך: אלו שנמצאים בגבול מגינים על כל העם והם צריכים להיות הגיבורים מכולם, וגבורתם היתה ניכרת בכך ש"טרף זרוע אף קדקד" – הם היו חותכים במכה אחת את זרועו של האויב ביחד עם ראשו, "זרוע אף קדקד" במכה אחת. המפרשים מוסיפים (ראה רבינו בחיי ס"פ מטות), כי גבורה וכח מיוחד זה שהיה בבני גד הסתמך על זכותה של מצות תפילין. "היו בוטחים בגבורתם וכחם בזכות המצוה שבידם, וכענין שדרשו רז"ל: וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע; אף קדקד – בזכות תפילין שבראש". הווי אומר: הכח המיוחד הזה של הכאת האויב מידו ועד ראשו, בא לבני גד בזכות מצות תפילין שמניחים על היד ועל הראש. לפי זה גם מובן הסדר בפסוק "וטרף זרוע אף קדקד", קודם כתוב "זרוע" ורק אחר כך "קדקד" – כשם שבמצות תפילין באה הנחת תפילין של יד לפני הנחת תפילין של ראש. קודם ה"זרוע", התפילין של יד, ואחר כך ה"קדקד", תפילין של ראש. ומכאן למדנו את חשיבות המצוה של תפילין, ובפרט באלו היושבים על הגבול ועל הספר – שהם המגינים עלינו בגופם – ובראשם החיילים ששומרים על בטחון ישראל. וכפי שכותב אחד מגדולי הפוסקים, רבינו אשר, הרא"ש: "מפני קיום מצות תפילין ותיקונן - יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקד". וגם במלחמות שעברנו כאן בארץ ישראל, ידוע כי בעת מלחמת ששת הימים, כאשר כל המומחים צפו שחורות ומצב הרוח היה קודר מאוד, עודד הרבי את העם וקרא להתחזק במצות התפילין, שיש לה כח מיוחד להצלחה במלחמה ולהכאת האויב. ובזכות אותה התחזקות שהיתה אז במצות תפילין – זכינו לראות נסים גדולים ועצומים במלחמה זו, כאשר העם היהודי הצליח להכות את אויביו ולכבוש מהם את ארץ ישראל באופן מופתי ומדהים. וכאן המקום להוסיף רמז מעניין: מה באמת הקשר בין מצות תפילין לבני גד דוקא, שלכן דוקא בהם נאמר "וטרף זרוע אף קדקד"? והרי כל בני ישראל מניחים תפילין, מכל השבטים – ומהו איפוא הקשר המיוחד של גד דוקא למצות תפילין ולנצחון המלחמה? ובדרך הרמז הקשר הוא כך : המילה "גד" מורכבת משתי אותיות: ג' ד'. שהחשבון המספרי שלהם הוא ג' – 3, ד' – 4. ואכן, בתפילין אנו מוצאים את ההדגשה על המספרים הללו – 3, 4: כשנשים לב לשי"ן שנמצאת על התפילין של ראש של כל אחד, נראה שבצד ימין השי"ן מורכבת מ- 3 ראשים, ג' קוים, ובצד שמאל השי"ן מורכבת מ- 4 ראשים, ד' קוים [וגם פרשיות התפילין הם למעשה ארבע פרשיות]. אם כן, התפילין יש בהם ענין של ג' וענין של ד' – ביחד ג"ד. [ולא כאן המקום להסביר מדוע באמת שי"ן אחת מורכבת משלוש והשי"ן השניה מארבע]. גם היום הזה אנו זקוקים לחזק במיוחד את "בני גד", היושבים על הספר ומגינים על הגבולות בגופם – שיצליחו לעמוד איתן במשמרתם, וכל ה"רוחות הרעות" הדורשות מהם להתקפל בפני האויבים המרצחים ימ"ש האורבים לנו ומחכים להזדמנות להכות בנו, יתבטלו כלא היו, ועם ישראל ישמור חזק על הישגיו הניסיים שזכה להם במלחמות שעברנו כאן, ישמור חזק על ארץ ישראל מתוך בטחון ואמונה בשומר ישראל, עד לבוא הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, כאשר יבנה בית המקדש השלישי ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה. מעובד לפי לקו"ש חלק ט ע' 11 ובהערה 57 שם.