שני אחים מוזיקאים גדולים חוו טרגדיה נוראית. לפתע הם התחרשו, ולא יכלו יותר לשמוע שום דבר.

אחד התייאש לגמרי והפסיק לעסוק במוזיקה. השני התעקש להישאר מחובר לצלילים הפנימיים שלו, והחל לכתוב יצירות ואפילו הצליח לחבר כמה סימפוניות. הוא האמין שיבוא יום ויוכל לחזור לשמוע.

ויהי היום ויצאו מכשירי שמיעה.

הראשון אומנם שמח, אבל שמחתו לא הייתה שלימה, מאחר שכבר איבד את החוש המוזיקלי. ואילו השני, אדרבה, הוא התענג על המוזיקה שיצר במשך אותן שנים שלא שמע. 

משל זה מביא אדמו"ר הצמח צדק בנוגע לגלות ולגאולה.

בזמן בית המקדש, כשהיתה השראת שכינה, שמענו ניגון אלוקי בכל פרק תהילים, חשנו אור בכל מצווה שקיימנו. ראינו גילוי אלוקות בעבודת הכהנים בבית המקדש. 

מאז חורבן הבית, האוזניים כבר לא שומעות, גם העיניים לא רואות. אנחנו לא חשים כמו אז, איזו עוצמה יש בכל פעולה של מצוה ובכל פסוק בתורה. לכן קורה הרבה שאנו עושים מצוות כלאחר יד.

אבל אנחנו הרי יודעים ומאמינים שלמרות הכול, הפעולות שלנו ממשיכות את הקב"ה בעולם, בכל מילה ופסוק בתורה שאנו קוראים, אנו ממלאים את העולם עם סימפוניה אלוקית, ובכל מצוה אנו מאירים את הסביבה בהרמוניה של אחדות ושלום.

בפרשת השבוע שלנו "לך לך" אברהם אבינו גם מתנסה בירידה לגלות. למרות ההבטחה על הארץ והברכות הגדולות, הוא מתמודד עם רעב, ונאלץ לרדת למצרים לגלות.

למרות זאת אברהם אבינו ממשיך לגלות את הקב"ה בעולם, לראות את הטוב שבכל אחד ומרבה בחסדים. וכשעולה חזרה ממצרים לארץ ישראל, הוא חוזר עם רכוש גדול ונפשות רבות שקירב לאמת האלוקית. 

"מעשה אבות סימן לבנים", גם אנו בוודאי נראה בקרוב את פירות העשיה שלנו, ב'סימפוניה הגדולה' שתהיה בגאולה שתבוא תיכף ומיד ממש.

**

צפו בווידאו: