באמצע השבת, שלף לפתע ברוך נחשון את קלסר המכתבים מהרבי
בטורי האחרון כתבתי על יונה שהתגורר באחד מקיבוצי הערבה ובערוב ימיו חזר לשרשיו ולינקותו וקירב עוד אחרים לאבינו שבשמיים. סיימתי את דבריי שיהיו הדברים לזכרו ולעילוי נשמתו של יונה בן שיינא רייכיל ז"ל.
רבים ראו כן תמהו מדוע הזכרתי את שמו של אמו של הנ"ל והרי ידוע כי אצל בני אשכנז מזכירים לאחר הפטירה את שם האב ולא את שם האם?! תמיהה זו היתה רחבה לפי כמות ההערות שקיבלתי בכללי ובפרטי.
ובכן, כאשר כתבתי את הדברים לא ידעתי את שם אביו ורק את שם אמו. עתה כתבו לי כי שם אביו היה הרב בנימין זאב ויהיו הדברים לעילוי נשמתו של יונה יהודה בן בנימין זאב ושיינא רייכיל ז"ל.
אני מזכירו שוב גם עם שם אמו משום שכל מי שאומר את תפילת יזכור שם לב כי בסידור מזכירים את הנשמות בשם האם דוקא! וכפי שכתוב בסידור: "פלוני בן פלונית"! כך שיש מקום להזכיר נשמות בשם האם או גם בשם האם.
•
וכיון שחזרנו לעסוק ביונה, נזכרתי באפיזודה מעניינת שנשמטה ממני בטור האחרון.
היה זה באחד הימים שבו התקבצו ובאו חברי הקיבוץ להצביע בנושא חשוב מאוד, והוא האם להקים בית כנסת בקיבוץ. מנהגם של חברי הקיבוץ היה שכל החלטה מהותית הקשורה לקיבוץ מתקבלת באסיפת כל החברים הנקראים לאסיפה ועל פי רוב האצבעות שיורמו תתקבל ההחלטה לכאן או לכאן.
כך היה גם באותו ערב. כולם הגיעו לאסיפה כדי להצביע בנושא הכל כך חשוב ויונה הבחין שהרוח נושבת לכיוון מאוד לא נעים. הוא חש כי רוב האצבעות יונפו לשלול את הרעיון של הקמת בית הכנסת בקיבוץ ורוחו נפלה בקרבו אלא שבאותו רגע נצנץ והבריק בראשו רעיון גאוני ואז הוא ביקש את רשות הדיבור.
אל הנוכחים שלפניו הוא פנה כשהוא מציג בפניהם את התואר שלו בארכיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים והוא החל להרצות את דבריו:
"חבריי היקרים! בעוד כמה מאות שנים יורחבו גבולותיו של קיבוץ נאות סמדר ויתכן שיתגוררו בו אלפי איש אם לא עשרות אלפי איש. אינני צריך להיות נביא כדי לראות שהקשר בין היהדות לבין תושבי ישראל ילך ויתרופף עם השנים כפי שאתם רואים כבר היום שהשורשים היהודיים אינם נשמרים בקרב הצעירים והבורות בנושא הולכת וגדלה, בעיקר אצל יוצאי הקיבוצים.
ובכן, האם בעוד כמה מאות שנים לא תרצו שצאצאיכם ידעו שאבות אבותיהם השתייכו לעם היהודי? האם לא תרצו שהדורות הבאים לא ינתקו את עצמם מהתנ"ך העשיר השייך לעם ישראל? כיצד נוכל להבטיח זאת ולוודא שאכן ה'אסון' הזה לא יתרחש?
ישנו פתרון אחד ויחיד! עלינו לבנות כאן בית כנסת של ממש על כל מרכיביו ואביזריו. ובעוד מאות שנים ויותר כאשר צאצאינו יחפרו חפירות ארכיאולוגיות באיזורנו הם ימצאו את בית הכנסת שלנו מכוסה בשכבות עפר שעוד יכסו אותו עם הזמן. זו תהיה העדות היחידה באיזורנו שתעיד על מוצאינו ושרשינו"
יונה, כמובן, תיבל את דבריו בסיפורים על ממצאים ארכיאולוגיים בעולם ששפכו אור על עמים ותרבויות שנכחדו ורק דברים שנשמרו מתחת לקרקע לימדו אותנו רבות על אותן תרבויות עתיקות יומין.
הרצאתו המפולפלת ודברים המרתקים נפלו על אוזניים קשובות וההצבעה התהפכה לטובת אישור הקמת בית כנסת בקיבוץ. גם החלצותו למען האישור להקמת בית הכנסת תהיה לזכרו ולעילוי נשמתו.
•
לפני מספר ימים הלך לעולמו הצייר המופלא ר' ברוך נחשון איש חברון שהקים משפחה מבורכת של שלוחים ועסקנים המפארים את שמו של הרבי ומתמסרים בכל מאודם לעבודת הקודש של הפצת המעיינות.
הצייר ברוך נחשון לא היה רק אדם שניחון בחוש ציור מבורך ומפותח, אלא שדמותו עצמה היתה ציורית לא פחות מהציורים הנועזים והמשכרים את כל רואיהם שבהם הביע רעיונות נשגבים ועילאיים אותם תרגם במכחולו ממופשטות לפשטות. ובלשוננו, מרוחניות לגשמיות.
כמדומני שלא האירו מספיק את דמותו של האיש המיוחד הזה שעדיין לא נספד כהלכה ואת תרומתו האדירה לעולם האמנותי היהודי. זאת כנראה בגלל שהוא הלך לעולמו בימים שבהם עורכי העיתונים השביתו את מקלדותיהם ויצאו לפגרת חג הסוכות.
בין גלגוליו של האמן ברוך נחשון הוא היה גם מורה בבית הספר חב"ד 'אסבסטונים' אותו ניהל אבי הרב צבי אייזנבך ז"ל. היה זה לאחר שחזר מניו יורק בשנת תשכ"ז לערך יחד עם רעייתו תבדל לחיים טובים, שם הרבי תמך בהם במשך כשנה ויותר. בהגיעם לירושלים לחפש מקום להתגורר בו ולקבוע את מושבם, הם הגיעו ללון בבית הוריי שאירחו אותם עד למציאת מקום עבודה. כנראה שאז הבשיל לו הרעיון שיבוא ללמד כמורה מן המנין בבית הספר.
התחנה הזו בחייו של הצייר לא האריכה ימים שכן משמיים הועידו את נפשו האמנותית לגדולות ונצורות. השראתו היחודית היתה צריכה לפרוץ את מרחבי כתלי הכיתה המצומצמים ולהעפיל לגבהים אליהם הגיע בתחנתו הבאה כאשר עבר להתגורר בחברון שם הצליח להפוך לצייר בינלאומי המוכר בכל רחבי העולם היהודי.
המעבר שלו להתנחלות בחברון היהודית יחד עם קבוצת מתנחלים ראשונים לעיר, היתה מלווה בחשש לעתיד הכלכלי שלו שכן הוא עזב משרה במשרד החינוך לטובת חידוש הישוב היהודי בחברון, אך מאוחר יותר התברר כי דוקא הגלריה שפתח לציוריו בחברון הרחיבה לו את כל אופקיו ואת כלכלתו, דבר שהיה נמנע ממנו אילו היה ממשיך להיות מורה בכיתה מצומצמת.
בחדר עבודתו בחברון הוא תלה את האישור שקיבל ממשרד החינוך כשעבר מאסבסטונים לחברון כשהוא מצביע עליו מפעם לפעם ואומר כי אישור זה הוא התפנית ששינתה לו את החיים. לימים כאשר ביקרתי אצלו כפי שיסופר בהמשך הוא הצביע על האישור.
אבי מורי ז"ל סיפר לי פעם שהכשרון הנדיר שלו בציור נוצל היטב בעת עבודתו החינוכית מול התלמידים. כל דמות שעליה לימד מצאה את עצמה בוהקת על הלוח מעשי ידיו להתפאר בגירים הלבנים שנמרחו על לוחות הקיר הירוקים המוכרים למבוגרים שבינינו מימי קדם. הוא ידע להמחיש אותה כל כך טוב ועליו נאמר שתמונה אחת שלו שוה אלף מלים.
•
את נפשו החסידית הכרתי מאוחר יותר כאשר גיסי היקר הרב קלמן וינפלד שליט"א השיא את בתו עם נכדו של ר' ברוך נחשון ושהיתי בשבת קודש של ה'שבע ברכות' בקרית ארבע היא חברון.
בטרם פרשה השבת את כנפיה על הישוב, הוא הציג בפנינו ציורים רבים שאוחסנו אצלו בביתו, ציורים שלא הופצו בעותקים רבים, העיניים שנעתקו מציור לציור לא ידעו שבעה והם משכו את עינינו ועוד יותר מכך את מוחנו להבין מה המסר הניבט מכל ציור ומה הוא מביע. רק השבת שהגיעה קטעה את המפגש המרתק.
את תפילות השבת עשינו בבית כנסת חב"ד בקרית ארבע. ואם תשאלו היכן היה ממוקם בית הכנסת? הוא היה בסלון ביתם של משפחת נחשון! ביתם היו פתוח לרווחה לכל דבר שבקדושה וכאשר נצרכו תושבי קרית ארבע החב"דיים למקום תפילה, היה זה כמובן מאליו שדירתם של משפחת נחשון היא הכתובת הראויה לכך.
אגב, באותה שבת התקיימה סעודת השבע ברכות ב"בית חיה מושקא" החדש כשאנו חונכים אותו לראשונה בהתרגשות רבה שכן ידענו כי הבנין הזה יביא תנופה מחודשת לפעילות חב"ד בחברון.
במהלך השבת הוא נתן לי לעלעל בקלסרים העבים שהיו מלאים במכתבי הרבי אליו ואל משפחתו, מכתבים שמהם ניכר שהרבי דאג למשפחת נחשון כאב לבן והורה להם את הדרך הנכונה אשר ילכו בה בהוראות מפורטות ובעידודים נדירים.
•
דמותו של ר' ברוך נחשון חקוקה אצל כל מי שהכירו ובודאי יחלצו חושים בני משפחתו להפיץ את ציוריו שכל כולם היו מסרים ותובנות של ברכות והודאות, קדושה ומלכות שמים.
מאפשרים לכם לקבל
