"אנעים זמירות בשירים אערוג" הוא אחד מניגוני חב"ד המיוחדים. את הניגון הזה לימד הרבי מליובאוויטש ב-1962 בשעות הבוקר המוקדמות בשמחת תורה, וכך סיפר הרבי: היה זה למחרת יום הכיפורים. החסידים באותה עיירה השכימו מוקדם בכדי להתפלל ביום החשוב הזה, שנקרא 'בשם השם'. הם הגיעו לבית הכנסת וראו שם חסיד שעדיין לבוש עם הקיטל הלבן, הבגד המיוחד שלובשים ביום הכיפורים, עטוף בטלית, ועיניו עצומות. הוא עוד לא פתח את הצום ושר את הניגון הזה בדביקות: "נפשי חמדה בצל ידך, לדעת כל רז סודך".

יום הכיפורים, זמן מדהים של התעלות רוחנית. אבל מה שחשוב, זה לקחת את כל ההתרוממות וההתעלות הרוחנית שהייתה לנו, אל ימי השנה הרגילים, לקחת את העוצמות הגדולות ולקדש את החיים הגשמיים.

זה המסר שלנו מפרשת השבוע: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" - הקדוש ברוך הוא רוצה חיבור בין השמים ובין הארץ, ועל כל אחד מאיתנו לבחון כיצד יוכל בפועל ממש להביא את הקדושה אל החיים החומריים.

אנו עומדים כעת בפתחם של חג הסוכות ושמחת תורה. "בכסה ליום חגנו" - את אותה עבודה רוחנית שעשינו בימים הנוראים על ידי צום, בכי ותפילה, נוכל בחג הסוכות לעשות על ידי שמחה: נשב בסוכה באחדות, נברך על ארבעת המינים, מצווה שמסמלת את החיבור של כל הסוגים שיש בעם ישראל, ונשמח בשמחה אמיתית. יהי רצון שמתוך שמחה והתעלות זו יביא לנו ה' יתברך את הגאולה האמיתית והשלימה, וכולנו נרקוד ב"שמחת בית השואבה" בבית המקדש השלישי, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".