נזפו בי, העירו לי, התלבטתי אם בחרתי נכון. ואז הופיע הרב נחשון
מוצאי שבת, תמוז תשע"ז.
היה הפעם שקט מוחלט ב'זאל' הישיבה. רק קולו של הצייר ר' ברוך נחשון היה שם. צלול וחזק. הוא סיפר על השליחות האומנותית בכוחו של הרבי, וידאו מרתק ללא ספק.
אם הייתם נכנסים ל'זאל' הישיבה באותה השעה, כשהקרינו את הוידאו השבועי במוצאי שבת, ספק אם הייתם שמים לב אליי. אבל בצד שמאל מהכניסה, בשולחן הרביעי מצד שמאל, ישבתי. רועד מצמרמורות.
לא הרבה יודעים, אבל לעולם הציור נשאבתי בתקופת הלימודים בישיבה הקטנה. זה היה כמו בריחה מכל הלחץ מסביב, מהמבחנים, ההקפדה על הזמנים, כל הטירוף הזה. ואני רק חיפשתי תיבת נח שתסגור עליי. ומצאתי אותה בעולם הציור.
קיבלתי כל כך הרבה נזיפות והערות, משל עברתי על כל העבירות שבתורה. כשהחטא היחידי היה הרצון לצייר קצת. לשפוך את הלב על הדף, בעט פיילוט 0.4.
באותה השבת החלטתי שאני רוצה להתקדם לשלב הבא. להציע את כישוריי כצייר ולעבוד בחופשות (מה שנקרא בשפה הישיבתית 'בין הזמנים') בציור.
כל השבת הבטן שלי התהפכה. מחשבות ורגשות, הכל בער בפנים. דמיינתי את השם שלי חתום על ספרים. אנשים שממש ישלמו כסף על ציורים שלי. זה היה חלום שלא העזתי לחלום עד אז.
ובמוצאי השבת, רגע לפני ששלחתי מיילים עם עבודות שלי, למוציאים לאור, פתאום עברה בראשי המחשבה 'ומה אם זה לא הדבר הנכון?. אולי הרב כ. צודק ואני צריך להזניח את הכישרון שלי לטובת הלימודים בישיבה?'.
ואז, עשיתי בפעם הראשונה בחיי את הדבר הבא. עצמתי את העיניים, מסביבי מאות בחורים, ודיברתי עם ה׳ במילים שלי.
"ריבונו של עולם, אני רוצה לעבוד בציור, אני מרגיש תשוקה מטורפת לדבר הזה. אבל מהצד השני כולם אומרים לי לעזוב את זה, להתמקד רק בלימודים. בבקשה ממך, תן לי סימן. מה הדבר הנכון לעשות?"
פקחתי את עיניי. והמסך של הוידאו התחיל לרדת מלמעלה למטה.
הבחור שאחראי על הפעלת הוידאו, נכנס לתיקייה. ולחץ פליי.
על המסך הופיע הצייר ר' ברוך נחשון בחיוך רחב. וסיפר לי בלי מילים.
שאפשר גם וגם.
לעילוי נשמתו של הצייר המופלא, ר' ברוך נחשון ע"ה שהלך לעולמו היום והשאיר אחריו אוצרות רוחניים בלבושים של ציור.
אה, וגם בחור צעיר, שהלך בזכותו בכל הכוח אחרי החלום שלו.
6
0
7
0
מאפשרים לכם לקבל
