מאז הסתלקותה לפני כ-228 שנים, נעשתה הרבנית דבורה לאה לסמל ומופת למסירות נפש עבור תורת החסידות. בפטירתה, בעודה צעירה לימים, אפשרה היא את המשך הפצת תורת אביה – אדמו"ר הזקן, ולזכותה עומדות שנים ארוכות של הפצת חסידות להמוני יהודים.

קטרוג כבד

שנת תקנ"ב הייתה שנה קשה. המלחמות נגד הפצת החסידות על־ידי אדמו"ר הזקן הלכו והתחזקו, בשמיים היו אלו המקטרגים שביקשו לעצור את אמירת החסידות על ידי אדמו"ר הזקן, ובארץ היו אלו 'מתנגדים' ולוחמים אחרים, שהצלחתו של הרבי הייתה לצנינים בעיניהם.

תקופה קצרה קודם ראש־השנה, שמעה הרבנית דבורה לאה, ביתו של הרבי, מאביה דברים נוראים שהחרידו אותה עד למאוד. מדבריו היא הבינה כי רבו הקיטרוגים על הפצת החסידות על ידו, וכי ייתכן שבעוד זמן לא־רב תעבור הנהגת חסידות חב"ד ממנו לבנו, רבי דובער.

הרבנית דבורה לאה הבינה את משמעותם של הדברים. הסתלקותו של אביה באותו הזמן יכולה הייתה לפגוע קשות בפעולותיו הגדולות. היא ביקשה לעשות מעשה, ולמנוע את רוע הגזרה.

אני מחליפה את אבי..

שעות ספורות קודם התקדש ראש השנה, נכנסה הרבנית דבורה לאה לאולם בית הכנסת הקטן. במקום נכחו אז יחידי סגולה שהיו שקועים באמירת תהלים.

הרבנית דבורה לאה ניגשה אל ארון הקודש, פתחה את דלתותיו והכריזה: "כל הקהל, הנכם עדים שבפני ספרי התורה הקדושים אני מקבלת על עצמי בדעה צלולה ובאלה ובשבועה, שאני דבורה לאה בת שטערנא מחליפה את אבי רבי שניאור זלמן בן רבקה, שהוא ישאר בחיים".

בליל ראשון של ראש השנה אחרי התפלה, יצא רבנו הזקן, ובניגוד לנוהגו שלא לדבר כלל בליל ראשון של ראש השנה, ביקש לראות את ביתו דבורה לאה.

כשראה אותה התחיל הרבי לאחל לביתו - "לשנה"... ואך הספיק לומר התיבה "לשנה", קפצה הרבנית דבורה לאה ואמרה לאביה, "לשנה טובה תכתב ותחתם, אבא, אל נא תדבר...".

למחרת, ביום שני של ראש השנה, אמר רבנו הזקן חסידות במשך זמן רב, עד שעת הבדלה. אחרי הבדלה, קרא הרבי לבתו הרבנית דבורה לאה ולבעלה רבי שלום שכנא לחדרו. באותה השעה שנכנסו השניים לחדרו של הרבי, עמד רבי שלום שכנא ליד הקיר ובכה, באמרו "מה עושים בילד בן שלש, ועוד ילד כזה"...

אנדרטה שהוקמה לזכרם של היהודים שנהרגו על ידי הנאצים בליאזנא. יש טוענים שהאנדרטה הוקמה בסמיכות למקום קברה של הרבנית דבורה לאה  

הרבנית מוסרת את נפשה

כבר בבוקרו של אותו היום - היום השני של ראש השנה, חלתה הבת דבורה לאה, ולמחרת - בצום גדליה – ג' תשרי תקנ"ג – נסתלקה לעולמה בדעה צלולה.

בקשתה האחרונה מאביה היתה שיחנך וידריך את בנה יחידה – מי שיהיה לימים אדמו"ר ה'צמח צדק'. רבנו הזקן הבטיח לה למלא בקשתה ואמר לה:

"בנך מנחם, נוחם הוא לי, נוחם יהיה לך ונוחם יהיה לישראל".

עד היום, כאשר מוזכר שמה של הרבנית דבורה לאה בפי החסידים, נאמר הוא בהערכה גדולה ובחרדת קודש, בידיעה כי מסירות נפשה ואצילות רוחה הצילו את רבינו הזקן, ואפשרו את המשך פעולותיו הקדושות.