בימי פריחתה הייתה הקהילה היהודית בסלוניקי (שכונתה "ירושלים דבלקן"), אחת הקהילות המפוארות והחשובות בעולם היהודי. עשרות אלפי יהודים התגוררו בעיר ששכנה על חוף ימה של יוון, ושמה יצא למרחקים.

חיים יהודיים פורחים

יותר ממחצית מתושבי סלוניקי באותם השנים היו יהודיים. יתר על כן – יהודי העיר שלטו בשווקים ובמסחר, בייבוא וייצוא הסחורות ובעיקר בהפעלת הנמל העצום, ששכן על גדותיה של סלוניקי.

אחד העיתונים היהודיים שיצאו לאור בסלוניקי

רבנים גדולים התגוררו בעיר ובבתי מדרשותיה גדלו מי שלעתיד נמנו בין גדולי ישראל. היהדות פרחה בסלוניקי שהתייחדה בעובדת היות יהודיה יהודים גאים, השומרים על תורתם באמונה ובגאון.

עדות לאווירה היהודית ששררה בעיר, היה יום השבת-קודש. מידי יום שישי, עם התקרב השבת, הוגפו התריסים בפתחי החנויות והנמל הגדול פסק מלפעול. הפועלים והעובדים, יהודים ונכרים, עזבו את כלי מלאכתם ושבו לבתיהם. העיר כולה אמרה: שבת!

השבת בסלוניקי

הנה תיאורו של תייר גרמני, שביקר בעיר והביע את התרשמותו מאווירת השבת המיוחדת של העיר:

"מכיוון שהשמש מתחילה לשקוע, מתחילה העיר להכין את עצמה לשבת. בחזית בתי המלאכה והחנויות מגיפים ברעש את תריסי הברזל, וקובעים במקומם מוטות ברזל כבדים שמנעולים ענקיים נתלים עליהם. הרחובות מתמלאים לזמן קצר באלפי אנשים הממהרים צפופים ברחוב הראשי, ראש ליד ראש, ומתפזרים לרחובות הצדדיים, לסימטאות ולמבואות בכל איזורי העיר.

בנמל מייללים הצופרים המודיעים על סיום העבודה. המנופים חדלים מלהסתובב, רעש השרשראות נדם ושיירות יורדים החמאליס מן האוניות, לעתים לקול גידופים וחרפות של הקברניטים, אשר בגלל השבת חייבים להישאר בנמל לעוד עשרים וארבע שעות".

יהודי בסלוניקי

מדהים להיווכח מתוך התיאור, כיצד היו היהודים אלו ש'נתנו את הטון' בעיר וקבעו כיצד יתנהלו בה החיים. הייתה זו ככל הנראה העיר היחידה בעולם באותה התקופה, ששבתה ממלאכתה ביום השבת.

על־פי המסופר - באחת השבתות עגנו בנמל מספר אוניות של 'חיל-הים' הטורקי. אחת מן הספינות הייתה זקוקה לתיקון דחוף, על מנת שתוכל להמשיך לתפקד. מי שנדרש לתקן את הבעיות שצצו באונייה, היו עובדי הנמל היהודיים שנקראו למקום על ידי אדמירל חיל הים של האימפריה הטורקית. הוא דרש מעובדי הנמל היהודיים לתקן את אחת הספינות בדחיפות, ולמרבה הפתעתו נתקל בסירוב מוחלט. אנחנו שומרים שבת, הצהירו היהודים הגאים בפניו. את הספינה נתקן במוצאי שבת, אלא אם-כן יאשר רבה של העיר כי מדובר בצורך שמותר לחלל עבורו את השבת..

"אור יקרות, שאין לתאר יפה ממנו.."

המבקר הגרמני מוסיף ומתאר בספרו:

"כשעה לפני השקיעה שוממים הרחובות, וכל איש מתכונן בביתו לשבת… הכול לבושים בגדי חג – המבוגרים בלבוש ספרדי מסורתי והצעירים יותר בבגדים אירופיים… הכול הולכים לבתי הכנסת המרובים שבעיר, שכמה מהם אף עתיקים מאוד. בבתי הכנסת מתפללים תפילת ערבית…

נמל סלוניקי, כיום | צילום: shutterstock

השמש שקעה מזמן והחושך בחוץ הולך ומתעצם, ואילו הבתים מוארים בעששית שמן ורב בהם האור לכבוד השבת… בכל בית יהודי מוארים החלונות. אור יקרות, שאין לתאר יפה ממנו, מקדם בברכה כל פעם את פני שבת המלכה בהיכנסה לעיר היהודית הזו. לא רק האורות מקדמים פניה אלא גם הזמירות העולות ובוקעות לכבודה מאלפי גרונות ויוצאות מבעד לחלונות הפתוחים ומתנועעות על המים כמקהלה הרמונית אחת גדולה…".

הקץ הנורא

הקץ על הקהילה המפוארת הגיע בעיצומו של יום השבת ל' מנחם-אב תרע"ז. שריפת ענק שפרצה בחלקה התחתון של העיר – איזור בו התגוררו יהודים רבים – כילתה אלפי בתים והותירה עשרות אלפי יהודים חסרי-כל וללא קורת גג. רבים היגרו מהעיר באותה התקופה.

השריפה הגדולה בשנת תרע"ז

בימי השואה האיומה הוכחדה יהדות סלוניקי כמעט כולה בידי הצורר הנאצי ימ"ש. למפרע התברר כי השריפה הגדולה בסלוניקי הביאה להצלתם של יהודים רבים שהיגרו לארץ לאחר שאיבדו את ביתם, ובכך ניצלו מהעתיד שהיה צפוי להם אילו היו מתגוררים בעיר עד לתקופת השואה.