הרב אברהם חיים זילבר, שליח הרבי במרום כנען, צפת עיה"ק

י"ד אלול תשפ"א – ל"ג שנים לשיחת ה'שמחה'

בש"ק תצא, י"ד אלול ה'תשמ"ח הפתיע הרבי את העולם בשיחה נדירה ומיוחדת במינה.

בתחילה הפליא הרבי במעלת היום שקשור במיוחד לשמחה, מכיון שהוא:

1. י"ד אלול – שלושים יום לפני החג, זמן שמחתנו.
2. המשך לי"ג אלול – יום נישואי כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

1. שנת תִשְמח ותְשַמח.

בהמשך תיאר הרבי איך במשך הדורות ציפו בנ"י והתפללו לביאת המשיח ועאכו"כ צדיקי ונשיאי ישראל (עד שכמה מהם מסרו נפשם לדחוק הקץ), ובמשך הדורות נעשו פעולות מיוחדות כדי להביא את משיח צדקנו, ובפרט – הפצת המעיינות חוצה ע"י רבותינו נשיאינו עד לדורנו זה – שעי"ז אתי מר דא מלכא משיחא.

אבל לאחרי כל זה – משיח צדקנו עדיין לא בא...

וזאת למרות: שתשובה כבר בודאי עשו, ועאכו"כ בעמדנו לאחר ר"ח אלול, תהלים דדוד מלכא משיחא – אמרו כבר בשופי הכי גדול. התוועדויות – ערכו לרוב. וא"כ נשאלת השאלה מה עוד לעשות שלא עשו עדיין?!

ויש לומר – הסיק הרבי – שהדבר שעדיין לא עשו בשביל להביא את המשיח הוא – עבודת השמחה הרצויה בשביל להביא את המשיח.

ומבאר: שיש שמחה של תורה, שמחה של מצוה, אבל מה שנדרש עכשיו היא שמחה בטהרתה – רק לשם המטרה להביא את המשיח! והרבי האריך בדבר, וסיים:

"והעיקר – שבמקום אריכות הדיבור והשקו"ט כו', יתחילו במעשה בפועל: לצאת בקריאה והכרזה ע"ד הוספה מיוחדת בשמחה כדי להביא את המשיח, ובודאי שעי"ז יביאו את המשיח בפועל ממש, ובזריזות הכי גדולה, "לא עיכבן כהרף עין".

ואדרבה – ינסו ויווכחו!!"

עד כאן תמצית הנקודה משיחה מופלאה זו (וכדאי לעיין באותיות הרב בשלימות – בתו"מ תשמ"ח ח"ד ע' 263 ואילך)

במה הדברים אמורים?

בשנה זו, בי"ד אלול שנת פלאות אראנו, אנו עומדים 33 שנה מאמירת שיחה זו.

והלא מספר ל"ג הוא המספר המיוחד לשמחה (ובפרט בקשר לפנימיות התורה), שהרי:

1. פרק ל"ג בתניא – הוא הפרק של עבודת השמחה – שתחילתו: "עוד זאת תהיה שמחת הנפש האמיתית ובפרט כשרואה בנפשו בעתים מזומנים שצריך לזככה ולהאירה בשמחת לבב..." ובסיום הפרק: הפסוק הידוע "ישמח ישראל בעושיו פי' שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים".
2. פרק ל"ג בתהלים – פותח ב"רננו צדיקים בה' . . שירו לו שיר חדש היטיבו נגן בתרועה" (ואכן הרבי הורה לומר פרק זה בל"ג בעומר – סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנט).
3. ועוד ועיקר – יום ל"ג בעומר, שמחת רשב"י שלמעלה מכל המועדים (כידוע ההוכחה ע"ז מתלמיד האריז"ל, רבי אברהם, שאמר נחם כל השנה בברכת 'תשכון' – היינו גם בימי חול המועד, ולא נענש אלא דווקא כשאמרה בשמחת רשב"י בל"ג בעומר – ראה שערי המועדים ל"ג בעומר ע' רצב, שא וש"נ) כיון שאצל רבי שמעון האיר אור הגאולה כמו בזמן ביהמ"ק ולכן ביום שמחתו לא שייך כלל ענין האבלות על החורבן.

1. ל"ג אותיות ג"ל – גילוי פנימיות התורה (כמבואר בארוכה במאמרי ל"ג בעומר "עד הגל הזה" ו"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך") שגילוי הוא ענין השמחה.

ואם לא די בכך:

בשנת תשמ"ח ציין הרבי כמה פעמים שהשנה היא 3,300 שנה מיציאת מצרים ומתן תורה, וביאר את העניין בארוכה בשיחת ז' אדר (תו"מ תשמ"ח ח"ב ע' 388 ואילך) שמספר זה הוא ל"ג פעמים מאה שנה. ומבאר את מעלת מספר מאה, וממשיך: "והעילוי דמספר ל"ג – מובן ע"פ המבואר בדרושי חסידות בענין ל"ג בעומר, יום ההילולא דרשב"י, ומבואר גם בארוכה במכתביו של אאמו"ר ז"ל".

דבר מופלא נוסף: הרבי ציין (בשיחת י"ד אלול הנ"ל סס"ט) על שנת תִשְמח ותְשַמח "שהיתה שנת הצלחה, כפי שראו במוחש שמהעניינים שעסקו ופעלו במשך השנה היו באופן של הצלחה" – וזאת למרות, שבגלוי (בעיניים שלנו) היתה זו שנת העלם והסתר – שבה היתה הסתלקות הרבנית ע"ה, והרבי הפסיק לומר מאמרים וכו' וכו', אלא שע"י השמחה אפשר להפך הכל לטוב ולבטל את חשכת הגלות (ע"ש).

לאור כל הנתונים הנ"ל, אי אפשר להתעלם מכך:

1. שהשנה הנוכחית היא 3,333 מיצי"מ ומ"ת. היינו ל"ג פעמים מאה ועוד ל"ג שנה (או בסגנון אחר שלמות המספר ג' באלפים, במאות, בעשרות וביחידות).
2. בשנה זו היו כמה מאורעות בלתי רצויים אצל בנ"י, והבולטת והכואבת מכולם – המאורע המבהיל בל"ג בעומר בסמוך לציון רשב"י.

הרי בוודאי בעמדנו ל"ג שנים מי"ד אלול תשמ"ח – יש משמעות מיוחדת ואקטואלית לשיחה הנ"ל, שצריך להפוך את כל העניינים הבלתי רצויים לטוב ע"י שמחה בטהרתה, ועד לבטל את חשכת הגלות ולהביא את משיח צדקנו, עוד בשנת פלאות אראנו, בקרוב ממש.