אין לי שום קשר, ישיר או עקיף, למגבית הנערכת בימים אלה לטובת הקמת "בית ר' יואל" בבורו פארק. איש גם לא פנה אליי בבקשה לכתוב עליה. ובכל זאת אני חש צורך נפשי עמוק ביותר לכתוב כמה מילים אל מול מה שנראה קצת כמו גרירת רגליים בלתי מובנת ובלתי מכובדת שלנו כציבור. כי נכון לשעת כתיבת השורות (יום ראשון, ז' באלול, 10:25 בבוקר) מספר התורמים עומד על 1253 בלבד והסכום עוד לא מגרד את החצי. זהו מצב, כמעט הייתי אומר, בלתי מתקבל על הדעת.

הבה נעשה התבוננות קטנה שלנו פנימה:

את מאמר חז"ל "ורבּוֹ שלִמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא" ר' יואל הגשים באופן שאין לו אח ורע. ספק רב אם קיים בעולם אדם כלשהו, שבמשך למעלה מ-70 שנים רצופות – בחיי חיותו – הרביץ ולימד חכמה – בוודאי לא בעומק וברוחב שבהם עסקינן – לכל כך הרבה תלמידים.

אני לא מדבר רק על אלפי-אלפי תלמידיו בפועל ממש, שהחל מראשית שנות היו"דים שמעו מפיו שיעורים יומיומיים בישיבה הגדולה השוכנת ב'בית רבינו שבבבל'. ואינני מתכוון בהכרח לכל אותן רבבות יהודים שהשתתפו לאורך השנים הרבות הללו בשיעוריו והתוועדויותיו – בבורו פארק, בוויליאמסבורג, בפלטבוש, בבני ברק, ברמת גן, בירושלים, בקריית גת, בכפר חב"ד, באנטוורפן ועוד. אף לא לאין ספור המאזינים לדברי תורתו מעל גלי האתר (בארה"ב) ובאמצעות קווי שידור טלפוניים וקלטות שמע או נגני אם-פי בכל מרחבי תבל.

עיקר כוונתי היא למאות האלפים (ואולי אף מעבר לכך) של יהודים בני אוריין, בחב"ד ומחוצה לה, שבמרוצת כיובל ומחצה השנים החולפות למדו מאמרי חסידות או שיחות קודש של הרבי נשיא דורנו.

כל אלה קיבלו את מה שקיבלו, לאחר שהמים הצלולים שנבעו מן המעיין הטהור עברו דרך מוחו וליבו המזקקים של גדול הדולים ומשקים מתורת רבנו.

את כל המוני ההמונים הללו הביא ר' יואל "לחיי העולם הבא"!

ישנו ביטוי נוסף, נהדר, של חז"ל: "חמרא למריה טיבותא לשקיה". היין הוא של האדון, אך הכרת הטוב היא למשקה (בפועל).

אלא שר' יואל לא היה רק "המשקה בפועל". הוא היה גם הבוצר בכרם וגם הדורך בגת והיינן שליווה את כל שלבי ייצור היין, עד למזיגה בפועל אל תוך כוסות הסועדים.

שכן הוא עצמו היה המוח החריף ששמע וקלט את הדברים בשעת אמירתם כנתינתם מסיני. והוא גם היה בעל החושים הרוחניים האנינים שידע אל נכון מה נאמר ומה הוא שומע. הוא לא רק שמע ואצר בזיכרונו הפנומנלי הנודע את המילים שיצאו מפי הקודש, אלא קלט והבין ברגע כמימרא את הרעיון שבעומק המילים ואת ההקשרים שלא תמיד פורשו ופורטו. ואם היה באמירה הנוכחית מן השוני או החידוש בהשוואה לעשרות פעמים קודמות שבהן נאמרו דברים דומים – הוא היה הראשון לזהות זאת. ולאחר מכן יכול היה לתכלל את הפרטים הרבים לכדי יריעה אחת שלמה ואחודה.

כל אלה אפשרו לו בהמשך לעשות את ההקשרים המתאימים ולהציע לפני שולחן גבוה שילוב משוזר של מאמרים או שיחות קודש מכמה עיתים. בדרך זו היה ר' יואל מעורב בעריכת החלק הארי של תורת הרבי, המאירה את שמי העולם היהודי באור יקרות מרהיב ולא פעם גם מהפכני.

וזאת התורה שמרווה ומחיה אותנו, בני הדור השביעי.

נמצא אפוא כי אין חסיד חב"ד שלא חב לר' יואל את חייו הרוחניים ממש!

לכן, כשעורכים מגבית לטובת הפצת המעיינות בריכוז החרדי הגדול בעולם, מקום שהיה יקר כל כך לליבו של ר' יואל, אי אפשר לעמוד מנגד ולא לקחת בה חלק. כל אחד שייתן לפום שיעורא דיליה. אך אל נא יאמר איש בלבבו, "אני כבר אמצא הזדמנות אחרת לבטא את תודתי והוקרתי לר' יואל", כי ייתכן מאוד שהזדמנות כזו לא תיקרה לפניו שוב.

זהו המינימום שאנו מחויבים בו. כבני אדם, אפילו לא כחסידים. להציב ליהודי היקר והנעלה הזה "יד ושֵם, טוב וגו'".

אז פשוט להיכנס ולתרום. זה יזרז את ביאת "מר" ("דא מלכא משיחא"), זה יהיה לכבודו ולזכרו, וזה יהיה לכבוד של כולנו.