שורת מכתבים אישיים אשר הורצו במשך כ-17 שנה בין הגאון הרב אברהם ישעיהו קרליץ, ה'חזון איש', והגאון החסיד רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק זצ״ל, חושפים מסכת של ידידות קרובה בין אחד מגדולי הדור הליטאים לאחד מחשובי הרבנים החב"דים, של אותה העת.

במכתבים, המוצגים בימים אלה לראשונה בירושלי,ם מכנה ה'חזון איש' את הגר"י לנדא כ"חביבי", "יקירי", וכ"ידידנו", ופותח אותם בדרך כלל "באהבה רבה".

באחד המכתבים מסיים החזון איש במילים: "הארכתי בזה בראותי שדברי תורה חביבה עליהם ביותר, ואל יחושו לטרחתי כי דבריהם היו ערבים עלי לענג שעשועים".

המכתבים, לצד פריטים היסטוריים מרתקים נוספים מארכיונו של הגר"י לנדא, עתידים לעמוד למכירה פומבית בעוד כשבועיים בבית המכירות הפומביות 'קדם' בירושלים.

הארכיון כולל גם תצלומים מקוריים של ה'חזון איש' בבר המצווה לבנו של רבה של בני ברק, יבלחט"א, הרה"ג אליהו לנדא. הגר"א לנדא, מראשי הישיבה בכפר חב"ד, מספר כי הוא זוכר היטב את הביקור של ה'חזון איש' בשמחה.

חלק מן ההתכתבויות בן הרב לנדא לרב קרליץ, שנחשפו לאחרונה

"כנער צעיר לא הופתעתי כלל שה'חזון איש' הגיע. גרנו קרוב מאוד לביתו והיינו פוגשים אותו הרבה מאוד. אפילו נסענו עם אבא ועם ה'חזון איש' באוטובוס לים ביום שישי. זה לא היה חידוש. זה היה דבר רגיל", מספר הגר"א לנדא, ומוסיף כי "היו ביניהם יחסים מאוד קרובים. משלוח המנות הראשון שהגיע אלינו הביתה כל שנה היה מה'חזון איש'".

הגר"א לנדא אף מספר כי טרם קיבל אביו על עצמו את משרת הרבנות של בני ברק הוא סר לביתו של ה'חזון איש'.

"ה'חזון איש' אמר לו: 'מן הסתם, פגשת כאן בכניסה את הגיס שלי, הרב נחום קרליץ (אביו של הרב ניסים קרליץ זצ"ל), שגם הוא מועמד לרבנות. אבל אתה תהיה רבה של בני ברק כי הציבור רוצה אותך'".

המכתבים שופכים אור על כמה מהסוגיות ההלכתיות הבוערות של אותו הזמן ואת שיתוף הפעולה יוצא הדופן בין שני הרבנים. מהמכתבים עולה כי למרות הרקע החסידי-חב"די של הגר"י לנדא, ה'חזון איש' ראה בגר"י לנדא אחד מאנשי אמונו וסמך עליו מאוד בענייני הלכה כבדי-משקל.

במרכז: הרב קרליץ ע"ה

מעניין במיוחד אחד המכתבים בו משבח ה'חזון איש' את הגר"י לנדא על מסירותו לתיקון העירוב בבני ברק, אך מאידך מסביר מדוע הוא מורה ליחידים שלא לסמוך בשבת על עירוב זה:

"ידעתי כי כתר"ה שליט"א שוקד לתקן את העירובין שלא יהיה פקפוק (...) למרות שאלה ששואלים אותי על דרך היתר הוצאה ואני משיבם בשלילה (...) בהיות שהשואל היחיד הוא מהיחידים שמדקדקים במצוות, ושמירת התורה היא משאת נפשם, ודעלך סני לחברך לא תעביד (...) ואמנם העירובין בבני ברק יש בהם הפלאה לטובה, שכתר"ה אינו נותן מקום לקולות של הוראה". 

ההתכתבויות אף חושפות טפח מהאופי החקלאי של בני ברק באותה העת ומהאתגרים ההלכתיים הכבירים עמם התמודדה בשל כך.

כך, למשל, בשנות התר"צ שאלת החליבה בשבת הסעירה את העולם התורני. עם עלותו של ה'חזון איש' לארץ ישראל, הוא החל לפעול רבות נגד חליבה בשבת. כשנודע לו בשנת תרצ"ו כי אף בבני ברק נכשלים הרפתנים בחליבה בשבת, פרסם על כך כרוז בבתי הכנסת בעיר.

הבעיה התעוררה ביתר שאת כשמשמרות ה"עבודה עברית" של אנשי ה"הסתדרות" מנעו העסקת נכרים במשקים, ועל כן היה צריך ה'חזון איש' לעודד את הרפתנים היהודים לחלוב בדרך של "חליבה לאיבוד" - לחלוב את החלב ולשפכו לאיבוד על הרצפה, מה שכרוך בהפסד.

באחד המכתבים, ה'חזון איש' משבח את הרב לנדא ש"התחיל במצוה" לעורר על איסור החליבה בשבת, ומעודד אותו להמשיך במאבקיו על שמירת ההלכה וקיומה. במכתב אחר ה"החזון איש" מתאונן בפני הרב על כך ש"בזמנינו שהשטן מתגבר ודלת העם מתפטם מהספרות הכפרנית".

מכתב מרתק נוסף נוגע בפולמוס ה"שיעורים", שהתעורר באותה העת. בשנת תש"ז פרצה המחלוקת הנודעת בין ה"חזון איש" לגאון החסיד רבי חיים נאה בשאלה האם חל שינוי ב"שיעורים" של חז"ל והן קטנו במשך הדורות, או שמא נותרו בעינם.

באותה שנה הדפיס ה"חזון איש" את "קונטרס השיעורים" שלו בו הוא כותב, בין היתר, כי דעת האדמו"ר הזקן בשלחן ערוך שלו היא ששיעור הגריס הוא כדעת רוב הפוסקים ( כ-18 מ"מ), אך מוסיף כי בספר "שארית יהודה" מאחיו נכתב שהאדמו"ר הזקן חזר בו, וכי בערוב ימיו החמיר להקטין את שיעור הגריס.

כפי הנראה, הספר "שארית יהודה" לא היה מונח בפני ה"חזון איש", ודבריו הגיעו אליו מ"כלי שני". רבי חיים נאה הבחין בדבר וכתב על כך בספרו כי "החזון איש כתב דבריו בלי עיון בספר".

אחד המכתבים בארכיון חושף את מאמציו הלא ידועים של ה"חזון איש" - ככל הנראה, על הרקע הנ"ל - לאתר את הספר שהיה נחשב אז כנדיר.

חזו"א כותב לידידו הרב לנדא כי "אתכבד לבקש מאת מעכ"ת שליט"א להשאילני ספר 'שארית יהודה' מאחיו של הגרש"ז [=הגאון רבי שניאור זלמן, בעל התניא] זצוק"ל. אם נמצא תחת ידו ימסרו נא להמוסר כתב זה".

מרון ארן, מבעלי בית המכירות הפומביות 'קדם', מציין כי "ארכיונו של הרב יעקב לנדא הוא אחד הארכיונים הרבניים החשובים ביותר של מאה השנים האחרונות. זכינו שנפל בחלקנו לטפל בחומר המרתק הזה שחושף ידיעות היסטוריות רבות שלא היו ידועות עד עתה".