את רבי יואל כהן הכרתי לראשונה מקרוב כאשר הייתי נער בן 16 ונסעתי לחצרות קודשנו לחודש תשרי תש"מ. בחודש זה התוועד ר' יואל כמה פעמים עם האורחים שהגיעו מכל העולם ובעיקר מארץ הקודש והתוועדויותיו היו בעיקר שכלתניות ורוויות הסברים מעמיקים בתורת החסידות כשכולם שותים בצמא את דבריו שעות רבות.

יומו הראשון של ראש השנה באותה שנה חל בשבת ורק למחרת ביומו השני תקעו בשופר. הגעתי מוקדם בראש השנה ל-770 כדי לתפוס מקום מול הבימה כדי לחזות בתקיעותיו של הרבי. כיון שלא היה מי שיכוון אותי בכל הקשור למקומות קבועים נעמדתי קרוב לבימת הקריאה. כשהחלה תפילת שחרית הייתה שם צפיפות גדולה והתמימים שהיו להם מקומות קבועים הציעו לי ללכת לחפש מקום אחר משום שעמדתי, לדבריהם, על מקומו הקבוע של ר' יואל.

"לקראת התקיעות יבוא ר' יואל ותאלץ לפנות לו את מקומו" אמרו.

אמרתי בליבי שכיון שאין לי סיכוי למצוא מקום אחר, טוב וראוי לצפיה, ולפחות אחוש את הדחיפות שסביב הבימה לפני התקיעות וכשיגיע עת התקיעות אפנה את המקום לטובת ר' יואל. משום מה השליח ציבור של תפילת שחרית אצה לו הדרך והוא סיים מוקדם מהצפוי כך שהתקיעות גם הן היו מוקדמות מהרגיל.

לאחר קריאת התורה הרבי צעד לעבר הבימה למעמד הנורא והגדול של התקיעות, או אז החלו הדחיפות ה'אמיתיות'. מאן דהוא הלך לקרוא לר' יואל ולהודיעו שהרבי כבר ניגש לבימה והוא הזדרז להגיע למקומו. אלא שכאשר התקרב למרחק של כמה אנשים ממקומו הקבוע וניסיתי לצאת החוצה לא הצלחתי מחמת הדוחק. הגברתנים שבאיזור ניסו לפלס דרך שבה אצא והוא יכנס תחתיי אך ללא הועיל. הם לא ויתרו והמשיכו בכל כוחם ואז סימן להם ר' יואל שיניחו ל"בחור הצעיר" והוא יעמוד במקומו הוא. חשתי באי נעימות אבל בזכות טוב ליבו זכיתי לראות את הרבי מהמקום הטוב ביותר ולשמוע את עבודת התקיעות כראוי.

•

בחול המועד סוכות באותה שנה התוועד ר' יואל בסוכה עם האורחים ובמשך כמה שעות דיבר רק על הרבי ועל תורת החסידות שמנחיל לנו. הוא הסביר שעה ארוכה מדוע חסידים אינם לומדים את מאמרי החסידות של החסידים הראשונים שכתבו אף הם ספרי חסידות ומקפידים ללמוד 'חסידות' רק מאדמו"רים.

הוא הפליא לבאר שיש הבדל עצום בין תמונה לבין ציור: הציור ככל שיהיה מדויק עדיין יבחינו שהוא ציור ואילו תמונה היא מדויקת להפליא והיא מעבירה לנו את הנוף האמיתי והמדויק המשתקף בתוך עדשת המצלמה. המצלמה מעבירה לנו בדייקנות את מה שהיא רואה, אין בה אפשרות כלל לשנות את אשר רואה. לעומת המצלמה, הצייר רואה דבר ומעתיקו למקום אחר וההעתקה לעולם לא תהיה מושלמת ממש. בדיוקן שבציור לעולם לא נטעה לומר שהוא תמונה.

זו הסיבה שלא לומדים מאמרי חסידים הראשונים,  משום שאין בהם את היכולת להעביר את האלקות כמו שהיא. מי שראשו אינו בשמים אינו יכול להעביר לנו את האלקות באמיתתה כי אם את הכי דומה לאלוקות. רק נשיאי הדורות הם אלו שיכולים להעביר לנו דרך תורתם את האלקות כפי שהיא ממש כי הם נמצאים שם ובאמירת דברי א-לוקים חיים הם נותנים לנו את אשר באמתחתם בדיוק ובדקדוק.

•

אינני מצליח להזכר מתי זה אירע אבל זה קרה באחת ההתוועדויות של ר' יואל ובין השומעים הרבים שבאו להאזין לו היה גם אביו החסיד הנודע 'רבי פולע' שהשתוקק לשמוע את בנו. הוא התגנב בלאט בפינת החדר וציפה שבנו לא יבחין בו אך עיניו החדות של ר' יואל הבחינו באביו.

הציבור החל לשיר ולומר לחיים ועוד שיר ועוד מנגינה ור' יואל אינו פוצה את פיו. לאחר שחלף זמן לא מבוטל הפצירו בו שיחל לשאת את דברו והוא ממשיך בשתיקתו כנגד טבעו ודרכו לפתוח במלים ולהאריך בהן. הקהל אינו מבין על מה ולמה מסרב הוא מלדבר.

כעבור כחצי שעה התרומם אביו ממקומו ואמר בלחש לסובבים אותו. כל עת שאשב כאן הוא לא יוציא הגה מפיו משום שאינו מוכן לדבר בנוכחות אביו. חשבתי שאצליח להכנס מבלי שיבחין אך הבחין בי ועל כן אין לי ברירה. קם והלך ורק אז פתח ר' יואל בהתוועדותו.

הוא לא רצה לדבר בנוכחות אביו. מאידך גיסא לא כיבד את אביו לדבר במקומו משום שידע שאביו בא לשמוע אותו ועל כן שתק בלבד.

•

בהתוועדויות הסביר ר' יואל שמצד אחד הרבי שהיא שביעי לנשיאים הוא מדת המלכות ובספירת המלכות 'לית לה מגרמא כלום' ולכן כל המאמרים שהרבי אומר מיוסדים המה על מאמרים של רבותינו שקדמו לו.

יחד עם זאת אין ספק שהרבי מחדש חידושים בתורת החסידות יתר על קודמיו כי דוקא הוא שמסיים את עבודת הורדת השכינה למטה הוא חייב להעפיל למקומות הגבוהים ביותר. ועל כן תדיר חיפש לדקדק ולמצוא בתורת הרבי שהוא נוגע בדרגות הגבוהות ביותר כמו בפשיטות העצמות שאינה שייכת לעולמות וגם שם למצוא חלק שיש בו שייכות תיאורטית לעולמות אל מול הדרגה שגבוהה אף מזו.

הגיונו של ר' יואל אמר שכשם שאדמו"ר הזקן לא דיבר בתניא בדרגות של מעל האצילות, ומאוחר יותר דיברו והסבירו רבותינו נשיאנו גם מעל האצילות וככל שחלף דור היה צריך נשיא דורו לדלות ולגעת במקום גבוה יותר אף הרבי חייב לגעת במקומות הגבוהים מכל אלו שקדמו לו.

•

באחד מיומי דפגרא התוועד ר' יואל בזאל הקטן למעלה ובמשך שעות ביאר והסביר מושגים ורעיונות בחסידות כדרכו בקודש. באותה התוועדות לגם משקה בשופי ובהגיע עלות השחר בסביבות חמש לפנות בוקר החל לדבר ב'אותיות' שונות מסגנון דיבורו הרגיל, הוא הביע את הגיגי ליבו כשבכי חונק את גרונו ודמעות נקוות בעיניו.

הוא דיבר על לב ואל לב התמימים ואמר להם שהרבי קורא על מצחנו כל דבר ופרט מחיינו ואין דבר שנעלם ממנו. לא זו בלבד שהרבי רואה עלינו הכל אלא גם עכשיו "הרבי יושב ב'פריזדנט' ושומע כל מילה היוצאת מפינו". זה לא שמאוחר יותר הוא יסקור אותנו, אלא בכל רגע נתון הוא יודע ושומע הכל. אם אתם חושבים שהרבי יודע דברים רק כשכותבים לו טעות היא בידכם. הוא לא צריך לכך כי עיניו בוחנות כליות ולב והוא ניצב עליו ומביט עליו.

דיבורים חריגים אלו שנשמעו מפי מי שכל כולו ביאורים וסימוכים והנה עתה קובע הוא עובדה על טבעית, ברורה וחדה שאינה משתמעת לשתי פנים, נקלטה היטב אצלנו התמימים ונחרטה לשנים רבות.