הגאון הגדול הרב אברהם דוב אויערבאך ע"ה, נולד בשכונת שערי חסד בירושלים של מעלה, בכ"ו טבת ה'תרצ"ה, לאביו פוסק הדור והדרו הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך ע"ה, נלב"ע ביום שני השבוע, א' דר"ח אלול.

במשך 63 שנה כיהן ברמה בתור הרב הראשי של טבריה, שם מילא מקום חותנו הגאון הרב אשר זאב ורנר ע"ה, וחיבה יתירה נודעת לו למשפחת הגיס החשוב להבחל"ח הגה"ח הרב חיים שלום דייטש שליט"א. גיסו האחר, הלוא הוא הפוסק הנודע הרב זלמן נחמיה גולדברג ע"ה נלב"ע בדיוק שנה לפניו בל' מנחם-אב ה'תש"פ, התפלל דרך קבע בבית הכנסת ובית המדרש 'היכל לוי יצחק' בשיכון חב"ד במשך שנים רבות, ורעייתו אשת חבר הרבנית מרת רחל ע"ה נפטרה בועש"ק ט"ז שבט השתא.

(בתמונה: הרב אוירבעך זצ"ל באירוע שנערך תומכי תמימים בטבריה)

בהזדמנות זכיתי לשמוע ממנו סיפור נפלא, ויהיו הדברים הבאים לעילוי נשמתו של מי שעסק במסירה ונתינה בביצור חומות הקדושה, השבת והכשרות, במקום מושבם וקבורתם של תנאים קדושי עליון:

בראשית שנת ה'תשל"ד הייתה יציאה גדולה מרוסיה, ורבים מחסידי חב"ד נקלטו במעון עולים בטבריה בתחילת דרכם. בין השאר שם עינו על הרב מאיר וורזוב ע"ה, וראה בו כשרונות ארגון ופעילות ועודד אותו לצאת לגור בקרית מלאכי ומשם לפעול ברחבי הארץ בקרב העולים. חסיד אחר באותה קבוצה היה הרב משה יוסף ל. שסיפר לו בהזדמנות בבית הכנסת, כי היה שו"ב בתפקידו ונתפס ע"י השלטונות והוגלה לארץ גזירה. שם גילה שיש בית כנסת פעיל, בית הכנסת של יהודים עובדי ממשל רשמיים, חברים כולם במפלגה הקומוניסטית. כשהעיז והלך לשם בליל ראש השנה, נקלע לשיחה בין הגבאים שסידרו תפקידים ליום המחר. חזנים היו, אך בעל תוקע לא היה בנמצא והפצירו בו. הוא אישר שיש שופר ברשותו, אך רצה תמורה. הם כמובן הסכימו וביקשו לשמוע מה יקר חסדו.

"איני רוצה כסף" אמר. "אני מבקש אישורים לבנית מקוה טהרה בעיר!" הם פערו עיניים, והסבירו לו שהוא טעה בכתובת. אין בעיה, הפטיר, לא אבוא ולא אתקע. כאן החל שלב האיומים, אם לא תבוא לתקוע מחר, נלשין עליך. יודעים אנו שלמרות שהוגלית אתה ממשיך ומבצע שחיטה של תרנגולות בצריף הדל כדי לספק עופות כשרים לכמה יהודים. כשראו שהוא לא מתרשם, ומחוסר ברירה, נתנו את הסכמתם. בהיסוס שאלו, והיכן תרצה לבנות? נענה ואמר "כאן בחצר של בית הכנסת". נמנו וגמרו להסכים בחצי פה, שהרי מילא לא יהיה מי שיעיז לאשר, להנדס או לספק חומרי בניה לעבירה חמורה שכזו.

לאחר שתקע בשופר בימי ראש השנה, והגיעו עשרת ימי תשובה ביקש לממש את ההבטחה, אך גילה שאין אף אחד בעיר שיתנדב לעשות את ה'פשע' הזה. משכך, יגע וטרח ובעשר אצבעותיו בנה מקוה טהרה מאולתר.

סיים ר' משה יוסף את סיפורו ואמר: "שישה חודשים, בדרך לא דרך בניתי את המקוה, ולמרות שיצאתי משם, אני יודע שישנן שמונה משפחות שמשתמשות במקוה זה".

הרא"ד התרשם עמוקות ממסירות הנפש, ולכן כאשר בא הלה וביקש להתפלל בעמוד ביארצייט הסכים בחפץ לב. אבל בקשה חריגה היתה לו מהרב. בעיר טבריה, המנהג הוא להתפלל בנוסח ספרד בבתי הכנסת, כך עוד מימי עלייתם של תלמידי הבעש"ט והמגיד לאה"ק ולעיה"ק, ואילו הוא מבקש להתפלל בעמוד המרכזי בבית הכנסת המרכזי בנוסח האריז"ל. ההסכמה ניתנה מיידית. לאחר התפילה, ניגשו כמה מחוגים אחרים לקנטר ולהקניט את הרב מרא דאתרא, הייתכן שחרג מהתקנה עליה מקפידים ללא פשרות. נענה הרב ואמר "לולי היה עולה במוחו אי פעם לשנות נוסח, לא היה נותר כלום ביהדות הדורות הבאים שם. מסירות הנפש וגבורתה היא העמידה על קוצו של יוד, אזוי און ניט אנדרעש". סברו וקיבלו.

(בתמונה: הרב אוירבעך זצ"ל, במסירת שיעור לתמימים החב"דיים בטבריה)

*

וזהו חלקו השני והלא פחות מרגש של סיפור המקוה:

לפני עשר שנים, בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תשע"א, הוזמן רבה של טבריה לברך את שלוחי הרבי מכל רחבי מדינות חבר העמים שהתכנסו בעיר הקודש טבריה. לכתחילה סבר שהוא מגיע לועידה של כמה עשרות, אך כשנכנס לאולם נפעם והשתומם לראות מעל 150 רבנים ושלוחים המשמשים בקודש ומובילים את מהפיכת היהדות במדינות אלו.

"מול המראה הזה, של גדולי תורה ויראה בעלי מסירות נפש החלטתי שלא להאריך בדברי התורה והברכה שהכנתי, אלא שיתפתי את הסיפור ששמעתי מאותו ר' משה יוסף, מכלי ראשון. בסיום דבריי, נעמד אחד השלוחים, הרב יעקב מאיר קוביטשעק וביקש להוסיף דבר מה".

וכה הוא העיד בפני כל הנאספים: "אני זוכה לשמש שליח של הרבי בעיר זו, סרטוב שמה. המקוה עודנו קיים. וכיום יש ב"ה ארבעים משפחות! שמשתמשות במקוה זה שנבנה במסירות נפש, ומרבים על ידו קדושה וטהרה". דמעות נקוו בעיניי ובעיני כלל המשתתפים, סיים הרב אויערבאך את דבר המעשה באוזני, ועוד האריך בדברי שבח לדמותם ופועלם של שלוחי הקודש.

*

בפעם האחרונה פגשתיו במקומו הקבוע בכותל המזרח, בבית הכנסת ובית המדרש ממנו הפיץ אורה בטבריה ובגליל כולו, "אור תורה" ברחוב הרב ורנר 25. לקראת סיום השיחה הלבבית, שאלתיו בנוגע לחתני ראש ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בעיר, הרב ברוך לבנוני שיחי', והפטיר במבט מיוחד "הוא הרי הפאר של טבריה!"

ואכן קשר מיוחד במינו נרקם ביניהם, בדברי תורה וחסידות, בעידוד בלתי פוסק לאהלה של תורה, נהג להשתעשע עם תלמידי הישיבה בסוגיות בהם עסקו, ואף יצא בקריאה ממש לאחרונה, למרות חולשתו, לחזק לומדי תורה ולהרחיב גבולה בתלמידים, ותומכיה מאושר.

בחודשים האחרונים לחייו, כאשר שמע שראש הישיבה החב"די עושה פעמיו לחצרות קדשנו, ביקש לקרוא לו על מנת לכתוב פ"נ בבקשה לרפו"ש, וכאשר חתנו הרב אריה פישר הגיש לו נייר, הטעים "פ"נ לרבי כותבים על נייר חלק ללא שורות", וישב וכתב, בדמעות חמות שזלגו על זקנו הצחור, בכובד ראש כותיק וחסיד.

תנצב"ה.