לא רבות מסופר על הימים שזכו לכינוי "מאתיים ימי החרדה". הסיפורים על ימי החרדה והפחד שאחזו ביושבי הארץ בזמן מלחמת העולם השנייה, התגמדו לעומת סיפורי הטרגדיות שהתרגשו על עם ישראל באותם הימים.

לא ייפלא אפוא, שעד לפני כמה שנים היו הבונקרים שהוקמו אז על הר הכרמל נעלמים וכמעט אבודים מן הזיכרון. איש לא זכר על קיומם, וקל-וחומר שלא היה מי שידע לספר על מטרתם. רק לאחרונה, שבו והתגלו החפירות והשוחות שעל ההר, ויחד עמם צף ועלה סיפורו המרתק של הישוב היהודי בארץ בימי מלחמת העולם השנייה.

חופרים מקלטים ומקומות מסתור

הגרמנים עומדים על-הגבול

לא הרחק מערי הארץ ישבו משתפי-פעולה של הצבא הגרמני. בסוריה ובלבנון התבצרו חיילים שפעלו תחת "ממשלת וישי" – 'ממשלת הבובות' הצרפתית שסרה למשמעת הגרמנים. הבריטים ששלטו אז בארץ הקודש חששו מאוד מפלישה גרמנית מכיוון זה.

בהמשך, עלה לכיוון הארץ הגנרל הגרמני רומל. לאחר שכבש את ארצות צפון-אפריקה התקדם הגנרל הגרמני במהירות לכיוון שערי הארץ. שמעו של הצבא הגרמני שנחל ניצחונות רבים באפריקה הגיע לאזניהם של יושבי הארץ, וחיל ורעדה אחז בהם. האימה הייתה מוחשית. רבים מאלו שהיה ביכולתם, עזבו את גבולות הארץ לכל מקום אחר שנראה היה להם בטוח יותר.

מה יהיה?

תוכניות "ליום שאחרי" הכיבוש הגרמני עלו על השולחן. הוכנו מקומות מסתור לילדים, במנזרים וגם בבתי שכנים ערבים. מחלוקות ניטשו בין ארגונים שונים בארץ – האם יש טעם להילחם נגד האויב הגרמני המתקרב, או שמא יש לנסות להיכנע בלא קרב ואולי יבוא בכך ולו מעט רווח והצלה.

חיילים מדרום-אפריקה ששירתו בצבא בעלות הברית מבקרים בירושלים

החשש הגדול – גם בקרב היהודים וגם בקרב השלטון הבריטי, היה שהערביים ישתפו פעולה עם האויב הגרמני. מנהיגי הערבים בארץ היללו את הנאצים ומעשיהם, והצהירו בפה מלא כי ישתפו פעולה עם הגרמנים במקרה שיבואו.

תוכניות פעולה עלו וירדו. רבים מהם נותרו בגדר "תוכניות" בלבד, אך היו גם כאלו שעברו לפסים מעשיים. כזו הייתה התוכנית שכונתה "תוכנית הצפון".

תוכנית הצפון

בקרב בני היישוב היהודי גבר החשש כי כאשר יפלשו הגרמנים לארץ, יבחר הצבא הבריטי לסגת ולהשאיר את הארץ בידיו של הצורר הנאצי. כמעט חצי מיליון יהודים התגוררו אז בארץ הקודש, ועתידם לוט היה בערפל. מה יעשו אם ייכנסו הגרמנים לארץ?

תוכנית הצפון ביקשה להיות המוצא האחרון, שישמש את יהודי הארץ בלית ברירה. אזור חיפה והכרמל היו מיועדים על-פי התוכנית לקלוט את כל המוני היהודים שימצאו במקום מחסה. ההרים שסביב העיר ישמשו להם כהגנה טבעית, ומהם ינסו להילחם בצבא הגרמני הגדול. בונקרים נבנו על ההרים, ושוחות החלו להיחפר בידי 'המגינים' הראשונים.

חיילים יהודיים מתאמנים בירי תותחים מהרי הכרמל

לעומת תוכנית זאת, שנבנתה בידי אנשי ארגון "ההגנה", לאנשי ארגון האצ"ל הייתה תוכנית אחרת; הם סברו כי במקרה שהצבא הגרמני ייכנס לארץ והצבא הבריטי ייסוג מפניו – יכבשו היהודים את העיר העתיקה בירושלים, וממנה ינהלו את המלחמה כנגד האויב הגרמני.

תשובה ותפילה וצדקה

התוכניות הללו היו כמעט חסרות-סיכוי, גם המתכננים לא האמינו שבסופן יהיה ניתן לנצח את הצבא הגרמני. מבחינת המתכננים – השאלה הייתה כיצד לעכב את ניצחון הגרמנים ולהילחם בהם ככל שיש באפשרותנו. התוכניות נשמרו כמוצא אחרון.

בינתיים, מלאו בתי הכנסת בכל רחבי הארץ במתפללים שאמרו תהילים בדמעות. ימי תענית וצום נקבעו על ידי הרבנים, ובלבבות כולם פיעמה התפילה. אותם הימים נחרתו בלבבות ועוד שנים ארוכות יזכרו בני אותו הדור את האימה והחרדה שאפיינו את התקופה.

מה רבה הייתה השמחה כאשר מן הדרום הגיעו הבשורות המשמחות; הודו לה'! חייליו של הגנרל רומל ניגפו בקרב אל-עלמיין!

חיילים בריטיים במהלך הקרב ב'אל-עלמיין'

תחילתו של נצחון

לאחר סדרת ניצחונות ארוכה, נחל סוף-סוף הצבא הגרמני תבוסה בשדה הקרב. מכאן ואילך הכו חיילי צבאות 'בעלות הברית' בחיילים הגרמנים בחזיתות רבות. במידה רבה, 'קרב אל-עלמיין' שנערך סמוך ונראה לשערי הארץ סימן את השינוי הגדול שהביא לסופה של המלחמה. הצבא הגרמני החל להפסיד, ובתוך תקופה לא ארוכה יוכלו צבאות 'בעלות הברית' להכריז על תום המערכה וניצחון המלחמה.