שבת שלום וחודש טוב.
בקריאת התורה של היום יש דבר יחודי ויוצא דופן – והוא שהפרשה מזכירה את היום בחודש שאנו עומדים בו.
היום הוא ראש חודש אב, ותאריך זה מוזכר במפורש בפרשת השבוע:
בפרשת השבוע, פ' מסעי, סוקרת התורה ומפרטת את כל סדר המסעות של בני ישראל, מאז יציאתם ממצרים ועד בואם אל קצה ארץ ישראל.
אחד המקומות שבו חנו בני ישראל בדרך מסעם, היה "הר ההר", והתורה מספרת: "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה', וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש" (לג, לח) – שזה בדיוק היום הזה!
תופעה זו היא מיוחדת ויוצאת דופן, שכן בדרך כלל אין תיאום בין הפרשה שקוראים לבין התאריך. את הפרשיות אנו קוראים הרי לפי הסדר, בכל שבת פרשה אחת לפי סדר הפרשיות, ולכן יכולים אנו לקרוא על חג הפסח בסביבות ט"ו בשבט, או על חג הסוכות בסביבות ל"ג בעומר – כיון שהפרשיות לא נקבעו לפי התאריכים;
אולם בפנימיות הענין בוודאי שיש קשר בין הפרשה שקוראים בשבת לבין הזמן שבו קוראים אותה. ובספרי המפרשים יש הסברים שונים איך לחבר בין הפרשה לבין הזמן בדרכים שונות. אולם בפרשת השבוע אין צורך ב'דרשות' וב'רמזים', כיון שהקשר בא לידי ביטוי מוחשי, כאשר באמת מדברים במפורש על התאריך העכשווי.

ב.
נקודה זו מיישבת גם שאלה ותמיהה שלכאורה מתעוררת בענין זה:
לאמיתו של דבר, הרי שהתורה מספרת על פטירתו והסתלקותו של אהרן כבר בפרשה קודמת, שקראנו לפני כחודש – פרשת חוקת. שם כבר התורה 'נפרדנו' מאהרן לחיים ולשלום. ובפשטות, זה שהתורה חוזרת לספר כאן על מותו של אהרן, הוא רק כענין צדדי, בדרך אגב. מכיון שהתורה מונה את כל המקומות שבהם היו בני ישראל – מזכירה התורה בקיצור את מה שהיה בהר ההר, פטירת אהרן.
צריך להבין, אם כן, כיון שכל התזכורת כאן אודות פטירתו של אהרן היא רק בדרך אגב, בעוד המקום הראשון והמרכזי לכך הוא לפני כן, בפרשת חוקת – למה כאן התורה 'נזכרת' לספר פרטים כאלה שהיא לא סיפרה בפרשת חוקת, ודוקא כאן היא מספרת אותם, למרות שכל התזכורת של מיתת אהרן כאן היא רק דרך אגב:
כאן התורה מספרת על זמן הסתלקותו של אהרן – "בחודש החמישי באחד לחודש"; וכאן התורה מספרת על שנותיו של אהרן – "ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו". פרטים אלו לא נזכרו לפני כן בפרשת חוקת. נשאלת השאלה: למה כאן התורה נזכרה לספר פרטים אלו, ולא במקומם?
אך לפי מה שהסברנו מובן:
כיון שאת פרשת מסעי קוראים ביום זה עצמו של ה'יארצייט' של אהרן הכהן (לפי הקביעות של שנה זו, אבל גם בשנים אחרות שבהם הקביעות שונה – תמיד ראש חודש אב סמוך מאוד לשבת פרשת מסעי), לכן זה הזמן וזה המקום לפרט על יום הסתלקותו ובן כמה היה.

ג.
למעשה, זה שהתורה מספרת את התאריך של יום הסתלקותו של אהרן הכהן, מלבד הקשר לזמן בשנה, זה עצמו הוא דבר מפליא ומיוחד: זה ה'יארצייט' היחיד שכתוב בתורה במפורש!
התורה לא מספרת מתי הוא יום ה'יארצייט', יום ההסתלקות, של אדם הראשון; גם לא של נח; אפילו התורה לא מפרטת מתי נפטרו אברהם, יצחק ויעקב; ואפילו משה – שכל התורה סובבת בענינו – לא כתוב בתורה במפורש מתי הוא יום ההילולא שלו. אמנם חלק מהצדיקים אנו יודעים מדברי חז"ל מתי הוא יום פטירתם – כמו משה, שאנו יודעים שהוא נפטר בז' אדר – אבל בתוך הספר תורה עצמו זהו ה'יארצייט' היחיד שכתוב במפורש!
וכשנתבונן בענין נראה שאפשר די בקלות להבין גם את הקשר של אהרן הכהן ליום פטירתו – מדוע באמת הוא נסתלק דוקא ביום זה, ומדוע התורה מציינת זאת – כי אכן היום הזה של ראש חודש אב, "בחודש החמישי באחד לחודש", יש לו קשר מיוחד עם צדקותו, עבודתו והמסר שאנו צריכים ללמוד מאהרן הכהן.
אהרן הכהן כידוע הצטיין במיוחד במדת החסד, האהבה והשלום. וכפי שנאמר במפורש במשנה (אבות פ"א מי"ב): "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". והוא המשיך זאת גם לבניו אחריו, הכהנים, שענינם הוא להוסיף שלום בעם ישראל, להוסיף אהבה ואחוה שלום וריעות. וכפי שאומרים הכהנים בברכה שלפני ברכת כהנים: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל – באהבה"! מאהרן קיבלו כל הכהנים את הכח לברך את העם מתוך אהבה.
ולכן באמת יום הסתלקותו הוא "באחד לחודש", כי המספר אחד מסמל יותר מכל את אהרן הכהן, שענינו היה לאחד את עם ישראל, לעשות מהם גוף אחד, לחבר את כל בני ישראל ביחד – "אחד".
ואמנם, התאריך של אחד בחודש חוזר על עצמו שתים עשרה פעמים בשנה; מתוך כל החדשים נבחר דוקא חודש אב להיות יום ההילולא של אהרן הכהן, כי אכן, חודש אב, שבו נחרב הבית בגלל שנאת חנם, דורש מאתנו יותר מכל את אהבת החינם, האחדות של אהרן הכהן, שחיפש בכל ימי חייו כיצד הוא יכול רק לעזור ולסייע לאחדות שבין בני ישראל.
זהו איפוא הקשר בין אהרן הכהן לבין ה"אחד" לחודש אב: אהרן הוא הנותן לנו את הכח להתגבר במדת האחדות, וכך להביא לבנין בית המקדש השלישי שיבנה בעז"ה עוד בחודש אב זה, בזכות אהבת חינם, שתבטל את החורבן והגלות ותביא את הגאולה.

ד.
ונסיים ברמז קצר נוסף בענין מנין שנותיו של אהרן – שחי מאה עשרים ושלוש שנים:
המספר ה'נורמלי' של חיי האדם הוא מאה ועשרים שנה, כמו שכתוב: "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג). ואכן, משה רבינו, אחיו של אהרן חי מאה ועשרים שנה.
אולם אהרן חי מאה ועשרים ושלוש שנה, שלוש שנה יותר – ויש לומר, שזה בזכות ברכת כהנים שבה הוא בירך את עם ישראל, הכוללת שלוש ברכות: א) יברכך, ב) יאר, ג) ישא – וכנגדם חי אהרן עוד שלוש שנים.
יהי רצון שזכותו של אהרן, בעל ההילולא, תעמוד לנו לחזק את האחדות בין בני ישראל, שיהודי אחד לא יפגע בחרותו וברכושו של יהודי שני, וכל עם ישראל יתחזקו יחד כנגד אויבי ישראל העומדים עלינו לכלותינו, ובכח האחדות ננצח את כל האויבים ונביא את הגאולה האמיתית והשלימה, ואז יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.

מבוסס על: לקו"ש ח"ח ע' 198-199. חי"ח ע' 411-412. התוועדויות תנש"א ח"ד ע' 74-76.