במשך שנים רבות לאחר חתימת התנ"ך, נזהרו יהודים מלעלות דברי תורה על הכתב. מעשה שכזה היה נתון באיסור חמור. עד שהגיע רבי יהודה הנשיא וקבע "עת לעשות לה' – הפרו תורתך"! - כדי שלא תשתכח התורה שבעל-פה מישראל, מן ההכרח להעלותה על הכתב. רק אז, לראשונה, נכתבו דברי המשנה והתבטל האיסור על כתיבת דברי תורה.

מגילת תענית

במשך השנים הרבות שבין חתימת התנ"ך וכתיבת המשנה – לא נכתבו מעולם דברי תורה. הכול עבר במסורת, מאב לבנו ומרב לתלמידו. רק כאשר החלו חכמים לחשוש לאבדן של דברי תורה, הסירו בלית ברירה את האיסור והתורה שבעל-פה החלה להימצא גם בכתב.

צילום: shutterstock

רק חיבור אחד נכתב בינתיים, קודם כתיבת המשנה. מגילה אחת, המוזכרת פעמים רבות ברחבי הש"ס, ומכילה בעיקר ציונים של תאריכים.

הכירו נא את "מגילת תענית".

במגילה, שכתבי-יד המעתיקים את תוכנה הגיעו לידינו, מפורטים ברשימה לא ארוכה תאריכים מיוחדים. הרשימה מפרטת מועדים מיוחדים שאירעו לעם ישראל ובהם 36 ימים טובים שאסור להתענות בהם, וביניהם 14 ימים שאסור גם לספוד בהם.

ביטול המגילה

במשך שנים רבות שמרו עם-ישראל על הימים המוזכרים במגילה והקפידו לשמוח בתאריכים המצויינים בה. אלא שבשלב כלשהו, "בטלה מגילת תענית", ומאז לא נהגו שוב לשמור את שמחת אותם הימים.

מדוע בטלה מגילת תענית?

הטעם לכך מובא במספר מקומות; בתחילה, אירעו לישראל מספר מועט יחסית של צרות, וכאשר ניצלו מהם ראו לנכון לקבוע להם ימי שמחה. אך לאחר שנים רבות, כאשר התרבו הצרות ואיתם גם הניסים, ראו חכמים כי אם יקבעו ימי שמחה לזכר כל נס שאירע להם לא יוותרו עוד ימי חול.. ומשכך, ביטלו למגילת תענית.

בואו נכיר יחד

מתוך 36 התאריכים המופיעים במגילת תענית, בחרנו להכיר אחד לדוגמה:

יום הר גריזים

בקטע המגילת המדבר אודות ימי המועדים של חודש כסלו נאמר: בעשׂרים ואחד בו יום הר גרזים.

מה אירע ביום כ"א בכסלו שבשלו נקבע היום לשמחה כ'יום הר גריזים'?

כך מסופר במגילה (מעובד): בעשרים וחמישה בטבת יום הר גריזים הוא, שאין סופדים בו. ביום זה, ביקשו הכותיים מאלכסנדר מוקדון שייתן בידם את בית אלוקינו, כדי להחריבו.

באו והודיעו על כך לשמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, התעטף בבגדי כהונה, והלך לכיוון מחנהו של אלכסנדר מוקדון, כשיקירי ירושלים יחד איתו ואבוקות של אור בידיהם. וכל הלילה הללו הולכים מצד זה, והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר.

המקום המזוהה כיום עם 'הר גריזים' | צילום: shutterstock

כאשר עלה עמוד השחר, אמר אלכסנדר מוקדון לסובבים אותו: מי הם הבאים לקראתנו?

אמרו לו: היהודים שמרדו בך.

כאשר הגיעו לאנטיפטריס כבר זרחה השמש, ופגשו אלו את אלו. ממרכבתו, ראה אלכסנדר מוקדון את שמעון הצדיק, ולמראהו - ירד מן המרכבה והשתחוה לפניו.

אמרו לו: מלך גדול כמותך, ישתחוה ליהודי זה?

אמר להם: בודאי! דמותו של היהודי הזה (שמעון הצדיק) עומדת לפניי כאשר אני מנצח בממלחמותיי!

שאל אלכסנדר מוקדון את היהודים: מדוע הגעתם הנה?

אמרו לו: האם תיפול לעצתם של הגויים המטעים אותך ומבקשים להחריב את הבית בו מתפללים עליך ועל מלכותך?

אמר להם: מי הם הגויים הללו, עליהם אתם מדברים?

אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך!

אמר להם: הרי הם מסורים בידכם.

מיד הרגו את אותם כותיים רשעים בייסורים גדולים, והיו מגררים אותם כשהם קשורים לסוסים עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינים. מידה כנגד מידה - היות וכך רצו הכותיים לעשות לבית אלוקינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב.