עובדה מרתקת ומעוררת סקרנות מסופרת לנו בסוף מסכת תענית; "אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים".

את יום הכיפורים כולנו מכירים כיום קדוש ומיוחד, ואין צורך להסביר מדוע אומר עליו רבי שמעון כי לא היו לעם ישראל ימים טובים כמותו. אבל חמישה עשר באב? מה אירע ביום הזה שהפך אותו למשמח כל-כך?
 

במקומות שונים בש"ס מציינים חכמינו כמה מהמאורעות שאירעו ביום מיוחד זה. ששה מהם מפורטים כאן:

קרדיט: shutterstock

1

כלו מתי מדבר

לאחר שהשתכנע עם ישראל מדברי המרגלים שטענו כי "לא נוכל לכבוש את הארץ", הם נענשו בכך שלא יוכלו להכנס לארץ. מידי שנה בליל תשעה באב היו בני דור המדבר כורים לעצמם קברים ונכנסים ללון בהם, רבים מהם היו מתים באותו הלילה. בשנת הארבעים ללכתם במדבר, נוכחו העם כי איש מהם לא מת. בתחילה סברו שטעו בחישוב היום, אך משראו כי הלבנה מאירה במלואה נוכחו כי תשעה באב עבר והבינו כי מעתה בטלה מעליהם הגזרה. היה זה בחמשה עשר באב.

2

הותרו השבטים להתחתן זה עם זה

במשך שנים רבות, נאסר על בנות שעתידות היו לרשת את אביהן להינשא לבן שבט אחר משלהן, מחשש שכאשר תירש האישה את שטחי אביה, יבואו חלק משטחי השבט לידיהם של בני השבט האחר.

אולם לימים, כאשר נכנסו בני ישראל לארץ – הותרו השבטים לבוא זה בזה, ושוב לא חל שום איסור על נישואין בין שני שבטים.

3

הותר שבט בנימין לבא בקהל

לאחר שישבו כבר בני ישראל על אדמתם, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, זעזע את הארץ מעשה מחריד שנעשה בעירם של בני שבט בנימין. במהלך המקרה שזכה לכינוי 'פילגש בגבעה', הביאו בני העיר למותה האכזרי של האשה ובני ישראל ששמעו על המקרה יצאו נגד בני שבטם למלחמה. בסופה של המלחמה כמעט ולא נותר שריד ופליט מבני השבט. בנוסף, נשבעו בני ישראל שלא יחתנו את בנותיהם עם בני שבט בנימין. לאחר זמן, הבינו כי שבט בנימין עלול להכחד באם לא ייתנו להם את בנותיהם על מנת להתחתן עמם. ביום ט"ו באב הותרו בני בנימין להינשא לאחיהם, והשמחה הייתה רבה.

צילום: shutterstock

4

פסקו מלכרות עצים למערכה

מובא כי החל מיום חמישה עשר באב, 'תשש כוחה של חמה', ושוב אין היא השמש חמה ומייבשת כפי שהייתה בימי הקיץ שחלפו עד עתה. משכך, החל מיום זה חששו כי העצים הנכרתים עבור עצי המערכה שעל המזבח, יהיו מעט לחים ולא-מספיק יבשים, מה שעלול לגרום לתולעים לעלות בהם – דבר הפוסל את העצים משימוש על גבי המזבח.

לכן, יום חמשה עשר באב הוא היום שבו מידי שנה פסקו מלכרות עצים למערכה. השמחה באותו היום הייתה רבה. על פי דברי רבינו גרשום השמחה השתררה בשל הזמן שהתפנה לחוטבים מעתה כדי ללמוד תורה.

5

נפתחה הדרך לירושלים

במשך שנים רבות שררה איבה בין ממלכות יהודה וישראל ששלטו בארץ הקודש. ירבעם בן נבט, שהיה אחד ממלכי ישראל הרשעים, העמיד שומרים על הדרכים כדי למנוע מבני ממלכתו לעלות לירושלים שהייתה בשליטת יהודה, בימי שלשת הרגלים. מי שביטל את האיסור היה מלך שמלך אחריו, בשם הושע בן אלה, שהכריז כי העליה לירושלים מותרת שוב. עובדה זו אירעה ביום המשמח – ט"ו אב.

צילום: shutterstock

6

הרוגי ביתר הובאו לקבורה

במהלך מרד שהנהיג יהודי בשם 'בר-כוכבא', נהרגו על ידי הצבא הרומי כמות עצומה של יהודי מבני העיר ביתר. במשך זמן רב לא התיר הקיסר להביא את ההרוגים לקבורה, עד שעלה לשלטון קיסר אחר שהחליפו והתיר את קבורתם. השמחה על כך הייתה רבה כל כך, עד כדי שחז"ל תיקנו בברכת המזון את ברכת 'הטוב והמטיב' לאחר המאורע.