סותר על מנת לבנות: הרגע בבר מצווה שלא הותיר עין אחת יבשה
סיפורה של השליחות ההירואית בהנובר, כבר חרגה מזמן מגבולות העיר ומגבולותיה של מדינת גרמניה. החלטתה הנחושה של השליחה מרת שטערני וולף בהמשך השליחות בגרמניה יחד עם ילדיה לאחר פטירת בעלה השליח הרב בנימין ז"ל, בראש חודש אייר אשתקד, הביאה בשנה החולפת לקידוש שם ליובאוויטש כלל עולמי, חסר תקדים בהיקפו, בעוצמתו ובהשפעתו.
מאז אותו היום בו נטמן השליח הצעיר למנוחת עולמים באדמת השליחות - השליחות בהנובר הלכה והתפתחה בעקביות בצעדי ענק. לא זו בלבד שלא נגרע מאומה מעבודת הקודש, אלא הכל הלך והתעצם, בסייעתא דשמיא מופלאה, ובתעצומות נפש כבירות של השליחה ומשפחתה. בכינוס השלוחים השנה נרכש בניין חדש גדול ומרווח לבית חב"ד, וביום השנה לפטירת השליח, בראש חודש באייר, נחנך הבית במעמד מרשים, ונקרא "בית בנימין" על שם ולזכר השליח.
פועלה של השליחה ובני משפחה בעיר, יחד עם חתנם הרב לוי גוטליב שהוכתר ביום השנה כממלא מקום חותנו כרב העיר, סוקר פעמים רבות בכלי התקשורת המרכזיים בגרמניה באהדה ובהשתאות, וגם זאת הביא לקידוש שם שמים וקידוש של ליובאוויטש בהיקפים הולכים ומתרחבים.
חמש-עשרה החודשים מאז פטירת השליח הנערץ, היוו, חרף כל הסיכויים, חרף כל הקשיים העצומים הממשיכים עד היום, וחרף כל גדרי הטבע, חמש-עשרה חודשים של התעצמות בלתי פוסקת והרחבת השליחות בעיר.
•
הדברים הגיעו לשיאם (הזמני) ביום חמישי השבוע, בחגיגת הבר מצווה לת' ארי שי', בנם של השלוחים, שנכנס בשבוע שעבר במזל טוב לגיל מצוות. מאות מיהודי העיר הגיעו להשתתף בשמחה הגדולה, יחד עם שלוחים מכל רחבי גרמניה, בני משפחה מכל רחבי העולם, ויחד עם השתתפותם המרגשת וההיסטורית של ילדי קעמפ השלוחים הצעירים מארץ הקודש, שתרמו רבות לשמחה הגדולה ולאווירה המרוממת.
בדרך לשמחת הבר מצווה ב"בית בנימין", הגיעה השליחה יחד עם ילדיה וקרובי המשפחה, ל"בית החיים" היהודי המקומי, שם נטמן בעלה הרב בני ז"ל למנוחת עולמים, למקום שמשם הוא ממשיך את שליחותו.
מול מצבת האבן הדוממת, ביקשה השליחה לבשר לבעלה על השמחה הגדולה העתידה להיערך עוד שעה קלה לבנם היקר, אולם קולה לא עמד לה, ולא יכלה לומר את אשר ביקשה.
לאחר רגעים ארוכים היא התעשתה, והורתה לילדיה לומר את י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל, את פרק התהילים של הרבי-המשלח, ואת פרקו של בעלה-אביהם, פרק מה.
שעה לאחר מכן, בעיצומה של השמחה הגדולה, ביקשה השליחה לסגור מעגל מרטיט. לפני שנתיים ימים, בה' תמוז תשע"ט, חגגו הרב בני ז"ל ותבדל"ח זוגתו שטערני את בר-המצווה של בנם הגדול הת' לוי. החגיגה נערכה אז בבית הקהילה היהודית המקומית, ובעיצומה של השמחה, העניק השליח הרב בני לבנו שטר דולר לברכה שהוא זכה לקבל מהרבי ביום הבר מצווה שלו עצמו, ביום ראשון י"ז באלול תשמ"ט.
באותו מעמד, עבר בני הצעיר יחד עם יבדל"ח אביו הרב מנחם מענדל שי' וולף ועוד מבני המשפחה, בחלוקת הדולרים של יום ראשון, והרבי העניק לנער הבר מצווה שני שטרות של דולאר לצדקה.
על מרקעי הווידאו ב"בית בנימין", בעיצומה של החגיגה נראה קטע הווידאו משמחת הבר מצווה מלפני שנתיים, כאשר בני מעניק לבנו לוי את שטר הדולאר שקיבל במסגרת מהודרת, ומאחל לבנו איחולי אב אוהב מקרב ולב עמוק, שיגדל לחסיד ירא שמים ולמדן, מלווה בברכותיו הנצחיות של הרבי, הגלומות בשטר דולר זה.
באותו מעמד, שנתיים לאחר מכן, כאשר בני איננו אתנו בגשמיות, אבל רוחו שורה וממלאה את הבית הגדול שקרוי על שמו, הבית שמהווה את המשך חייו האמיתיים ואת המשך שליחותו, ומול המראות מהמרקע, השליחה מבקש להעניק לבנם השני הת' ארי שי' את הדולר השני שבני קיבל באותו מעמד, נתון במסגרת זהה, ולאחל איחולים זהים, שיזכה לגדול לחסיד ירא שמים ולמדן, מלווה בברכותיו הנצחיות של הרבי, כאשר הפעם מתלווה לברכה האיחול והאיווי – שחתן הבר מצווה יזכה לגרום נחת רוח לאביו ז"ל, ולהמשיך בשליחות הנצחית שהחל בה.
השליחה מבקשת להביע את הדברים, אבל בפעם השניה באותו היום, קולה לא עמד לה. עין לא נשארה יבשה בקרב מאות באי השמחה.
אכן, "אזוי, און נישט אנדערש".
כך, ולא אחרת.
יש שאלות – אין ספקות.
שמחת בר המצווה של הת' ארי שי' נחגגה בי"ג במנחם-אב, אולם יום הבר מצווה שלו הנו בז' במנחם-אב, יומיים לפני תשעה באב, היום בו חרב בית המקדש בראשונה ובשניה.
•
באחת משיחות הקודש בליקוטי שיחות בעניינו של תשעה באב, מאיר הרבי באור מחודש את דברי ה"ילקוט שמעוני", "עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל, על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה את אריאל".
מאיר ומחדש בכך הרבי, שבהדגשת המדרש את המוטיב "אריה" הן אודות החורבן והן אודות הבניין, מגלים חז"ל את המהות האמיתית של החורבן. אין משמעות הדברים חלילה, שהחורבן הוא עניין בפני עצמו, והגאולה שתבוא אלף ותשע מאות וחמישים שנה לאחר מכן הוא עניין בפני עצמו; ההיפך הוא הנכון. החורבן הוא למען הגאולה, ומטרת החורבן הייתה לשם בניית בית מקדש נצחי ונעלה באין ערוך משקדמו לו.
לכן משתמש המדרש במוטיב "אריה" הן בתיאור החורבן והן בתיאור הגאולה, ללמדנו שמדובר באותו "קבלן", באותה הפעולה ממש.
והרבי מדגיש: אמנם בגלוי ובהרגש אנו רואים חורבן וחווים חורבן. אולם לא זהו הסיפור האמיתי. לא זהו הסיפור הגדול. לא זהו עומק הדברים. אנו רואים וחווים חורבן, ולפיכך מתנהגים כראוי למצב של חורבן, אבל הסיפור הגדול והסיפור העמוק הוא – סיפור של גאולה.
אכן, הרבי מחדד, לא כולם רואים זאת, אך צדיקי ונשיאי ישראל, שיש להם עיניים מאירות, עיניים בהירות, הם רואים את הצמיחה הגדולה והעלייה העצומה שהיא תכליתו של החורבן.
מי שביקש למצוא המחשה גלויה לרעיון נפלא זה שבשיחת קודש זו, יכל לראות זאת בשמחת בר המצווה ביום חמישי האחרון, ב"בית בנימין" בהנובר.
הכאב גדול עד למאוד. הצער הוא בלתי נתפס. החסר הוא עצום, בלתי ניתן לתיאור, ובלתי ניתן למילוי.
אולם הסיפור של בית חב"ד הנובר, סיפור השליחות כאן אינו סיפור של חורבן, אינו סיפור של כאב. הסיפור הגדול והסיפור האמיתי - הוא סיפור של צמיחה שבאין ערוך.
דברים אלו מוחשיים כאן עד לכאב. אם בנוגע לגלות ולגאולה, איננו רואים וחווים בגלוי כיצד החורבן מהווה את ראשית העלייה והגאולה – בהנובר הדברים גלויים ומוארים.
בשליחות בהנובר לא היה ולו פער של שנה בלבד, של שבוע, של יום או של שעה, בין הירידה ובין העלייה. בין החורבן ובין הבנייה. בין החושך ובין האור.
הנחת אבן המצבה על ידי השליחה על קברו של בעלה השליח למנוחת עולמים – היוותה את הנחת אבן הפינה לצמיחה ולעלייה בלתי פוסקת של המשך שליחות הרבי בהנובר, עד ביאת המשיח, שאת אחד משיאיה חווינו כולנו בימים אלו.
שילוב גלוי ומופלא זה אפשרי רק כאשר זוכים לא רק להתחבר לעיניים המאירות והבהירות של הרבי נשיא הדור, אלא כאשר חווים להתאחד עם מציאותו של הרבי, כאשר כוחו של הרבי נרגש בשליחות כאן בכל המציאות כולה. בשליחות בה השליחה ובני משפחה בטלים ומאוחדים לחלוטין עם כוחו של המשלח – מכוח זה ניתן לגלות ולראות את עומק הסיפור, את הסתירה והבנייה גם יחד.
ההמשך השמיימי של השליחות כאן בהנובר, כאשר חווים כאן במוחש כי ה'סוטר' והסותר הם על מנת לבנות – מעניקים לעולם כולו את האמונה, הבטחון והוודאות ב"סותר על מנת לבנות" הכללי, בבניין בית המקדש השלישי, והרבי המשלח הנצחי בראשנו, תיכף ומיד ממש.
מאפשרים לכם לקבל
