האישה שעמדה לבדה מול חורבן יהדות פולין - ונצחה
האולם הקטן היה מלא מפה לפה. בנות מכל רחבי העיר קרקוב היהודית הגיעו הנה כדי לתהות על קנקנה של האישה שעמדה כעת על הבמה ונאמה בקול בוטח. רבות מהמשתתפות הגיעו הנה מתוך סקרנות; הן שמעו על רעיונותיה יוצאי הדופן של המארגנת, וביקשו לראות מי היא זו שמבקשת לשנות סדרי עולם ומה כוונותיה.
שרה שנירר עמדה על הבמה הקטנה ונאמה בפאתוס: "התדעו מי היו אבותיכם ואימותיכם? אילו כוחות נטעו בנו והורישו לנו?". רעיונותיה היו חדשים לאוזני הנערות.
רחוב ברובע היהודי בקרקוב | צילום: Agnes Kantaruk/Shutterstock
המצב נורא
רבות מהבנות נטו להתרשם תחילה מן הדברים. אך ככלות הכל, כאשר החלה הנואמת לפרוט את דבריה ולתרגמם לרעיונות מעשיים של שמירת מצוות בהידור ובהקפדה, ניכרה בקהל חוסר שביעות הרצון. וזאת יש לדעת; באותם השנים היו בנות ישראל בפולין במצב רוחני בלתי-טוב בעליל.
הילדים הקטנים נשלחו ללמוד ב'חדרים' ולהתחנך בחינוך יהודי-שורשי, אך לעומתם הבנות נותרו לגדול בביתם ללא חינוך ראוי או גרוע מכך – נשלחו לבתי ספר לא יהודיים בהם קיבלו חינוך כפרני. מצבם של בנות ישראל באותו הדור דרש הצלה דחופה, אך זו התמהמה מלבוא. איש לא חשב שיש לשנות את המצב הקלוקל.
חינוך קלוקל
הגיעו הדברים לכדי כך שהבנות היהודיות היו בקיאות בספרים גויים לחלוטין. שפת היידיש בה דיברו בבית ננטשה על-ידם, ובמקומה בחרו לדבר בשפה הפולנית בה למדו בבתי הספר. מידת יראת-השמיים שלהם הלכה ופחתה, עד שחלקם הגדול רק בקושי ידע לשמור על הלכות התורה כראוי.
מי שהביטה במצבן של הבנות היהודיות, ועיניה הולכות וכלות, הייתה שרה שנירר.
שרה הייתה בת למשפה של חסידי בעלז. גם היא כמו חברותיה במקום הולדתה נשלחה ללמוד בבית ספר לא-יהודי, אך למרות זאת נמשכה ביותר ללימוד תורת ישראל, וכבר בילדותה היו כרכי ה'צאינה וראינה' מהספרים האהובים עליה ביותר.
שרה נוכחה במצבן של הבנות היהודיות והחליטה לעשות מעשה. תחילה, התייעצה עם קבוצת נשים נכבדות שליבן היה ער למתרחש. בסופה של אסיפה, בה הציגה בפניהן את תוכניתה סמכו כולם את ידיהן על רעיונה. היא ניגשה למלאכה במרץ.
המצבה שעל קברה של מרת שרה שנירר בקרקוב | צילום: Juli Scalzi/Shutterstock
אסור להסתפק!
תחילה, ייסדה מרת שנירר קבוצה של בנות המבקשות ללכת בדרך ישראל סבא. היא נאמה בפניהם ולמדה איתם, כשהיא מבקשת לנטוע בהם יראת שמיים ואהבת השם. אך למרות הצלחתה היחסית, הבינה שרה כי ניסיונותיה לחנך את הבנות בשעה שהם כבר גדולות, מניבה פירות מועטים ביותר. היא ביקשה לשנות יותר. לחולל מהפכה שתשנה את פני התמונה כולה. היה לה גם רעיון כיצד ניתן לעשות זאת, אלא שהיא נדרשה לאומץ רב כדי להביאו לידי פועל.
לאחר שביקשה את ברכת הדרך מהאדמו"ר רבי ישככר דב מבעלזא שאמר לה "ברכה והצלחה", יצאה שרה הצעירה לדרך הבלתי נודעת. היא הכריזה על הקמת כיתה לנערות צעירות. היה זה בשנת תרע"ח.
בטרם הכריזה על הקמת הכיתה, הייתה שרה עובדת לפרנסתה כתופרת, אך כעת היא החליטה להפנות את מרצה לתפקיד חשוב בהרבה – חינוך בנות ישראל.
הצלחה אדירה
באותה שנה ראשונה למדו בכיתתה של המורה שרה 25 בנות צעירות. הורים רבים, בעיקר ממשפחות יראות-שמיים שחרדו לגורל בנותיהם ביקשו לצרף גם את בנותיהם שלהם לכיתתה של המורה, וכך הפכה הכיתה לבית-ספר שלם. הכיתה, שהתקיימה תחילה בדירתה הצנועה של המייסדת הפכה צרה מהכיל את התלמידות הרבות. עד מהרה נשכרו דירות נוספות, 'ועד' הוקם למען בית הספר של שרה שנירר, וגם שם ניתן לו - 'בית יעקב'.
אחד מסניפי בית יעקב בפולין, מספר שנים לאחר הקמת רשת בתי הספר
בתוך שנים ספורות מנתה רשת בתי הספר של שרה שנירר אלפי תלמידות. בוגרות הכיתות הראשונות שלימדה הפכו בתוך מספר שנים למורות בעצמן, וכך הלך בית הספר והכפיל את מספר הלומדות בו. שרה שנירר לא שקטה על שמריה, ולאחר שהקימה את בית הספר הראשון בקרקוב, יצאה במסע לפתיחת בתי ספר נוספים בכל רחבי המדינה.
רבות בנות עשו חיל
עשרים שנה לאחר פתיחת הכיתה הראשונה בביתה של המייסדת, מנתה רשת 'בית יעקב' למעלה מ250 בתי ספר ברחבי פולין וסביבותיה. כולם היו פרי מעשיה של אישה אחת, שביקשה להציל את בנות ישראל משמד רוחני ועשתה זאת בהצלחה רבה. עשרות אלפי בנות חבו לה את הצלת חייהם היהודיים. עד היום פועלת רשת בתי הספר 'בית יעקב', ומתחנכות בה עשרות אלפי תלמידות.
מדמותה של שרה שנירר יכולים אנו ללמוד על דאגה ליהודי אחר, על מסירות נפש ודבקות למען הפצת תורה ויהדות, ולא פחות מכך – על יכולתו של כל יהודי לחולל מהפכה שתשנה את העולם כולו.
מאפשרים לכם לקבל
