בשישי שעבר הצעתי ליהודי להניח תפילין.

הוא סירב להניח בטענה שאביו ז"ל היה רב בית כנסת בהודו ואמר לו שתפילין מניחים כל יום או לא מניחים בכלל.

אמרתי לו שאני מכבד את אביו, אבל זו טעות ואני מוכן להתקשר עכשיו לעשרה רבנים מכל העדות והם יאשרו את דבריי.

הוא השתכנע, אבל טען שלפני שהוא מניח תפילין הוא רוצה לעשות 'דוש'.

"לך תעשה דוש ותחזור, אני אחכה לך", אמרתי לו. הוא סירב אבל לא וויתרתי והצעתי לו שיבוא בשישי הבא אחרי 'דוש' בין השעות 8:00-10:00. הוא הסכים והלך.

כל השבוע חשבתי עליו והסתקרנתי האם יגיע...

ואכן, היום בשעה 9:20 הוא הגיע, שלף כיפה גדולה מהכיס וביקש להניח תפילין.

אבי, החברותא שלי למבצעים, הניח לו תפילין ואמר איתו מילה במילה את "קריאת שמע".

אלישמע, יהודי בן 73, עשה בר מצוה בהודו ומאז במשך 60 שנה לא הניח תפילין אפילו לא פעם אחת.

לאחר שחלץ את התפילין, הניח את ידו על ליבו - ואמר לנו: "עכשיו אני מרגיש טוב". הוא הוסיף שיבוא שוב להניח תפילין...

מה שעוד יותר מיוחד: שמתי לב שהוא אפילו לא נכנס לעשות קניות בסופר. הוא הגיע במיוחד להניח תפילין ומיד לאחר מכן הלך הביתה.

סך הכל הנחנו תפילין ל-18 יהודים ויהונתן ונאוי חילקו 150 ערכות נש"ק.