במשך שנים רבות נאלץ עם ישראל להתמודד עם 'עלילות דם' שטפלו עליו שונאיו. עלילות הדם, הפכו ברבות השנים למושג ידוע, שהעלה עבור יהודי כל העולם זכרונות כואבים.

העלילה המרושעת, כביכול הורגים יהודים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם, נפוצה על פני כל הארץ, ובכל מקום ומקום התקבלה באהדה על ידי שונאי ישראל המקומיים. בשל כך, מידי כמה שנים נמצאה טענה שכזו במקום אחר בעולם, ובמקרים רבים, גרמה עצם הטענה המרושעת הזו לפרעות ופוגרומים שהביאו למותם של רבים.

בייליס מובל למקום הרצח

// משפט בייליס

במשך השנים הצליחו היהודים להוכיח כי מדובר בעלילות שווא, שאין בהם ממש. העלילות הלכו ופחתו, אם כי מידי פעם נשמעו עוד הדיהם.

עלילת הדם האחרונה, שהסעירה את העולם כולו, התרחשה לפני כ-100 שנים בקייב שבאוקראינה. ילד נוצרי נרצח ובמותו הואשם יהודי שעבד במפעל לבנים שעמד בסמוך למקום הרצח. שמו של היהודי היה – מנחם מענדל בייליס. עד מהרה, הפך שמו של האיש הכמעט-אלמוני הזה, לשם מפורסם, שנישא על שפתיהם של יהודי כל העולם. ולא רק. העיתונות הרוסית והעולמית עקבה בעניין ובהתלהבות אחר מהלך המשפט, לצד ארגונים יהודיים ולא יהודיים שפעלו למען הנאשם.

// מחאות ענק

כל יהודי רוסיה התייצבו כחומה בצורה מאחורי הנאשם מענדל בייליס. הם ראו בהאשמתו, את האשמת היהודים כולם. זו הייתה הזדמנות היסטורית לחשוף בפני העולם את השקר העתיק של עלילות הדם.

גם לא-יהודיים רבים הצטרפו למחאת היהודים. כ-20,000 מתושבי העיר פטרבורג הכריזו על שביתה, למענו של מענדל בייליס. ביום פתיחת משפטו, הכריזו כל עובדי ה'חשמלית' של העיר קייב כי הם מקדישים רבע מן המשכורת היומית שלהם עבור בני משפחת בייליס.

לצידם, הצטרפו למחאות אנשים רבים מקרב ה'חוגים הגבוהים', ובהם רופאים, עיתונאים, עורכי דין וכדומה. גם אנשים שלא היו חשודים באהדת יהודים הצטרפו במקרה זה לקריאות למען משפט צדק.

ציור המתאר את משפטו של בייליס

בבית המשפט לעומת זאת, הדברים התנהלו אחרת.

לאורך כל הדרך התנכלו אנשי המשטרה והתביעה למענדל בייליס. הסיבה למעצרו ולהבאתו למשפט הייתה כבר מתחילה חסרת כל בסיס, ומבוססת על שנאת ישראל טהורה. אנשי משטרה בכירים שהתנגדו למעצרו או הביעו את דעתם נגד הטענות האנטישמיות שליוו את החקירה, הועברו במהרה מתפקידם ונשללו  מהם זכויות בסיסיות.

// שנאה צרופה

עובדה מרתקת, שיש בה כדי ללמדנו על הלך-הרוח של אנשי התביעה, ניתן ללמוד מן הסיפור שסיפר הרבי מספר פעמים;

באחד מדיוני המשפט, הגיש הסנגור מסמכים רבים בתוך מעטפה. על המעטפה הסגורה, שנשלחה בדואר ככל הנראה הודבק בול שעליו ציור של ה'צאר' הרוסי.

הקטגור שהבין שהמשפט נוטה לרעתו וביקש למצוא כל סיבה לטובתו שיוכל להתלות בה, נזעק למראה הבול, וטענתו בפיו: הבול, שעליו דמותו של ה'צאר' הרוסי מודבק הפוך על גבי המעטפה – כשדמותו של המלך מופנת לכיוון מטה במקום שראשו יהיה למעלה. זוהי אם כן 'מרידה במלכות'!'. בטענה זו, ביקש לפסול את החומרים שהועברו במעטפה.

// חלקם של רבותינו נשיאנו

אחד האנשים שפעל במרץ למען נצחונו של בייליס היה אדמו"ר הרש"ב. הרבי הקים ועד, בראשו פעל בנו - אדמו"ר הריי"צ, ולצידו רבי לוי יצחק שניאורסאהן (אביו של הרבי). הרבי הרש"ב היה זה שגייס למערכה את עורך הדין גרוזנברג שהיה הסנגור הראשי של בייליס.

למרות הלך הרוח האנטישמי שנשב באולם בית המשפט, לא היה מנוס בפני חבר המושבעים מלזכות את בייליס. טענות התביעה סתרו זה את זה, העדים הוכיחו שוב ושוב כי דבריהם שקר וכי עלילות דברים הושמו בפיהם, וסנגוריו של בייליס שעמלו קשות עשו מהוכחותיהם חוכא ואיטלולא.

שלוש שנים לאחר שנאסר, נפסק דינו של בייליס. העולם כולו רגש: 'בייליס זכאי! בייליס חופשי!'. ההמונים חגגו את שחרורו של האיש שנפל קרבן לעלילה מרושעת. תחנת הרכבת הסמוכה לביתו המתה אדם מרוב הבאים לבקרו ולקבל את פניו, ואלפי מכתבי ברכה שוגרו לביתו.

באחת מאגרות הקודש שלו, מספר אדמו"ר הריי"צ על הגעת המברק ובו בשורת הנצחון, לליובאוויטש:

כחצי שעה אחר חצות לילה בשעה אשר מאות תלמידי ישיבת תומכי תמימים ובכל הבתי כנסיות אשר בליובאוויטש אומרים מזמורי תהלים הגיעה הבשורה המנעימה:
רבי שניאורסאהן, ליובאוויטש.
רבי מזל טוב לך ולכל ישראל אחינו, הבית דין מצא כי מענדיל בייליס זכאי, מענדיל בייליס חפשי הוא.
הנני שלך א.א. גרוזענבערג [שמו של הסנגור הראשי במשפט].