// המלחמה

קיצה של מלחמת העולם השנייה קרב. כעת, עסוק הצבא האמריקאי בכיבוש המעוז העקשן האחרון שעוד טרם נכנע – יפן. יפן חברה במשך שנות המלחמה לגרמניה הנאצית ונחשבה מדינת אויב עבור מדינות 'בעלות הברית'.

כעת, ניטשים קרבות אכזריים בין ארצות הברית ויפן, שתוצאותיהם יוכיחו מי החזק מביניהם. כבודן של שתי המדינות היה מונח על כף המאזניים, והמדינות הניצות היו מוכנים למען ניצחונם לתת את כל מה שיש באפשרותם.

הלחימה הסתיימה בעקבות מכה כואבת ואכזרית שהנחיתה ארצות הברית על יפן שמיהרה להיכנע. שתי פצצות אטום שהוטלו על הערים הירושימה ונגאסקי הבהירו ליפנים שאין ברירה – האמריקנים נחושים לנצח.

עיתון אמריקאי מספר על הפצצה יפנית על נמל פרל הארבור האמריקאי | צילום: Alexander Oganezov/Shutterstock

// היראו אונודה

תקופה קצרה קודם לכן, נשלח החייל היראו אונודה על ידי מפקדו היפני לאי לובאנג שבאיי הפיליפינים. משימתו החשובה הוגדרה עבורו היטב על ידי המפקד – עליו להרוס את מסלולי ההמראה והנחיתה בשדה התעופה המקומי על מנת למנוע מהאמריקאים לנחות בו. לאחר מכן הוטל עליו להצטרף לכוחות היפנים באי ולהילחם 'עד טיפת הדם האחרונה' נגד כיבושו בידי האמריקאים.

אבל על האי מחכה לאונודה קבלת פנים צוננת למדי. הפיקוד המקומי שהיה בכיר ממנו, לא מאשר לו לבצע את הפעולה אליה נשלח. לימים, מסתבר שמדובר בטעות מפני שהחרבת המסלולים הייתה אכן מעכבת את הכיבוש האמריקאי.

תקופה ארוכה של לחימה עזה וקרבות עקובים מדם עוברים על אונודה וחבריו. ככל שחולף הזמן, מצליח הצבא האמריקאי להיאחז באי ולהדוף ממנו את היפנים. חבריו של אונודה נפלו כמו זבובים במלחמות השונות, עד שהוא נותר כמעט בודד על האי השורץ חיילים אמריקאים.

אונודה נסוג יחד עם שלשה חיילים יפניים אחרים אל היער הגדול שבאי. הם נותרו החיילים החיים האחרונים מבין כל חבריהם. עתה, הם עסקו בעיקר במלחמת הישרדות. הם ארבו לחיילים אמריקאים, תוך כדי שהם לומדים להתמודד עם אורח חיים קשה, בין עצים וחיות יער.

הזמן חלף. יפן נכנעה, ומדינת הפיליפינים אפילו הספיקה להכריז על עצמאותה. אבל ביער עדיין עומדים על משמרתם אונודה וחבריו.

// לא נכנעים!

ליפן מגיעות השמועות על אונודה וחבריו. מאחורי הסיפור המשעשע, הסתתר גם סיפור חייהם של בני המשפחות שחיכו לשובם מן המלחמה ודרשו מן הממשלה לפעול להחזרתם.

אלפי כרזות הושלכו מן המטוסים שחגו מעל יערות האי. "המלחמה נגמרה" זעקו הכותרות. "אפשר לחזור הבייתה". אבל אונודה וחבריו לא האמינו. הם היו בטוחים שמדובר בתרגיל אמריקאי. הם רוצים לגרום לנו לצאת מן היער כדי לתפוס אותנו, חשבו.

וכך עברו עליהם השנים ביער. שנה רדפה שנה, עשור רדף עשור. ומבחינת היפנים המסתתרים המלחמה עוד טרם הסתיימה.

מצבם החל להתדרדר לאחר סכסוך שפרץ ביניהם. ויכוח שהתגלע בין צדדים בקבוצה הקטנה, גרם לאחד מהם לפרוש מחבריו. תקופה קצרה לאחר מכן, בהיותו לבדו, שוכנע הפורש כי אכן המלחמה הסתיימה ויצא מן היער. השלטונות היפנים שמעו מפיו פרטים מהימנים על מצבה של הקבוצה שנותרה, אך למרות זאת לא הצליחו למצוא פתרון אמיתי לבעיה.

לאחר עזיבתו של הראשון, נפרד אונודה גם משאר חבריו. חברי הקבוצה האחרים נהרגו במהלך היתקלויות עם מקומיים, ואונודה נותר לבדו ביער הגדול.

// איחור של 29 שנים

29 שנים חלפו מאז תום המלחמה ועד שאונודה פגש יפני צעיר שיצא לחפש אחריו. משלחות החיפוש הקודמות לא התקבלו בעין יפה על ידי אונודה וחבריו שחשדו כי הם מבקשי רעתם. אך הפעם, הצליח צעיר יפני זה לשכנע אות אונודה כי אין לו מה לחשוש מפניו.

אונודה הבהיר לו כי הוא אינו מאמין לדבריו על סיומה של המלחמה, ורק אדם אחד יוכל לשכנעו אחרת; אילו המפקד ששלח אותו למשימה יודיע לו כי היא הסתיימה והמלחמה נגמרה הוא יהיה מוכן לצאת מן היער.

תקופה קצרה לאחר מכן הגיע אדם מבוגר אל היער. מזה זמן רב שהוא נהנה משנות הפנסיה שלו וכעת הסכים להתגייס למשימת החילוץ כדי לשכנע את פיקודו לשעבר שהמלחמה הסתיימה.

אונודה היה המום לגלות שהמלחמה אכן הסתיימה.

תוך זמן קצר הוא שב ליפן. השנה הייתה תשל"ד. איחור של 29 שנים.

בארצו הוא התקבל בכבוד מלכים. אזרחי יפן ראו בו גיבור שהיה נאמן למשימתו עשרות שנים. העיקשות וההליכה העיוורת בעקבות הפקודות שקיבל אפיינו את חיילי צבא יפן במלחמת העולם השנייה. החיילים היפנים חונכו למלחמה עיקשת ובלתי מתפשרת שהוכיחה את עצמה בשדה הקרב וגרמה לנזקים כבדים עבור צבא ארצות הברית.

למרות הכבוד הרב לו זכה, לא הסתדר אונודה עם החיים החדשים. הטכנולוגיה החדישה אליה לא נחשף בעשרות שנותיו בין עצי היער הייתה זרה לו. החיים בתוך החברה הרועשת גם הם היו עליו קשים.

אונודה בחר להתגורר בחווה מבודדת בברזיל, שם המשיך את חייו השקטים. במשך הזמן הוא למד להתמודד עם אתגרי הזמן, ולאחר תקופה חזר ליפן שם צבר שוב פופולריות והפך שוב לאדם מוכר. הוא נפטר לפני כ-7 שנים בגיל 91.

קרדיט תמונות: shutterstock