פתחיה מרגנסבורג: האיש שתיעד בספר קטן את מסעותיו
// 'הנוסעים'
מאז ומקדם נכספו יהודים לבקר בארץ הקודש ולחונן את עפרה. עבור רבים מהם הביקור בארץ וכל שכן ההשתקעות בה היו לחלום רחוק, שנדמה היה בלתי אפשרי. אבל אחדים מיוחדים, מעט מזעיר, זכו לראות חלומם מתגשם בחייהם, ולעלות או לבקר בארץ ישראל.
במשך שנים רבות היה היישוב היהודי בארץ קטן ודל. כובשי הארץ, מאיזה צד שיהיו - מוסלמים או נוצרים, פגעו בהם והצרו להם בכל עת מצוא. רק בודדים הצליחו להחזיק מעמד ולהאחז בארצם שלהם, במסירות נפש ומתוך קושי ולחץ.
דווקא מכיוון שהיו בודדים ומעטים, זכו זיכרונותיהם של העולים והמבקרים בארץ לתהודה רבה ולפרסום רחב, והעיקר – להוות עדות היסטורית למה שהתרחש על אדמת ארץ הצבי במהלך אותם שנים עלומות.
כדי ללמוד על החשיבות הגדולה שקיבלו זכרונותיהם של 'הנוסעים' המפורסמים, תעיד העובדה שברחבי הארץ ניתן למצוא מספר רחובות הקרויים על שמם של אותם מבקרים יחידים שהגיעו לארץ והעלו את רשמיהם על הדף.
// ר' פתחיה מרשנבורג
אחד מאותם 'נוסעים' מפורסמים היה רבי פתחיה מרגנשבורג. ר' פתחיה היה יהודי נכבד ובעל נכסים שחי בעיר רגנשבורג שבגרמניה לפני כ-800 שנים. משפחתו מפורסם דווקא בשל אחיו האחר, רבי יצחק, המוכר בעולם היהודי כ'ר"י הלבן' - מבעלי התוספות.
ככל הנראה בשל היותו גביר נכבד ובעל בעמיו, הרשה לעצמו ר' פתחיה לצאת במסע לעבר ארץ הקודש, כדי לחונן את עפרה ולבקר במקומות הקדושים ובקברי הצדיקים הטמונים בה. באותם השנים, דרשה החלטה שכזו אומץ רב ונכונות להתמודד עם טלטולי דרכים שאין כל אדם מסוגל להם.
אבל ר' פתחיה יצא לדרך הארוכה, שבמהלכה הוא נחשף לאורח חייהם של קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם, למנהגיהם השונים ולסגנונם הייחודי.
את סיפור מסעו אנחנו מוצאים בספר שנכתב מפיו, ולא על ידו. ההשערות אומרות כי הספר נכתב בידי אנשים שונים שכתבו כל אחד את חלקו אשר שמע מפיו. חלק מן הספר נכתב, על פי הערכה, בידי רבי יהודה החסיד.
// בבל היהודית שוקקת חיים
לאחר טלטולים רבים, הגיע ר' פתחיה לבבל. שם הוא מצא קהילה יהודית ענקית ומפוארת. הוא פגש בראש הישיבה והתפעל עד למאוד מרוב עשרו וגדלותו. לצידו של ראש הישיבה, עמד על פי תיאורו של ר' פתחיה ראש הגולה שהיה גם הוא עשיר גדול ובידיו נתון היה השלטון על יהודי המקום. המציאות המופלאה הזו קסמה בעיני ר' פתחיה שמספר עליה בהתפעלות.
לאחר ביקורו של רבי פתחיה בבית ראש הישיבה, הוא מספר שזכה ממנו גם להמלצה בכתב ידו עבור המשך הדרך:
"ונתן רבי שמואל ראש ישיבה כתב וחותמו לרבי פתחיה, שיתיירו אותו [- יעזרו לו בביקורו] בכל מקום שיבוא שם, ויראו לו קבורת תלמידי חכמים וצדיקים".
בהמשך סיפורו, מתאר רבי פתחיה כי בכל מקום שהראה את כתב ידו של ראש הישיבה, קיבל מיד מלווים נושאי נשק שיעמדו לשומרו ועזרה רבה שסייעה לו בסיוריו.
מבבל, עלה רבי פתחיה לארץ הקודש.
// על אדמת ארץ הקודש
ההבדלים בין הקהילות, בארץ ישראל ובבבל, ניכרו מיד. בארץ אך בקושי התגורר 200-300 יהודים באותה התקופה, ומצבם הכספי היה בכי רע. לעומתם, בבבל הייתה הקהילה היהודית גדולה, מפוארת ועשירה.
בירושלים, מצא רבי פתחיה רק יהודי אחד. ליהודים אחרים לא הותרה הכניסה לעיר שנשלטה באותה העת בידי הצלבנים. גם יהודי זה שנקרא 'רבי יהודה הצבע' על שם מקצועו, קיבל את אישור הצלבנים להתגורר במקום רק לאחר ששילם עבור הרישיון סכום כסף גדול כמס תקופתי.
ר' פתחיה מצא גם יהודים בעכו, בטבריה ובציפורי. בכל מקום ומקום עלה על קברי הצדיקים הטמונים בו, וחקר את המתגוררים בסמוך למסורות וסיפורים היסטוריים הקשורים בו.
גם למערת המכפלה נכנס ר' פתחיה לאחר שיחוד השומר במקום שלא יכול היה לעמוד בפיתוי הרב שמצא בכס, שהוצע לו.
תיאוריו המעניינים של הנוסע יוצא הדופן משמשים לנו מקור-יחיד לתיאור הווי התקופה בארץ הקודש וגם במדינות נוספות, שעל אורח חיי היהודים בהם כמעט ואין בידינו ולו בדל מידע.
ספר זכרונותיו פורסם בפראג לפני למעלה מ-400 שנים ומאז הוא הודפס בעשרות מהדורות. על שמו של ר' פתחיה קרויים כיום מספר רחובות ברחבי הארץ.
קרדיט תמונות: shutterstock
מאפשרים לכם לקבל
