יעקב פרנק צץ תקופה קצרה לאחר ששככה הסערה שחולל שבתאי צבי.

באותם השנים ניתן היה למצוא יהודים מעטים שהמשיכו להאמין בשבתאי צבי למרות שנתפס כשקרן ונוכל. יהודים אלו כונו 'שבתאים', ובחלקם הגדול הסתירו את השתייכותם לקבוצה זו.

יעקב פרנק החל להסתובב בין כפרים ועיירות ולהכריז על עצמו בכל מקום כממשיכו של שבתאי צבי. 'שבתאים' רבים שהסתתרו עד כה, נהו אחריו והצטרפו לחבורתו.

פרנק היה איש קיצוני במיוחד, רק בקושי הצליח להסתיר את דעותיו המסוכנות ועמדותיו הכפרניות. בתחילה לא הבינו כולם את גודל הסכנה העומדת מאחורי דמות זו. רק לימים התברר עד כמה היה האיש הרסני ומסוכן.

במשך הזמן הצליח יעקב פרנק לקבץ סביבו קבוצה גדולה של אנשים, שכונו מאז 'הפרנקיסטים'. הקבוצה ניסתה לשלוח זרועות לעבר הקהילות היהודיות באזור פולין ורוסיה, אך הרבנים שהיו לימודי ניסיון מסיפורו של שבתאי צבי – עצרו אותם במהירות.

שרידי בית הכנסת הגדול בעיר ברודי | צילום: shutterstock

// החרם הגדול

בחודש סיוון של שנת תקט"ז התכנסו מספר רבנים חשובים בעיר ברודי והטילו חרם על הפרנקיסטים. החל מאותו היום לא היו רשאים אנשיהם לעסוק במסחר עם שאר היהודים, לשוחח עמם או ליצור איתם קשר כלשהו. הפרנקיסטים נדחו על ידי הקהילה היהודית בפולין.

החרם פעל את פעולותו, והפרנקיסטים הזועמים נאלצו לעזוב את המדינה.

זו הייתה מכה קשה עבור הפרנקיסטים ומנהיגם, והם החליטו לנקום את חרפתם. הנקמה הייתה קשה, כואבת ושטנית, אך בה בעת גילתה את המסווה מעל פניהם של הפרנקיסטים.

הבישוף הנוצרי מיקולאי דמבובסקי היה אחד משונאי ישראל הידועים בתקופתו. שנאה עזה בערה בו למראם של יהודים, וככל שהיה ביכולתו דרש ברעתם וניסה לפגוע בהם ובתורתם.

לבישוף זה חברו הפרנקיסטים. יחד רקמו עלילה אכזרית שסיפקה את שניהם – הבישוף שונא היהודים, והפרנקיסטים תאבי הנקם. דמבובסקי היה בישוף העיר קמניץ, ובעצה אחת עם הפרנקיסטים הכריז על ויכוח פומבי בין חכמי היהודים לראשי הפרנקיסטים.

אם יפסידו היהודים, הכריז הבישוף, יעלו באש כל ספרי התלמוד שבמחוז!

תוכלו לתאר לעצמכם שתוצאות הוויכוח היו ידועות מראש: על אף שהחכמים היהודיים עשו את ראשי הפרנקיסטים ללעג וקלס והשיבו לעומתם מלחמה שערה באותו הויכוח, פסק הבישוף שונא היהודים לרעתם, והכריז על שריפת הספרים.

מבצר העיר קמיניץ בה נשרף התלמוד | צילום: Multipedia/Shutterstock

// אותיות פורחות

לעיני היהודים שהוכרחו להגיע למקום עלו ספרי הגמרא באש. הפרנקיסטים צחקו בקול למראם של היהודים הרבים שגעו בבכי.

לא עברו ימים רבים מאז שריפת התלמוד, ובעוד היהודים שרויים באבלם יצאה השמועה המרנינה – הבישוף דומבובסקי מת במיתה משונה. השמועות סיפרו סיפורים מסמרי שיער באשר לאופן מיתתו של הבישוף שונא היהודים, אבל לאיש לא הייתה ספק באשר לסיבה שגרמה למותו – שריפת הספרים.

הפרנקיסטים נבוכו. מתחילה רצו לפנות למחוזות נוספים ולנסות להביא לשריפת התלמוד גם בהם, אלא שעתה איש לא רצה להתעסק עמם. השמועות על נסיבות מותו של הבישוף הצורר הטילו מורא על שונאי היהודים בכל המדינה וליהודים הייתה הרווחה.

בכך לא תם סיפורם של אנשי בליעל אלו שהוסיפו להתנכל ליהודים בכל יכולתם, ואף בחרו לאחר מספר שנים להשתמד ר"ל בראשות מנהיגם. עד למותו הוסיפה הקבוצה הזו להתקיים, ולאחר מכן התפרקה עד שנעלמה לחלוטין.

מאז ומעולם קמו רבים להלחם בעם ישראל ובכל פעם מחדש נוכחו כולם כי "הקב"ה מצילנו מידם". אנו תפילה שבמהרה נזכה לגאולה אמיתית ושלימה בה יאמר הקב"ה לצרותינו די, בקרוב ממש.