חושך ירד על העולם באותו יום מר ונמהר, ג' תמוז תשנ"ד.

עשרות אלפי יהודים הסתובבו בימים שאחריו הלומי צער ויגון. לא ניתן היה להתאושש מההלם הנורא שהותירה הבשורה המרה על החסידים.

פתאום מתוך החושך הנורא, הבליחה קרן אור שהצליחה להעניק עידוד ונוחם לאלפים שלא ידעו את נפשם. "הרשימות של הרבי", נהגו המילים בהתרגשות אז על ידי כולם. היה זה גילוי־אור אמיתי. רשימותיו הקדושות של הרבי יצאו לאור עולם והיו כטל תחיה על נפשם של אנ"ש והתמימים.

// הרשימות

במשך שנים רבות ליוו את הרבי מחברותיו האישיות. מאז ימי שהותו בפריז, אז החל לכתוב בהם, הטלטלו עימו המחברות הקטנות הכתובות בכתב יד צפוף, עד הגיעם ליעדם הסופי - חדרו הקדוש של הרבי ב770.

התוכן שכתב הרבי במחברות מחולק לכמה נושאים ועניינים. ניתן למצוא בהם חידושי תורה שכתב הרבי לעצמו, ובהם גם רעיונות שאמר הרבי באירועים שונים; טיוטות ממכתבים לרבנים ואנשי-תורה איתם התכתב הרבי; הגהות והערות לספרים שונים, ועוד.

חלק נוסף מה'רשימות' הם 'רשימות היומן'. רשימות אלו, שיצאו בספר בפני עצמו, מכילים זכרונות שכתב הרבי במשך שנים רבות, ובהם בעיקר דברים ששמע או ראה אצל אדמו"ר הריי"ץ – סיפורים, מנהגים והנהגות אישיות.

צילום רשימותיו הקדושות של הרבי כתובים בכתב ידו

// האור הגנוז מתגלה

ה'רשימות' היו מונחים במשך שנים רבות בחדרו של הרבי. איש לא זכה לחזות בהם, למעט במקרים בהם הראה הרבי למזכירו קטעים שונים שנכתבו שם, או אף מספר רשימות שנתן הרבי בעצמו על־מנת לפרסמם.

מי שהחליט לפרסם את ה'רשימות' היו חברי אגודת חסידי חב"ד, לאחר התייעצות עם משפיעים ורבנים רבים. על פי הוראותיו ושיחותיו של הרבי במשך השנים הבינו שעליהם מוטלת האחריות לפרסם את הכתבים שהיו גנוזים במשך זמן רב, ולהחיות את רוחם של המוני בית ישראל ששתו בצמא את תורתו החדשה של הרבי.

אסיפת הרבנים והמשפיעים בעניין גילוי ה'רשימות'

כ-6 שנים ערכה מלאכת הפיענוח וההוצאה לאור של הרשימות. מידי שבוע בשבוע היו חברי 'ועד הנחות בלשון הקודש' מפרסים חוברת שבועית ובה גילוי אור נוסף מבואר ומפוענח, עבור קהל החסידים ברחבי העולם. עם תום מלאכת ההוצאה לאור של כל החוברות, הם הודפסו בספרים שאותם אנחנו מכירים כספרי ה'רשימות'.

בימים אלו הסמוכים לג' תמוז שבה ועולה הצעקה והתפילה לראות שוב את אבינו רוענו, "מלך ביופיו תחזינה עינינו", בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.