ה'תרמ"ט, אי-שם בעיצומו של הים

מאות יהודים גדשו את הספינה הגדולה שעשתה את דרכה לעבר ארגנטינה המרוחקת. כולם בני מזרח-אירופה, בעיקר מן הקהילות היהודיות שבאזור העיר קמיניץ שברוסיה.

רק לפני שנים אחדות עברו על יהודי רוסיה ימים שחורים במיוחד. גלים של פוגרומים שבאו בזה־אחר־זה, הביאו למותם של מאות יהודים, פציעתם של אלפים, ביזת רכוש וחילול בתי כנסת וספרי קודש. עבור יהודי רוסיה הגדולה, היו אלו ימים נוראים.

ארגנטינה. הפתרון לאנטישמיות? | צילום: shutterstock

יהודים רבים, בעיקר באזורים שסבלו מהתקפות אנטישמיות, החלו להפוך בדעתם בנסיון למצוא רעיון למקום אליו יוכלו להגר ושבו יוכלו לגור בשלווה וללא חשש.

ארגנטינה הייתה רעיון מעולה. היא הייתה מדינה חדשה יחסית, אי־שם בדרום אמריקה. לעומת שטחה הענק התגוררו בה באותה העת כמות זעומה של תושבים, ועל מנת להפוך אותה למדינה מתפתחת יותר, קראו ראשיה למהגרים חדשים להצטרף אליהם. למהגרים הובטח גם 'חופש־דת', כלומר יכולת לשמור על היהדות בחופשיות. אז למה־לא?

130 משפחות עלו על האונייה בדרכם לארגנטינה. שם המתינה להם הקרקע שרכשו על־מנת להקים עליה מושבה.

כך לפחות הם חשבו.

בית החיים היהודי במוזסוויל | צילום: Gerardo C.Lerner/shutterstock

נמל בואנוס איירס, י״ז באב ה׳תרמ״ט

למרבה הצער, עוד בטרם הספיקו להציב את רגלם על הקרקע, גילו המהגרים החדשים שאנטישמיות אינה נחלתה הבלעדית של אירופה.

פעילות אנטישמית נמרצת שקדמה לבואם, הביאה לכך שהממשלה החליטה שאינה מאפשרת את ירידתם של הנוסעים. כמו כן, מוכרי הקרקעות להם שילמו היהודים ממיטב כספם, סירבו להכיר ברכישת האדמות המובטחת. הקבוצה המאושרת הבינה שנקלעה למצב ביש.

למזלם, בני הקהילה היהודית המקומית נחלצו לעזרה. בעלי הקשרים החלו 'מושכים בחוטים' ומפעילים לחץ במקומות הנכונים ועד מהרה התקבל האישור המיוחד עבור המהגרים להכנס בשערי המדינה. גם בעיית השטח נפתרה. הם אמנם לא זכו לשטח המקורי, אך הובטח להם שאזור מסויים במרחק 600 קילומטרים מעיר הבירה יהיה שייך להם במקום זה שהובטח מלכתחילה.

הרבה ברירות לא היו לקבוצה האומללה, והם המשיכו בדרכם הלאה, לעבר השטח שהובטח להם.

לחרדתם הסתבר כי מסע הייסורים שלהם עודנו בתחילתו. הובטח להם כי יקבלו שטח עם מבנים למגורים אך במציאות קידמה את פניהם אדמת טרשים שוממה.

באין פתרון אחר, השתכנו בינתיים כולם בקרונות הרכבת שהביאה אותם למקום.

תנאי המחיה הירודים המיטו עליהם אסון נורא. מגיפה שפרצה בין הילדים, הביאה לפטירתם של יותר מ60 ילדים. רבים שקעו בייאוש.

'דברי אהרן'. ספרו של רב המושבה הרב אהרן גולדמן זצ"ל

אלא שמכאן ואילך המציאות החלה להאיר להם פנים. בעמל וביגיעה הקימה הקבוצה את היישוב הראשון שלה. "קריית משה" שמו. הרעיון הגיע מרב הקבוצה, הרב אהרן גולדמן, שהסביר כי המסע הארוך שלהם מרוסיה לארגנטינה משול ל'יציאת מצרים', ובהתאם לכך הציע לקרוא למקום על שם משה רבינו.

הפקידים המקומיים רשמו את המקום תחת השם 'מוזסוויל' וכך נותר שמו עד היום.

מוסדות הוקמו במקום וחיי קהילה תוססים החלו לפרוח בצפון ארגנטינה. שמעה של הקהילה הגיע למרחקים והמוני יהודים נהרו לעיירה. לימים היא זכתה לכינוי 'ירושלים של ארגנטינה'.

אחד מבתי הכנסת במושבה 'מוזסוויל' ("קריית משה")

יהודי נדיב בשם הברון משה הירש שהתגורר בצרפת שמע על הרעיון והוקסם ממנו. הוא השתכנע שארגנטינה תוכל לשמש מקלט עבור המוני יהודים המתגוררים בארצות בהם האנטישמיות גואה. את התלהבותו הוא תרגם גם לפסים מעשיים. בהיותו עתיר ממון הקים חברה בשם "יק"א" שפעלה על מנת לארגן מושבות ברחבי ארגנטינה ולהביא אליהם יהודים.

בשנים הבאות – עד למלחמת העולם השנייה - היגרו עשרות אלפי יהודים לארגנטינה. עשרות מושבות הוקמו, ובהם התגוררו יהודים שזכו לקיים אורח חיים כשר ויהודי ללא הפרעה מסביב.

לאחר מלחמת העולם השנייה, עזבו רבים מהם את הכפרים ועברו לערים הגדולות, ובתקופות מאוחרות יותר חלקם גם היגר לארץ הקודש.

עד היום, עומדות אותן העיירות בהן התגוררו כ45,000 יהודים עד לפני כמה עשרות שנים. התיירים שפוקדים את העיירות יכולים למצוא בתי כנסת ומוסדות יהודיים העומדים על תילם ונשמרים היטב, ובערים מסוימות אף קהילות קטנות של יהודים.