בשבוע שעבר, כאשר התיישבתי מול המסך כדי להקליד את "טור המאה", קפאו אצבעותיי.

בעוד שבדרך כלל האצבעות מרצדות על גבי המקלדת במרץ רב, שורה רודפת שורה והקצב הולך ומתגבר, כאן לא הצלחתי משום מה להעלות מהגיגי ליבי על הכתב.

ניסיתי להבין מה קורה לי ולא הצלחתי. רוויה? שחיקה? התרגשות? אינני יודע. אולי כולן חברו להן יחדיו ושיתקו את אצבעותיי.

היה זה לפני כשלוש שנים, בעיצומה של התוועדות חסידית באילת, כאשר הסיפורים קלחו בזה אחר זה ואחד המשתתפים מבני ביתי קבל על כך שחבל מאוד שהסיפורים הללו נותרים ספונים בתוככי מספר אנשים מועט ששומע אותם והם אינם נחשפים לציבור הרחב.

או אז הועלתה ההצעה לפרסמם באתר החב"די הענק COL כדי שעשרות אלפי איש יוכלו להנות אף הם מאותם סיפורים והגיגים וכך לא יעלמו הסיפורים עם הזמן בתהום הנשיה ומכאן הכל התחיל.

התחלתי עם טור קבוע על מורי ורבי החסיד המשפיע רבי מענדל פוטרפס ע"ה שנפרס על למעלה מעשרים וחמשה פרקים מרתקים. לאחר מכן המשכתי לכתוב סיפורים מכלי ראשון על הרבי נשיא דורנו.

תחילה סברתי שבעשרים פרקים אמצה את כל החומר שקיים באמתחתי אך עם הזמן נשלחו אליי סיפורים מכל קצוי תבל ואף אני הופתעתי לגלות שקיים אצלי מעיין נובע ונהר שאינו פוסק המפכים ומגלים סיפורים רבים שעדיין לא שזפתם העין ולא נודעו לרבים.

במשך השנים, תוך כדי כתיבת הסיפורים וחקירתם לעומק מפי המעורים בדבר, התבררו כאן ולובנו גם סיפורים, גם הנהגות והליכות של הרבי ואף חודדו כאן כמה פסקי הלכה בבחינת "ראה מעשה ונזכר הלכה" שהתבררו על ידי הקוראים הנאמנים ששלחו את הערותיהם והארותיהם במערכת התגובות או אליי באופן אישי ואני אסיר תודה להם על כך.

קרה גם שתוך כדי פרסום סיפורים התברר שיש להם חלקים נוספים אצל אנשים שונים ובעקבות הפרסום חובר הפאזל והושלם לתפארת. אחד מהם היה כאשר פעם נשאל אחד השלוחים על ידי הרב חודוקוב בעת שהרבי היה על הקו שאלה מסויימת ובמשך שנים רבות הוא לא ירד לעומקה ורק כאשר הוא קרא כאן את החלק השני של הסיפור הוא הבין למה יכוונו דברי הרבי בשאלתו.

•

ממרומי גילי סברתי כי אמונתי ברבי והתפעלותי מסיפורי המופתים והנהגת הרבי התייצבה אצלי דיה פחות או יותר ואין הרבה מה לחדש לי, אך שלוש השנים האחרונות שבהן העליתי על הכתב מידי שבוע סיפורים נפלאים מאת אדוננו מורנו ורבנו, הציבו אותי לפני נחשול ענק של גילויים מרתקים המלמד על כך שמעשי הרבי נצחיים וקיימים לעד. דווקא בתקופה זו ראיתי וחויתי כה במוחש את השגחתו העליונה לאין סוף ושיעור.

לצערי הרב ישנם סיפורים לא מעטים שעדיין לא הגיעה העת לפרסמם וכנראה שגם לא תגיע שעה כזו. סיפורים ששומעים אותם רק בהתוועדויות מפה לאוזן המלמדים יותר מכל על ההתקשרות האיתנה שיש לחסידים לרבי ועל התגמול הנפלא שהרבי מעניק להם ומסוכך עליהם באברתו אשר תחת כנפיו יחסו. ואם כי לא ניתן להעלותם על הכתב, אך מחובתי להזכירם למען ידעו דורותינו כי הרבי היה מצוי ועדיין כיום בנבכי ובנפתולי כל מסילותם ונתיבותם של כל חסידיו המקושרים, עד האחרון שבהם, להגן עליהם להצילם מכל תקלה ומהמורה ועם הזמן לרומם אותם לגבהים שאף הם לא חלמו להגיע אליהם בכוחות עצמם.

יידע כל חסיד וכל מקושר וכל שליח העומד בפני אתגרים לא פשוטים ולפעמים החושך מכה בו בכל כוחו ועוצמתו, שאין דבר נעלם מעיניו הבוחנות של הרבי. בתמידות הוא בוחן כליות ולב ומביט עליו תדיר גם אם בתקופה מסויימת נראה העלם והסתר מצידו, בסופו של דבר הרבי מפתיע לטובה ומחלץ את כל הנאמנים לו מבאר שחת לאיגרא רמה.

•

לפני כמה חודשים שהיתי בשבת קודש במלון בירושלים יחד עם קבוצת חסידים שהתקבצו לפונדק אחד לרגל אירוע מסויים. מזוית עיני צדתי את אחד מאנ"ש בגיל החמישים לחייו שלא הכרתיו היטב עד הנה. שמתי לב כי הוא אינו מאבד דקה מזמנו, לומד ומתפלל באריכות ומשתתף באופן פעיל בהתוועדויות לאורך השבת והתברר לי שאף הוציא לאור ספרים וחוברות איכותיות באנגלית ובעברית מתורתו של הרבי.

אותו חסיד גדל בארה"ב כאשר הרקע היהודי שלו היה מינמלי ביותר ובשנות הלמ"דים עשה את דרכו לליובאוויטש. מאוחר יותר נשא לאשה בעלת רקע דומה שהפכה לנערה חסידית גם שם בארה"ב והם הקימו בית לתפארת כאן בארץ הקודש בבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות ובהתקשרות לרבי.

אמרתי בליבי, כאן בטח מסתתר סיפור פיקנטי ועלי לדובב את בעליו ולסחוט ממנו את הנדרש עבור סיפור בטור זה. התיישבתי לצידו והתחלתי כדרכי בקודש בסדרת שאלות:

היית אצל הרבי ביחידות? שאלתי.

"כן", הוא השיב לי. "כמה פעמים".

- ומה הרבי אמר לך?

- "לא משהו מיוחד, הוא בירך אותי כמו שמברך את כולם".

אני המשכתי לשאול: "היו לך הוראות מיוחדות מהרבי או איזה הכוונה מיוחדת?"

"לא משהו מיוחד" הוא משיב.

אני לא מרפה וממשיך: "יש מכתבים מהרבי?"

והוא עונה: "כן יש לי מכתבים שקיבלתי במשך השנים".

אני שואל: האם הרבי הוסיף משהו בכתב ידו איזה ביטוי כל שהוא?

תשובתו היא: "אין משהו מיוחד".

- "האם היה לך איזו רגע אישי עם הרבי שהרבי פנה אליך ישירות באמירה כל שהיא או בברכה יחודית?"

בן שיחי כבר מתחיל לאבד סבלנות אבל ברוב עדינותו הוא עונה לי בנימוס שלא זכור לו מפגש מיוחד.

שאלתי עוד מספר שאלות רב אך שוב ושוב הוא לא מצא שום דבר יחודי או אפיזודה מעניינת שהיו לו עם הרבי.

אינני יודע עד עכשיו האם נהג בענווה ובהצנע לכת כאשר לא רצה לספר לי מאומה על דברים יחודיים שהיו לו עם הרבי או שבאמת הוא לא ראה בכל תהליך חייו היהודי והחסידי "משהו מיוחד" שלדידו שווה התפעלות וראוי לציון. 

מעולם לא קרה לי שפגשתי אדם מעניין ולא הצלחתי לסחוט ממנו את סיפורו האישי ואת הדברים הפיקנטיים והחוויתיים שהיו לו עם הרבי וכאן לראשונה אני פוגש אדם שבמשך עשרות שנים פועל ללא הרף לקירוב יהודים אם זה השתתפות תמידית במבצעים או בעריכת דברי א-לוקים חיים והו"ל של ספרים וחוברות וכביכול אין לו סיפור מאחוריו.

נפרדתי ממנו מאוכזב ובליבי אני מהרהר על עוד אחד מני אלף מחיילי הרבי הנוהגים בפשטות ובענוה ללא בליטות. חסידים שפועלים כל ימיהם לממש את הנתאוה לו ית' להיות לו דירה בתחתונים, ללא תג זיהוי וללא כל רשמיות.

וכשאני חושב מה מניע את אותו חסיד כמו גם את אלפי החסידים של הרבי לפעול בכל כוחם לעסוק בקירוב עם ישראל לאבינו שבשמים, למרות ש'אינם בתפקיד' התשובה היחידה היא דמותו הנאצלת של הרבי עומדת אל מול עיניהם המכה בהם ואומרת להם פעל!

לעניות דעתי הסיפור האמיתי והמוצלח ביותר הם האנשים הללו שאין מאחוריהם כל סיפור. 

•

בשולי הדברים:

בימים אלו שבהם התקרבתי לטור המאה,  אני עומד ומהרהר מחד על הזכות שנפלה בחלקי ומאידך על האחריות והזהירות הנדרשת בכתיבת מדור רגיש שלפעמים אינו מדייק בפרטים חשובים ושקלתי בפלס את דבריי.

והנה תוך כדי ההרהורים אני מקבל שיחת טלפון מחתני המבשר לי כי נמצא סרט וידאו מלפני 33 שנה מתשמ"ח ובו אני נראה עובר לפני הרבי כשבתי הקטנה בידי בחלוקת דולרים. את הדולר הראשון קיבלה בתי. את השני קיבלתי אני כשהרבי אומר לי "ברכה והצלחה אין אילת", ועל כל אלה הוסיף הרבי דולר נוסף ובירכני ב"זאל זיין בשורות טובות".

עבורי העתוי של מציאת הוידיאו הוא איתות.

הוידאו שגיליתי השבוע (עובר שני) >>>