קופנהגן, תש"ג

מתייחסים אליה כמו לילדה קטנה. אסתר לא אוהבת את זה. לא מזמן חגגה את יום הולדתה העשירי, והגיע הזמן שאבא ואמא יפסיקו להתלחשש מאחורי גבה.

היא יודעת שיש מלחמה. היא אפילו שמעה שבמקומות אחרים באירופה הגרמנים רוצחים הרבה־מאוד יהודים. כולם דיברו על זה בבית כנסת. ושם, לא התלחששו כמו אבא ואמא. למה הם לא משתפים את הבת הגדולה שלהם?

קופנהגן, דנמרק | צילום: shutterstock

כמה שעות לאחר מכן, היא חשה את השמיכה שלה מורמת ושמעה את קולו של אבא לוחש: "קומי אסתרק'ה, קומי".

"מה השעה?"

היא לא הבינה למה אבא מעיר אותה באמצע הלילה.

"השעה 1 בלילה, בהמשך תביני הכול – רק קומי בזריזות!".

אסתר לא שאלה עוד יותר מידי שאלות. היא נטלה ידיה, קמה והתלבשה.

הם צעדו בשקט ברחובות החשוכים של קופנהגן. הסיטואציה מעט הבהילה אותה, במיוחד השתיקה של כולם וחוסר הידיעה שלה. מה קרה?

עיניה כמעט נעצמו כשעלתה על המזרן בביתו של הדֵּנִי (תושבי דנמרק מכונים 'דניים'), אחד מידידיו של אבא. הוא קיבל את פניהם בידידות ובפנים אוהבות. "כל כך דאגתי", אמר כשפתח את הדלת, "כבר חששתי שמשהו השתבש..".

היא עוד לא הבינה יותר מידי. רק הבינה שהם בורחים מהגרמנים שמסתובבים לאחרונה ברחובות עירה האהובה קופנהגן. בינתיים, מצאו מסתור בבית של ידיד דֵּנִי שהתגורר באזור חוף הים. למזלה הייתה עייפה מאוד, אחרת, המחשבות המטרידות לא היו מאפשרות לה להירדם בקלות.

מזח באחד מנמלי דנמרק | צילום: shutterstock 

שבוע וחצי לאחר מכן

שוב הרים אבא את השמיכה שלה וביקש ממנה לקום.

שוב לא הבינה אסתרק'ה מה מתרחש, אבל לא שאלה יותר מידי שאלות.

באישון לילה באו לאסוף אותם. הם הלכו בזריזות ובשקט, נזהרים מכל רחש. כמה ימים שלא יצאה לרחוב, ופתאום הרגישה כיצד הגעגוע לימי השגרה של פעם, לפני המלחמה, מציף את כולה.

הים התגלה לפניהם במלוא הדרו. זועף וקוצף, קודר פנים.

היא לא האמינה שמה שקורה עמה אכן מתרחש במציאות. כל המשפחה צעדה היישר אל הים, בעקבותיו של דני אחד שסימן באצבעו את הכיוון.

סירת דייגים קטנטנה צצה מאי שם וכל המשפחה נדחקה ועלתה עליה. שפתותיה של אסתר לחשו פרקי תהילים. היא הייתה אחוזת אימה ובליבה התחננה לקדוש ברוך הוא שיסיים את המסע המפחיד הזה, ויביאם לחוף מבטחים בריאים ושלמים.

הגלים הכו על דפנות הסירה, באים והולכים. רוח פרצים הרעידה את גבם. ובכלל, נראה היה שמי הים זועמים למראה האורחים המפתיעים.

שעות חלפו, והשמש כבר שלחה נגוהות ראשונים בשמי האופק כשהחוף נגלה לפניהם. ברוכים הבאים לשוודיה!

רגע לאחר שעמדו רגליהם על אדמת שוודיה, חיבק אותה אבא בשתי ידיו.

"ניצלנו", הוא לחש. ובעיניו נצצו הדמעות.

"ניצלנו", לחשה גם היא, ועל פניה חיוך רחב.

• לכל הכתבות לקורא הצעיר | COL צעיר

// מאחורי הסיפור

קהילת היהודים של דנמרק מנתה לפני השואה כ-7,500 יהודים. עם עלות הנאצים לשלטון באירופה, הם ביקשו לכבוש גם את דנמרק שצבאה היה חלש, עלוב וחסר סיכוי למול צבאה העצום של גרמניה. הדנים היו מוכנים להיכנע לגרמנים, אלא שהיה להם תנאי – שהיהודים לא ייפגעו. גרמניה קיבלה את התנאי.

כשלוש שנים לאחר כניעת דנמרק, החליטו הגרמנים להתעלם מהבטחתם והודיעו לממשלה הדנית כי הם יוצאים למבצע 'חיסול היהודים בדנמרק' ר"ל. אלא שהם לא ציפו למה שיקרה אחר כך. העם הדני התקומם נגד ההחלטה. הממשלה הדליפה לקהילה היהודית כי הנאצים מתכוונים לפשוט על בתיהם בליל ראש השנה.

פעולת הבריחה החלה מיד. אלפי יהודי דנמרק נמלטו למקומות מסתור בבתי ידידים דנים הסמוכים לחוף הים. כשהגיעו הנאצים לאסוף את היהודים, הם מצאו בתים ריקים ועזובים.

מספר ימים לאחר מכן יצאה המחתרת הדנית במבצע הצלה נועז, במהלכו נמלטו 7,000 יהודי דנמרק באמצעות סירות דייגים קטנות אל שוודיה, שהייתה מדינה ניטרלית ולא השתתפה המלחמה. בזכותו של העם הדני ניצלו כ-95 אחוז מיהודי המדינה!