בקשר עם ההתעוררות הגדולה בארץ הקודש על ההקפדה והזהירות היתירה בגוף ובנפש בכל הקשור להתכנסויות ציבוריות המוניות, בעקבות האסונות הקשים רח"ל בל"ג בעומר במירון ובחג השבועות בקהילת הקודש קרלין בירושלים עיה"ק - החלה גם התעוררות ציבורית לחזק ובשמירה יתירה את הנעשה ב"בית חיינו", תל תלפיות "בית רבינו שבבבל", עם האלפים והרבבות כ"י שפוקדים את המקום בכל השנה כולה, ובמיוחד בחגי תשרי.

בקשר עם התעוררות זו, מובא כאן ב-COL, תיעוד מיוחד ונדיר בעניין זה, מתוך הספר החדש "בית חיינו 770" שראה אור בערב יום הבהיר י"א ניסן השנה. המהדורה הראשונה של ספר זה ראתה אור לפני כשבע עשרה שנה, על ידי המרכז להפצת המעיינות "היכל מנחם" בירושלים, בראשות הגה"ח הרב יוסף יצחק הבלין, וזכה להצלחה רבה.

במהלך השנים נאסף במערכת "היכל מנחם" חומר חדש רב ורב ערך אודות "בית חיינו", ובהם מסמכים נדירים, כתי"ק ומענות מהרבי ותיעודים מאלפים. ואכן, בערב י"א ניסן השנה, לקראת חג הפסח, ראה אור מהדורה חדשה מורחבת ומפוארת של הספר "בית חיינו 770", בעריכת הרב שמעון גופין, הרב זושא וולף והרב יוסף יצחק ונקרט.

אחד התיעודים המרתקים החדשים המתפרסמים במהדורה החדשה של הספר, הוא התכתבות בין גבאי בית הכנסת ובית המדרש 770 לרבי לאחר חודש תשרי תשמ"ח, בו הם מציינים את הקהל הגדול שהגיע ל"בית חיינו" באותו חודש, וכי מצד ש"אין סומכין על הנס" מן ההכרח להרחיב את בית הכנסת הגדול עבור הקהל ההולך וגדל כ"י.

הרבי נענה למכתב הגבאים ואישר את הצעתם, ובעקבות כך החל התכנון להרחבת 770, ובשלהי אותה שנה, בי"ז באלול, נערך המעמד המפורסם של הנחת אבן הפינה להרחבת "בית חיינו".

להלן יובאו תיאור חילופי המכתבים בנושא, וכן התיעודים ההיסטוריים המרתקים, מתוך המהדורה המורחבת של "בית חיינו 770":

•

עם השנים, קהל החסידים, כן ירבו, הלך וגדל משנה לשנה בלעה"ר. גם מספר המתקרבים ליהדות ולחסידות בכל רחבי העולם הלך וגדל, והכול השתוקקו לשהות במחיצת הרבי ולהסתופף בבית-מדרשו. בית-הכנסת ובית-המדרש נעשו אפוא צרים מהכיל את ההמון ההולך וגדל. אם ב"סתם" שבת היה דוחק ולחץ רב, קל-וחומר ביומי דפגרא, ובמיוחד במועדי החודש השביעי, שבהם לא היה ניתן למצוא מקום למדרך כף רגל, פשוטו כמשמעו. במקרים רבים נאלצו הבאים להישאר בחוץ מאפס מקום.

המצב היה חמור שבעתיים בעזרת הנשים, משני צדדיה. מספר המקומות בשורות הקדמיות היה מוגבל ביותר, אך גם בשורות האמצעיות והאחרונות השטח היה קטן, והצפיפות והדוחק הגיעו לשיאים שלא ניתן לתאר. עד כדי כך הגיע הדבר, שהנשים והבנות שהיו מעוניינות להימצא בבית-הכנסת בעת התפילות וההתוועדויות, היו נאלצות להשכים ולהגיע לפנות בוקר בתקווה שיעלה בידן להיכנס.

גם החדרים, המעברים והפתחים סביב אולם בית-הכנסת היו צרים ביותר, ולא הספיקו כלל לציבור העצום אותו נועדו לשרת, והגיעו הדברים לידי פיקוח נפש ממש.

במקביל, אף הגיעו מכל רחבי תבל פניות ובקשות לעשות למען הרחבת בית-המדרש.

שמונה אנשים על מקום אדם אחד

להמחשת הצפיפות בבית-המדרש באותם ימים, מספר הגבאי הרב זאב יחזקאל הכהן שי' כ"ץ:

"בכל מהלך העבודה והכנת התוכניות להרחבת 770, נתקלנו בבעיה מעניינת - האדריכלים עימם עבדנו לא עמדו על המשמעות המלאה של הצורך להרחבת הבניין. הם אמנם הבינו כי המקום צפוף ביותר, וכי יש חשיבות עליונה בהרחבת הבית, אך הם לא זכו להיות נוכחים בהתוועדויות הרבי, ובוודאי לא בימי שמיני-עצרת ושמחת-תורה, כך שהדבר גרם לחוסר הבנה מסוים בינינו.

לקראת אחד מחודשי תשרי באותה תקופה, הגיע במיוחד מארץ-הקודש האדריכל מר אלי עטיה, אדריכל מפורסם העוסק בפרויקטים גדולים ומורכבים, וכעת נימנה על צוות האדריכלים שתיכננו את הרחבת 770. מר עטיה התארח בקראון-הייטס במשך החודש, ונכח לראות במו עיניו את הצפיפות הגדולה בכל ימי חודש תשרי.

לאחר שהשתתף בהקפות בשמיני-עצרת ושמחת-תורה, סיפר בהתפעלות רבה, כי חישב ומצא שעל שטח המיועד לעמידת אדם אחד בלבד, עומדים ב-770 לא פחות משמונה אנשים!"

"ממש נעשי ניסים"

תוכנית להרחבת הבניין החלה כבר בראשית שנת תשמ"ז. כך כתבו לרבי גבאי בית הכנסת ובית המדרש 770, עם סיום חודש השביעי תשמ"ז, באדר"ח חשון:

כ"ק אדמו"ר שליט"א

ויעקב הלך לדרכו וכו'.

הנה יחד עם האמונה התפילה והקיווי לגאולה שלימה בגילוי משיח צדקנו, הרי עולם כמנהגו נוהג על פי התורה, בהתלבשות הטבע ומנהגיה.

ת"ל ימי התפילה החגים וכו' ב"ה עברו בשלום ושמחה, אך כל הקהל הקדוש הזה כולם פה אחד שזה הי' ממש מעשי ניסים, ורק המשכות כוחות וקדושה ע"י רבינו שליט"א באופן של למעלה מדרך הטבע, הוא שעמד לנו שהכל ב"ה עלה בשלום ושמחה וטוב לב.

אך הרי אין סומכים על הנס, והרי מוכרח להיעשות כל מה שבאפשר שהמקום קדוש יהי' מסוגל לקבל אורחים מקצווי עולם, ובוודאי הרבה יותר משנה זו, אם יתאחר עוד ח"ו קיבוץ הגלויות.

אשר על כן בדעתינו לקבוע אסיפת ראשי ועסקני הכלל של אנ"ש, לערך של מנין אנשים, וברוב עם הדרת מלך, לשית עצות איך ומה, ובאיזה דרך ואופן עלינו להגיש לזה הדבר.

ובזה הננו לבקש ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להצליח ולמצוא הדרך הישר והטוב, אחרי ההצעות וישובי הדעת ברוב מתעסקי אנ"ש.

במענה למכתב הגבאים, הרבי העביר קו על המילים "ובזה הננו לבקש", כך שנשארו המילים הבאות "ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א" וכו'.

לצד זאת, הרבי הקיף את המילים "וברוב עם", העביר קו על המילים "הדרת מלך", וכתב בכתי"ק: "בכיו"ב – בלבול הדעות".

הקמת וועד הבניין

ואכן, בעקבות הסכמת וברכת הרבי הוקם למטרה זו ועד מיוחד. על חברי הועד נימנו: הרה"ח ר' בנימין קליין ז"ל והרה"ח ר' שלום מענדל סימפסון ז"ל, ולהבדל"ח הרה"ח ר' חיים יהודה שי' קרינסקי, ממזכירי הרבי; הרה"ח ר' דוד רסקין ז"ל, ולהבדל"ח הרה"ח ר' אברהם יצחק שי' שמטוב, הרה"ח ר' משה שי' הרסון, מאגודת חסידי חב"ד העולמית; הרה"ח ר' הלל דוד שי' קרינסקי; הרה"ח ר' יהושע פינסון ז"ל ולהבדל"ח הרה"ח ר' זאב יחזקאל הכהן שי' כ"ץ, גבאי בית-הכנסת ובית-המדרש 770. בהמשך מונה הנגיד הרה"ח ר' יוסף יצחק הכהן שי' גוטניק ליו"ר ועד הבניין.

כל חברי הוועד התגייסו למשימה הגדולה, ונטלו על עצמם את תיכנון וביצוע הפרוייקט - הגדלת כבוד הבית הגדול, שתורה ואורה יוצאות ממנו לכל העולם.

הרבי דורש הסכמת אגו"ח לתוכניות ההרחבה

חודשים ארוכים ארך תכנון הרחבת הבניין. בעיצומו של חודש תמוז תשמ"ח מסרו גבאי בית הכנסת לרבי את התוכניות האדריכליות והשרטוטים של ההרחבה המתוכננת.

ביום חמישי כ"ב תמוז תשמ"ח, כותב המזכיר הרב יהודה לייב גרונר אל גבאי בית הכנסת:

אור ליום ד' כ"א תמוז מסרתי לכ"ק אדמו"ר שליט"א המכתב של גבאי בית הכנסת ליובאוויטש שי', ביחד עם התכנית והדוגמא בנוגע להרחבת בית הכנסת.

כ"ק אדמו"ר שליט"א פתח המכתב, ואחר כך אמר לי: בטח ידוע להגבאים שהבנין רשום על שם אגודת חסידי חב"ד, ולא מצאתי כאן מכ' מהם שמאשרים זה, ותמסור לגבאים שעד שלא אקבל מכתב מאגו"ח הסכמתם, לא אענה להם.

כאשר הגבאים קיבלו הוראה זו, הם פנו תיכף ומיד אל הנהלת אגודת חסידי חב"ד העולמית, בבקשה לערוך דיון מהיר אודות התוכנית להרחיב את בית הכנסת, ולקבל את אישור אגו"ח, בעלי הבניין.

ימים ספורים לאחר מכן, ביום שני כ"ו תמוז, התקיימה אסיפה מיוחדת של חברי אגודת חסידי חב"ד העולמית לדון בפניית הגבאים. באסיפה השתתפו יו"ר המזכירות הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, הרב בנימין גורודצקי, הרב שניאור זלמן גורארי', הרב ניסן מינדל, הרב דוד רסקין, הרב יהודה קרינסקי, הרב אברהם שמטוב, והרב משה הרסון.

יומיים לאחר מכן, ביום רביעי כ"ח תמוז, נרשם דו"ח קצר מהאסיפה, כדלהלן:

פונקט א' העיקרי – לענות על מכתב גבאי בית הכנסת, לאחרי קבלת מענה מכ"ק שעד שאגו"ח לא תאשר וכו' לא יקבלו תשובה (כפי הרצוף כאן מכתב מהרב גראנער להם).

אחרי הדיון הרבה שעות, הוחלט להשיב להם כפי המכתב המצורף בזה ג"כ, ומחכים אנו למסור להם בפועל, עדי נברר אם אין שום הערות מכ"ק על מענתינו.

כמענה לכך, הרבי מחק את המילים "נברר אם", כלומר, שאכן אין הערות על מכתבם והרבי מאשר זאת.

לדו"ח הקצר מהאסיפה צורף המכתב הבא:

ד' מטות מסעי

כבוד גבאי בית הכנסת ליובאוויטש שבליובאוויטש

שלום וברכה!

במענה למכתבתכם מיום כ"א תמוז תשמ"ח, בבקשתכם לקבל רשות לעשות התיקונים וכו' בבניין שכעת נמצא שם הבית הכנסת ובית המדרש, הנה באם עי"ז יובטח שזה לתועלת המטרה העיקרית של הנ"ל, שהם קיום בית הכנסת ובית המדרש של כ"ק אדמו"ר שליט"א והתוועדויותיו הק' (באם שיסודרו כל העניינים כפי הדרוש באופן חוקי), אין אנו רואים מצידנו שום סיבה למניעת הרשיון לכם. וה' יצליחכם.

כאשר התוכניות הושלמו וכל האישורים הנדרשים ניתנו, נערך ביום שלישי י"ז אלול תשמ"ח, ערב ח"י אלול, המעמד הגדול של הנחת אבן הפינה להרחבת 770, בחזית בית-המדרש הגדול של ליובאוויטש, ב-770 איסטערן פארקוויי.