בעמדנו בסמיכות לחג מתן תורה שבו הקדימו בני ישראל נעשה לנשמע, אני מוצא לנכון להעלות קוים לדמותו של דודי הגאון החסיד רבי חנניה יוסף אייזנבך זצ"ל שזכה להתעטר בכתרה של תורה, במלאות שלושה חודשים לפטירתו. 

אלפי תלמידיו של דודי הרב אייזנבך זצ"ל הכירו אותו יותר כראש ישיבה ומחבר ספרים שעסקו במסכתות הש"ס וברמב"ם ופחות כרב ופוסק הלכות. לא כולם ידעו עד כמה עסק בבירור הלכות ואסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובפרט בהנהגות והליכותיו של נשיא דורנו עפ"י שולחן ערוך.

כבר בהיותו בקבוצה בשנת תשכ"ה, כאשר שהה בחצרות הקודש למשך כמה חודשים, עקב והביט היטב אחר הליכות הרבי ורשם לפניו כל הנהגה שחזה בה בעיקר בעת התפילות. לימים הוציא לאור יחד עם יבלח"ט הרמ"מ וולף את חוברת הרשימות הראשונה בפרטי ההנהגות הללו. בשנת תשכ"ה כאשר אבי מורי הרב צבי אייזנבך ע"ה נסע לרבי הוא שולח אליו מכתב ובו מבקש ממנו לעקוב היטב אחר הרבי ולבדוק מספר דברים כמו האם קורה לפעמים שהרבי מנשק את הספר תורה ואם כן כיצד וכיו"ב.

אולם דמותו הרבנית ופסיקותיו ההלכתיות מזדקרים בעיקר באחד מספריו הרבים "מחנה יוסף - שו"ת ומכתבי תורה" אותו הוציא לאור בשנת תשע"ז.

בהקדמה לספרו זה, העוסק רבות במשא ומתן של הלכה, הוא מצטנע בענוותנותו הרבה וכותב: "אמנם ידעתי שלא הגעתי למדה זו של פסיקה הלכה למעשה, וגם עיקר עיתותיי מוקדשים ב"ה לשיעורי עיון לפני חברים מקשיבים בסוגיות הש"ס, בדברי הרמב"ם ובשו"ע הרב וחיבור הספרים "מחנה יוסף" - אף על פי כן מן הנמנע הוא להשיב תמיד את הפונים ריקם, מפני הכבוד והנימוס"...

בהמשך הוא מזכיר לטובה את חשובי פוסקי ההוראה שבדור ז"ל, "שזכיתי להיות אתם אבלח"ט בקשר הלכתי אמיץ רבות בשנים, ומפעם לפעם היו דוחקים בי ליכנס לתחום הזה של כתיבת תשובות להלכה: הגאון הפוסק הישיש מוה"ר יחזקאל הלוי גרובנער זצ"ל ראב"ד מרכז הרבנים בדיטרויט ובעמח"ס שו"ת "כנסת ישראל" ג"ח, שעוד גאוני ההוראה בדורות שלפנינו  הפליאו את דרכו בהלכה, שהיה דורש ממני במפגיע לכתוב "תשובות" בהלכה.

"טוב עין הוא יבורך זה משה הגאון הגדול מוה"ר משה הלברשטאם זצ"ל, שבביקורי האחרון אצלו, ליווה אותי עד מחוץ לבית, ואמר לי: "זכיתי וכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל ליווה אותי עד לפתח וברכני ב"הצלחה, סיעתא דשמיא וה' עמו", והנני מוסר את הברכה הזו לכם. וטוב עין הוא יבורך זה משה הגאון הגדול מוה"ר משה הרשלר זצ"ל שכבדני להימנות  על כותבי ספרי ה"הלכה ורפואה" שבעריכתו. יהא זכרם הטהור ברוך".

•

לא ניתן ביריעה קצרה להקיף את רשימות הדברים שהכריע בהן להלכה, אך כמה דוגמאות מתוך ספר השו"ת שלו מלמדים על כוחו בהלכה.

בעמ' מט הוא מברך את הגאון המפורסם מוה"ר יוסף יצחק בלינוב רב מרכז בני ברק על ספרו החדש "שערי מישור" השלישי ומעיר לו על מה שכתב שאסור לאדם לעלות למפטיר בעת אשר הוא מצוי בפסוקי דזמרה גם אם יש לו יארצייט ורוצה לעלות למפטיר בשבת שלפניו.

לאחר שמעתיק את כל נימוקיו של הרב בלינוב הוא שוטח את משנתו בנדון זה תוך שהוא מצטט מפוסקים ראשונים ואחרונים ואף מאגרות קודש של הרבי ומכריע שלעניות דעתו אין לאסור דבר זה בפשיטות ויש מקום להתיר לבעל היארצייט לעלות למפטיר.

מקום נרחב בספר זה תופס הגר"מ גמליאל רבינוביץ שליט"א מחשובי רבני ירושלים שמפזר את שאלותיו בקובצים ומבקש מציבור הרבנים להשיב לו עליהם. בעמ' נב הוא משיב לו בדבר שאלתו מה להעדיף האם להיות מעשרה ראשונים בתפילה או שמא עדיף לחפש מנין שיש בו ברכת כהנים אף אם לא יהיה מעשרה ראשונים. בתשובה זו הוא מכריע, לאחר שמפלפל בדברים, להעדיף מנין עם ברכת כהנים.

בתשובה שלאחריה הוא משיב להגר"ג רבינוביץ בדבר הדפסת ספרים וסידורי תפילה על ידי מחשב האם יש בזה פגם באם מחשבת המדפיס אינה טהורה, או שמא רק כאשר כותבים אותם בידיים ממש כמובא מספר חסידים לא להתפלל בסידור שנכתב עם מחשבות של טינה ועוולה.

בתשובה ארוכה בעמ' נח הוא דן במנהגו של הרבי להביט בפניו של השליח ציבור האומר את ברכת הכהנים בעצמו בהעדרם של כהנים במנין התפילה. בדבריו הוא מרחיב האם הנהגה זו היא הוראה לכלל הציבור או רק ליחידי סגולה ולאחר ב' חלקי התשובה הוא מביע את דעתו שהדבר מתחייב לכלל הציבור אם הם עומדים מצידו של השליח ציבור או מלפניו כמנהג הספרדים שהשליח ציבור עומד בתיבה במרכז בית הכנסת.

איש הלכה. הרב חנניה יוסף אייזנבך ע"ה

תשובה נוספת כותב להגר"ג גמליאל לשאלתו האם מותר לחייל כהן לאחוז נשק בעת ברכת הכהנים שלו? מקום היה לומר שאסור להחזיק כלי מלחמה כשמברכים "וישם לך שלום" וכדוגמת איסור סכין חשופה בעת ברכת המזון. בסופו של דבר הוא מתיר ומחלק בין סכין לנושא נשק בעת ברכת הכהנים ומתיר הדבר.

בעמ' סט: "למע"כ ידידי היקר הרה"ג הרה"ח מוהר"ר זאב יחזקאל הכהן כ"ץ שליט"א גבאי ביהמ"ד הגדול ליובאוויטש שבליובאוויטש:

בדבר השאלה אם הרחבת העזרת נשים והכנסתה לתוך שטח אויר בית הכנסת מותרת או שיש לחוש שממעט בכך קדושת אויר בית הכנסת? בתשובתו זו הוא מביע את דעתו על פי דעתם של פוסקי הדור המובהקים ביותר שאין מקום לאסור.

אחד מגדולי הרבנים עמם עמד בקשר של מכתבי הלכה הוא הרב הגדול ענק בהלכה הרב נתן געשטעטנער בעל "להורות נתן" עמו נשא ונתן עוד מצעירותו ממש ונושאים שונים נידונו ביניהם ואף הם מופיעים בספר.

עם גיסו האדמו"ר ממונקאטש שליט"א הוא מפלפל בספר בדבר השאלה של נטל שיכר וחתם בברכת בורא פרי הגפן האם צריך לחזור ולברך על השיכר. הוא מפליא לצלול לעומק דברי האדמו"ר בתשובה שכתב ובאיזמל חד הוא מנתח את הדברים ומעלה את מסקנתו בסוגיא זו.

ובעמ' רע"ח הוא כותב לו: "עמדתי נפעם מדברי מעכ"ק וממענה שיחת קדשו של רבינו כ"ק אדמו"ר שליט"א (זי"ע) אליו ואכתוב מה שנתעוררתי תוך כדי שמיעת הדברים ועתה הלא נדפסו בספר "מנחם ציון" באורך, ובהורמנותא דמר אכתוב ממה שעלה ברעיוני בענין זה"

את הדברים הללו כתב לגיסו שבא לנחם את הרבי לאחר הסתלקות הרבנית ע"ה ובין היתר דובר שם על כך שהמקובלים הורו שלא להניח תפילין דרבינו תם בימי האבל.

אחת לעשרים ושמונה שנים אנו מברכים את ברכת החמה. בעמ' צב הוא מביא את דברי המהרש"ג שמחלק בין לבנה שצריך לברכה במעומד ואילו בברכת החמה אין צריך אלא אם כן היא נעשית בציבור. בדבריו שמתובלים גם בתורת הסוד והנסתר הוא מהלך בשבילי דרקיעא  לדמות או לחלק בין ברכות הרעמים, הברקים והקשת ועוד ברכות לברכת המאורות הגדולים ולעניות דעתו סובר שיש לעמוד בברכת החמה ואולי אף יותר מברכת הלבנה.

בעמ' קפב הוא דן בהרחבה על שאלה נפוצה בדבר מי שחייב לאכול ביום כיפורים שחל בשבת מחמת סכנה האם יקדש על היין אם לאו. בין הדעות מובאות שם דעתם של אדה"ז והצמח צדק ויש שרצו להעמיס בדברי הצמח צדק שיש לקדש אף שאדה"ז סתם ולא פירש.  והוא בדעתו הרחבה מסיק בביאור שאף לדברי הצמח צדק אין לחולה לקדש ביום הכיפורים שחל בשבת.

אחד הרבנים עמם עמד בקשר מכתבי הלכה הוא הרב אהרנברג מתל אביו ובעמ' ר' אנו מוצאים שכותב: "והנה בשעתו כתבתי את הדברים אל גדול המשיבים הגאון הגדול רבי יהושע מנחם אהרנברג זצ"ל בעל "דבר יהושע", וכתב לי דעתו בשני המשכים וכו' וכו'.

שני ההמשכים הללו יחד עם מכתבו שלו להרב אהרנברג בענין חובת שרטוט במגילה הוא משנת תשכ"ח ללמדך שבעודו צעיר ביותר כבר אז הפתיע את גדולי המשיבים מדור הקודם.

בעמ' רכא הוא פונה אל מע"כ ידידנו הדגול מעוז ומגדול הרה"ג הרה"ח כש"ת מו"ה לוי יצחק גרליק רב מד"א דאיחוד האירופי בבריסל.

מע"כ הראני היום באגרות קודש דעשיית שלום זכר הוא רק בזכר ולא בנקבה. באורך הוא מסביר את הערת והארת הרבי בענין זה מדוע לא בנקבה, אבל יחד עם זאת הוא גם מאריך בדבר החשיבות של עריכת מסיבת 'קידוש' ללידת בת שהשתרש ומקובל בישראל אולי ע"י תלמידי הבעש"ט ומוצא לכך סימוכין נרחבים וכך זוכרני גם שהיה שואל אותי תדיר בלידת בנותיי אם כבר קיימתי את ה'קידוש' להולדתן.

•

כאמור, בלתי ניתן לעמוד על היקף כמות התשובות בהלכה שכתב במשך עשרות השנים המתבדרים בין בתרי ספריו הרבים וגם כאן בספר זה של שאלות ותשובות חייבים לחזות בו מקרוב כדי להנות מכתיבתו המרתקת ומלשונו התורנית הנדירה המענגת את כל הקורא בו.

מלבד תשובותיו בעניניי אורח חיים יש שם גם תשובות בשאר חלקי השו"ע כמו גם בדיני חושן משפט העוסקות בדיני ריבית, בדיני הפקעת מחירים והאם ניתן לעובד להעביר לאחרים הטבות הניתנות לו יתר על שכרו ועוד.

בתשובה אחרת הוא מצדד לפסוק בענין כשרותם של בעלי תשובה לעדות מאחר שיש הרוצים לפסלם עד שלא יעידו עליהם בבית דין שהם בחזקת כשרות והוא מנמק כדעת מי שמכשירם מאחר שכל פסול בעדות הוא רק מחמת גזלנותא ולא בשאר עבירות.

פעם כשדברתי עמו בטלפון עצרתי לרגע כיון שעברתי ליד מנין מתפללים שאמרו קדושה. כששמע אותי עונה הוא החל לפלפל עמי האם יש לענות את הקטעים ששמע ממני או שמא הם רק לשליח הציבור על פי הכתוב בסידור שיש קטעים שהם רק לחזן ולא לקהל.

ניתן לומר עליו בפה מלא שכל הליכותיו ואורחותיו היו מדודים על פי השולחן ערוך והפוסקים לפרטי פרטים ובעיקר לאור פסקי רבותינו נשיאנו כי כל מהותו היתה הלכה לכוון שכל אבריו יהיו מכוונים לעשיה כפי הרצון העליון.

סיפר לי אחד האברכים שגר בשכנותו שפעם כאשר היה בחור שלחו אותו לקבץ בפורים מעות של צדקה עבור הישיבה בה למד כמנהגם מידי שנה בשנה. כאשר דפק על דלתו של הדוד הוא רצה לבקש מעות פורים ובעת שפשט ידו אמר: "מתנות לאביונים". לאחר שהדוד נתן לו מתנה הגונה אמר לו: "בחורע'ל, מתנות לאביונים זה מחר, לא היום!"... כל כולו הלכה.

יהא זכרו נר לרגלינו ואור לנתיבתנו.