על מה דנו בועידת גדולי ישראל לאחר מסע הצלב הראשון?
וורמייזא, שלהי סיוון ד'תתקנ"ו
רחוב היהודים של ורמייזא נראה היה כלאחר מלחמה. יהודי המקום טרם התאוששו מעוצמת המכה, שנחתה עליהם זה לא מכבר. אלמנות ויתומים שיוועו לעזרת נדיבים, ובתים רבים שנבזזו נזקקו לשיקום. הקהילה כולה ביקשה לעצמה רק מעט רוגע ושלווה, לאחר מסע הצלב הנוראי, שבמהלכו נהרגו מיטב בניה.
משפחתו של קלונימוס ניצלה רק בנס. עוד רגע והיו מצטרפים גם הם לקדושים שנהרגו על קדושת השם.
בית הקברות העתיק בוורמייזא | צילום: shutterstock
טרם הפרעות, היה קלונימוס סוחר ממולח. הוא היה סובב על פני הארץ, קונה סחורות במקום אחד ומוכרם במקום אחר לכל המרבה במחיר. פרנסתו הייתה ברווח יחסית, והוא הצליח לכלכל את בני משפחתו בלא דאגות מיוחדות.
אלא שעתה, בפרוע פרעות בישראל, היו הדרכים בחזקת סכנה, וקלונימוס הסוחר אינו יכול שוב לחזר עם סחורתו על פני ערי השדה. אף יהודי אינו חש בטוח להסתובב לבדו בדרכים השורצות סכנות.
למגינת ליבו הוא נאלץ לקבל עליו את הדין. הוא ייאלץ למצוא עבודה בתוך העיר. הוא ידע שעבודות מהסוג שיוכל לקבל על עצמו בעיר הם עבודות מפוקפקות יותר, אבל לא נותרה בפניו ברירה.
למחרת כבר עמד השלט על פתח ביתו. "קלונימוס - הלוואות כספים".
♦
וורמייזא, תמוז ד'תתקנ"ו
הצעקות שעלו מבית הכנסת הגיעו עד לב השמיים.
"שקרן!"
"ואתה נוכל!"
"אני? אתה! טרם השבת לי את הכסף שהלוויתי לך!"
קלונימוס עמד על בימת בית הכנסת. סמוק לחיים, טליתו משתלשלת מאחריו, והוא זועק בקול ניחר: "לא אתן שתתחיל כאן קריאת התורה עד שהברנש הזה ישיב לי את כספי!". סביבו, עשרות מתפללים זועמים. חלקם מצדד בקלונימוס וחלקם בבן מחלוקתו. ובינתיים, קריאת התורה אינה יכולה להתחיל.
מצחו של רב בית הכנסת נחרש קמטים. המצב לא יכול להמשך כך.
קלונימוס נהג אמנם כשורה – באותם השנים, נהגו בקהילות ישראל שאדם שחש כי נעשה לו עוול ממוני, יכול לעכב את התפילה כל עוד לא באה תביעתו על פתרונה – אבל הוא לא היה היחיד. בכל יום קם אדם אחר שטען כי יש לו סכסוך כספי עם אדם אחר, והקהילה כבר חישבה להתפורר מרוב מחלוקות וסכסוכים.
הקולות מאחור עוד רעמו בקול, אבל עיניו של הרב אורו. נראה שיש מה לעשות. יש לו רעיון.
בית הכנסת העתיק בוורמייזא | צילום: shutterstock
מגנצא, תתקנ"ו
תחושה מרוממת עמדה בחדר. כאילו שותפים כל הנוכחים למאורע היסטורי.
קלונימוס הביט בעיניים בורקות בפניהם המאירות של היושבים לשולחן. לא בכל יום הוא זוכה להיות תחת קורת גג אחת עם גדולי הדור.
בתום הוועידה, חתמו הרבנים על מסמך התקנות. מסמך ארוך, המפרט תקנות רבות הנוגעות לחיי הקהילה, להנהגות הראויות בין אדם לחברו, וגם לדינים שבין אדם למקום. בין השאר, קבעו הרבנים תקנות האוסרות את שינוי הלבוש היהודי, גזרו חרם על הפונים לדון בבית משפט נכרי במקום בבית דין יהודי, ועוד תקנות רבות וחשובות לחיזוק הקהילה היהודית.
גם מנהג 'עיכוב התפילה' על ידי אנשים שחשים כי נעשה להם עוול, קיבל את התייחסותם של הרבנים המתקנים, שהחליטו להגבילו ולהתירו רק בתנאים ובזמנים מסוימים.
התקנות קיבלו את השם "תקנות שו"ם", על שם שלשת הקהילות הגדולות הסמוכות לנהר הריין, שרבניהם עמדו בראש הוועידה; שפירא, וורמייזא ומגנצא.
מגנצא (מיינץ), כיום | צילום: shutterstock
// מאחורי הסיפור
'תקנות שו"ם', הוא כינויים של רשימת תקנות שנקבעו על ידי ראשי שלושת הקהילות היהודיות הגדולות באשכנז, במטרה לחזק את הקהילות היהודיות, ולגדור את הפרצות שנוצרו בהם במשך הזמן ובעקבות מאורעות התקופה.
בשנת תתנ"ו, עמדו הקהילות היהודיות באשכנז בפני סכנת כליה ר"ל, אספסוף עצום של נוצרים עלה על קהילות היהודים כשהם קוראים להם לבחור בין מוות להמרת דת ר"ל. אלפי היהודים עמדו בנסיון בגבורה ומסרו את נפשם על קידוש השם.
הניצולים, נזקקו למצוא עבודה בתוך תחומי העיר, מחשש לצאת אל הדרכים שהיו בחזקת סכנה. רבים מהיהודים נאלצו לעבוד בעבודות שונות מחוסר ברירה, מה שגרם לסכסוכים רבים בתוך הקהילה והלשנות חוזרות ונשנות. על מנת לעשות סוף לבעיות הקהילתיות, נתאספו כל הרבנים והחליטו על 'תקנות שו"ם'.
מאפשרים לכם לקבל
