רק נהר מפריד בין צרפת לספרד. נהר קטן שמצידו האחד ניתן לנופף לשלום לעומד בצידו האחר, ואולי אפילו, בימים שקטים, להצליח לשמוע את קולו.

אלא שבאמצע, בעיצומו של הנהר 'בידסואה', עומד אי קטן. 'אי הפסיון' שמו. איש לא גר בו, וגם אין בו משהו מיוחד או יוצא דופן, אבל הוא אי. אי ששטחו הכולל הוא 8,000 מטרים רבועים.

ומה עושות שתי המדינות שצמודות לאי הקטנטן? כמובן – כל אחת אוחזת בו וטוענת 'כולו שלי'.

כך הפכה פיסת הקרקע הקטנטנה למוקד המריבה של ספרד וצרפת. חיילותיה של צרפת עמדו מצדו האחד של הנהר, וחיילותיה של ספרד מן העבר השני, וכך עמדו שתי הקבוצות זו לעומת זו, מוכנים להילחם בצד שינסה לקבוע עובדות בשטח.

אי המריבה הקטן שבין צרפת וספרד | צילום: shutterstock

כל זה קרה לפני כ350 שנה, ומלכי צרפת וספרד דאז היו עקשנים והתבצרו בעמדותיהם. איש מהם לא הסכים לוותר על האי. בטרם פורצת ביניהם המלחמה, ניסו השניים להגיע להסכמות באמצעות 'משא ומתן'. שלשה חודשים ישבו נציגי שתי המדינות וניסו להגיע ביניהם להסכמות. שלשה חודשים עמדו על שפת הנהר צבאותיהם של שני המדינות וציפו להכרעה.

לאחר שלשה חודשים של ניסיונות עקשניים למצוא פתרון לסכסוך, הגיעו ביניהם שני המלכים לפתרון יצירתי – האי יהיה משותף לשתי הממלכות. במשך חצי שנה תשלוט בו צרפת, ובמשך מחצית השנה השנייה תשלוט בו ספרד.

ומני אז ועד ימינו אנו, נמשכת המסורת העתיקה, ובכל חצי שנה מחליף האי הקטן שעליו רק דשא גזום את הבעלות. פעם צרפת ופעם ספרד. באחדות מופלאה.

מי שאחראי לדאוג להחלפת הבעלות מידי שנה הם מפקדי חיל הים של שני המדינות. אלא שבחיים האמיתיים, למריבה המצחיקה על שטח זעיר וחסר משמעות אין עבור מפקדי חיל הים זמן לטיפול, ובמקום זאת מטפלים בתחלופה ראשי העיריות של הערים העומדות זה מול זה וצמודות לאי.