ההגדה המפורסמת של הרבי עם האוצרות הנפלאים הטמונים בה מכל חלקי פרד"ס התורה מסתיימת במילים אלו: "הרבי-רבנו הזקן- לא הכניס בסידורו, אחרי ההגדה, את המילים "חסל סידור פסח" (הנהגות בנוסחאות אחרות), כי בחב"ד חג הפסח איננו מסתיים, אלא הוא נמשך תמיד. באמת, הארת כל המועדים מאירה בכל יום, אבל חג הפסח נמשך תמיד".

השנה במיוחד זוכים אלפי ההוגים בתורת הרבי במסגרת "פרויקט לקוטי שיחות" לחוות במיוחד איך ש"חג הפסח איננו מסתיים". לאחר לימוד ועיון בסוגיות יציאת מצרים וחג הפסח בתור הכנה לכבוד החג כפי שהצטווינו "שלשים יום לפני הרגל", ובהמשך ובמיוחד בליל הסדר ובחג עצמו כפשוט, ולאחר שכבר עברנו מ"חודש הראשון ל"חודש השני", הרי ללומדי "השיחה השבועית"  סדר פסח לא רק שנמשך עדיין ולא הסתיים, אלא  אף עלה שלב -"מעלין בקודש", תוך כדי לימוד בשיחה המופלאה והמיוחדת שנלמדה השבוע - שיחת פרשת תזריע בחלק י"ז בלקוטי שיחות.

הנושא שדן בו הרבי: המדרשים מתארים (וכך הובא ברש"י על התורה) את ברית המילה שעשו רבים מיוצאי מצרים בליל יציאת מצרים, לאחרי שבאופן ניסי הצטוו רוחות גן עדן להביא אתם את ריח קרבן הפסח "בעת שמשה וישראל מסובין ואוכלים פסחיהם במצרים" לנחיריים של אותם יהודים, וזה עורר בהם רצון עז להנות מהבשר, וכך היו מוכרחים למול את עצמם. מקשה הרבי בשיחה, הרי ברור מכך שהמילה היתה בלילה, וכיצד זה יתאים עם הציווי בפרשת השבוע "וביום השמיני ימול בשר ערלתו"   שממנו למדו חז"ל שמילה נעשית רק "ביום ולא בלילה"?

השיחה מסתעפת לשקלא וטריא ב"היתר" ההלכתי לערוך ברית שלא בזמנה – עכ"פ לפני מתן תורה- בלילה, ודיון באופי קדושת החג של יום יציאת מצרים והמסתעף לאיסור מלאכת ברית "שלא בזמנה" ביום טוב, ומשם לחידוש –על פי דיוק במדרשים - שישראל מלו עצמם עם חרבם האישי (ולא כמסורת עם סכין קטן) במיוחד למטרה זו, לחוש לדעות שיום יציאת מצרים נשא אופי של חג עם קדושת איסור מלאכה, ולכן כשמלו עצמם עם "חרב מלומדי מלחמה" הרי זה "מלאכה שלא כדרכה" המותרת מדאורייתא.

וכמובן  השיחה דנה ומנתחת באופן מעמיק את דברי גדולי המפרשים  שעסקו בנושא, לדוגמא: פירוש ה"יפה תואר" על המדרש, ה"תורת חסד" בתשובתו, ה"חיד"א" בספרו שמחת הרגל, שו"ת "יד אליהו" (אמשטרדם, תע"ב), ועוד.

ומכאן לשאלה הגדולה "למה עשה ה' ככה"? הרי הקב"ה עצמו ארגן כביכול שימולו עצמם, אז מדוע הנס לא יכל לקרוא באופן שימולו ביום, בערב החג - כפי שיקיימוהו לאחר מתן תורה? מדוע הקב"ה גרם שיקיימו את המצווה דווקא בלילה?

ובביאור הנפלא שמעניק הרבי לשאלה זו, יושבים והוגים השבוע יהודים בכל קצווי תבל, כי כדי להגיע אל התשובה, עלינו להבין תחילה את את גודל ההפלאה של ליל יציאת מצרים "לילה כיום יאיר", לילה לדיני קרבן פסח אבל יום למצות ברית מילה. ונקודת הביאור (העמוק) בשיחה: יציאה מהמצרים וגבולים של ארץ מצרים הגשמית והרוחנית שמושפעים מהעולמות העליונים, מצריכה פריצת מיצרים וגבולים רוחניים ב"סדר השתלשלות העולמות העליונים", שמתחילה בשורש ומקור העולמות שהיא התורה עצמה כביכול, ולכן מדלגים למקום שלמעלה ממדידות התורה... להגיע ל"דילוג" הנ"ל הקב"ה גורם שבני ישראל יערכו ברית מילה - שבמהותו הוא ה"דילוג" לקשר מהותי ("ברית עולם") עם הקב"ה –בצורה שמדלגת גם על חוקי התורה כביכול - מילה בלילה.

בדברינו נגענו בקצה בלבד, וע"ז נאמר "כל המרבה לספר ביציאת מצרים" – כפי שמתבארת בשיחה זו –הרי זה משובח", ובודאי סדר פסח שלו לא יסתיים עד לשנה הבאה בירושלים.