פרקים קודמים:

• פרק ראשון - ילדות ונערות

• פרק שני - עסקנות ציבורית

נסיון בריחה כושל

הרכבות פסקו מלצאת את רוסיה, והסדק שנפער לזמן קצר בחומת מסך הברזל, נסגר. מי שהספיק לצאת, הסתובב בחופשיות בארץ אחרת, כשהוא רשאי לחיות את חייו כיהודי שומר תורה ומצוות באין מפריע. מי שנותר מאחור, נשאר נתון לאימת השלטון האכזר, למעקבי הק.ג.ב. ולפחד התמידי מהנקישה בדלת.

ר' מענדל בגודל אהבת ישראל שבערה בו, נותר מאחור, בודד מכל משפחתו. הוא חשש, והיו לו סיבות טובות. הק.ג.ב. כבר ידע על מעשיו בתחום ההברחה, והיה ברור שבמוקדם או במאוחר, תשמע נקישת אנשי הבולשת גם על דלת ביתו.

קבוצה שהתארגנה להמלט מברית המועצות באמצעות הברחת הגבול הציעה לר' מענדל להצטרף, והוא שהשתוקק להיפגש עם בני משפחתו, נתן את הסכמתו והצטרף לנסיון הבריחה.

נסיון הבריחה לא עלה יפה, ור' מענדל נפל כפרי בשל היישר לידיהם של אנשי הק.ג.ב. שמצאו את ההזדמנות "לסגור איתו חשבון". לאחר חקירות קשות ומאסר הועמד ר' מענדל בפני חבר שופטים שפסק – 8 שנות גלות בסיביר.

באותה התקופה, ישב ר' מענדל בתאו ונפשו עגומה עליו. הוא הרהר במר מצבו, וביקש לעצמו רק דבר אחד – לכתוב לרבי. כלי כתיבה לא היו לו, ובודאי שלא דרך לשלוח את המכתב. החליט ר' מענדל לכתוב את המכתב במחשבתו בלבד. הרבי הרי אינו מוגבל בהגבלות גשמיות – ובודאי יקבל גם מכתב שנכתב במחשבה.

באותו היום בלונדון, התקבל מברק בביתו של בנו שברח מרוסיה, שנשלח מהרבי ומוען לאביו, ר' מענדל, ובו נכתב – "המברק נתקבל"..

סיביר, רוסיה. חסידים רבים שהוגלו הנה לא שבו מעולם / צילום: Maxim Berg/Unsplash

על אדמת סיביר

שמונה השנים ששהה ר' מענדל על אדמת סיביר הקפואה, הותירו על דמותו רושם עוד שנים ארוכות אחרי שיצא ממנה. בהתוועדויותיו הרבות, היה הוא מספר לקהל שומעיו המרותק סיפורי מופת ומשלים שראה ושמע בהיותו אסיר, יחד עם ההוראות שלמד מכל סיפור שכזה בעבודת השם.

במקום להתמרמר, ולבכות את מר גורלו, בחר ר' מענדל לראות את הטוב שבחיי מחנה המאסר. הוא ראה מאחורי מה שמתרחש עמו את ידה של ההשגחה העליונה המכוונת אותו בכל צעדיו. לימים סיפר, כי אחד הדברים שהעניקו לו כח להחזיק מעמד בתלאות התקופה היו פרקי התניא שידע בעל פה. לאורך כל שנותיו במחנה, היה ר' מענדל שב ומשנן את מילות התניא והם העניקו לו עז ותעצומות.

היציאה מרוסיה

הרגע המיוחל הגיע, ר' מענדל השתחרר מהמחנה ושב אל עיר יישוב נורמלית. באותה התקופה מסוכן היה עבור אזרח רוסי להכניס לביתו מי שעד לאחרונה היה אסיר בסיביר, אך חבריו המסורים של ר' מענדל לא שתו ליבם לסכנה שבכך ודאגו לו לכל צרכו.

לא עבר זמן רב, ור' מענדל שב לפעולותיו הישנות – הוא החל בונה מקוואות, דואג לתלמודי תורה ומחייה את רוח היהדות ככל שיש באפשרותו. רבים תמהו, וכי לא הספיקו לו 8 שנים בסיביר? האם הוא רוצה להיאסר שוב?

אבל ר' מענדל לא וויתר. הוא מוכן גם למסור את נפשו, לו רק יהיה צורך.

תוך כדי, שיגר הוא ללא הרף בקשות למשרד ההגירה הרוסי, וביקש שייתנו לו אפשרות לצאת מרוסיה ולהתאחד עם משפחתו. גם חסידים מחוץ לרוסיה הפעילו קשרים ודאגו ללחץ דיפלומטי על הממשלה הרוסית שתעניק לו אשרת יציאה.

ולבסוף, בד' כסלו תשכ"ד, עלה ר' מענדל על המטוס לאנגליה.

עשרות שנות ייסורים באו לסיומם.

בארצות הרווחה

שבועיים לאחר שנחת בלונדון, כבר עלה ר' מענדל על המטוס שוב. הפעם, בדרכו אל הרבי, לקראת י"ט כסלו.

בהתרגשות רבה ראה את הרבי יורד לתפילה, ובזעזוע פנימי רעד כאשר הרבי היישיר אליו מבט חודר. במהרה, זכה ליחידות פרטית, בה ביקש ממנו הרבי לשמוע פרטים שונים על מה שעבר עליו במשך השנים הקשות.

תקופה קצרה התגורר ר' מענדל בלונדון, ועסק במכירת בדים לפרנסתו. ואז הגיעה הוראה מפתיעה מהרבי – בארץ ישראל נפטר המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן, והרבי מציע שר' מענדל יחליף אותו בעבודת הקודש בישיבה. כמו חייל, התייצב ר' מענדל בכפר חב"ד והתחיל לשמש בתפקיד החשוב – חינוכם של אלפי התמימים שילמדו בשנים הבאות בישיבה.

ר' מענדל מתוועד בישיבה בכפר חב"ד

'המשפיע'

השפעתו של ר' מענדל חרגה הרבה מעבר לגבולות הישיבה. הוא עסק בתחומים רבים ובמישורים שונים בפעילות החב"דית שבארץ הקודש. הוא דאג להקמת מוסדות על טהרת הקודש, והתמסר לאיסוף כספים עבור המוסדות. רבים מחסידי חב"ד בארץ, גם כאלו שלא התגוררו בכפר חב"ד או למדו בישיבה, בחרו לשאול בעצתו וראו בו חסיד פיקח ובעל השקפה.

להתוועדויותיו יצא שם בכל העולם, ורבים שתו בצמא את דבריו. נופך של אמת נוסף לדיבורים היוצאים מפי מי שראה את המוות מול עיניו ובז לו, מתוך אמונה ומסירות לדרך החסידית. כשר' מענדל תבע, הוא תבע באמת, כי כזה היה ר' מענדל – איש אמת.

ר' מענדל חינך את תלמידיו לאהבת ישראל ולעבודת התפילה, להתקשרות לרבי וללימוד חסידות. אלו היו נושאים שהיה לו בהם 'חמימות' מיוחדת. גם לימוד תניא בעל פה היה עניין שר' מענדל ראה בו חשיבות עליונה, והוא דרבן תמיד את תלמידיו לעסוק בכך במסירות.

לקראת חודש תשרי של שנת תשנ"ה, נסע ר' מענדל לרבי, כמנהגו מידי שנה. בדרכו עצר אצל בנו שהתגורר בלונדון, ובמהלך עצירת־ביניים זו נפל למשכב. הוא נשאר בלונדון, ובד' תמוז של אותה שנה, הוא הלך לבית עולמו.

ר' מענדל היה דמות־מופת בעיני תלמידיו ובעיני אלפי חסידים אחרים שהכירוהו. עד היום נשמעים סיפוריו ומשליו, מהם לומדים ומתעודדים צעירים ומבוגרים שלא הכירוהו, אך הושפעו רבות מהסיפורים על דמותו.