ויקרא שמו: מענדל בן ר' מענדל

אווירה קודרת שררה ברחובות העיירה החסידית פלעשניץ. איש לא חייך, הפחד והדאגה ניכרו על פני כולם. השאלה שריחפה באוויר הייתה: מי הבא בתור? מגפת הטיפוס דילגה מבית לבית כשהיא מותירה אחריה נפטרים ומשפחות הרוסות. במשפחות רבות הלכו לעולמם האב או האם, לעיתים גם שניהם. האסונות היו בלתי נתפסים.

המגיפה לא פסחה גם על בית משפחת פוטרפס, שם ישבו הילדים והאם הצעירה וקיוו לישועה. אף אחד לא יכל להאמין שהאב האהוב יפרד מהם כך לפתע. נראה כי משמיים נגזירה הגזירה ולמרות התפילות הרבות לא נקפו הימים, ולמגינת לב כולם החסיד ר' מנחם מענדל פוטרפס השיב את נשמתו ליוצרה, כשהוא מותיר אחריו אלמנה ויתומים רכים.

כאב עצום הורגש בבית משפחת פוטרפס, דמותו של האב חסרה לאלמנה וליתומים שחשו כי חרב עליהם עולמם.

עוד לא עברו ימים רבים מאז נפטר האב, והנה ביום מן הימים, תקופה קצרה לאחר מכן, קריאות של שמחה נשמעו בבית המשפחה.

העיירה כולה התרגשה לשמע הבשורה הטובה, "למריאשא, אשתו של ר' מענדל עליו השלום, נולד בן!".

הילד הרך הוכנס בבריתו של אברהם אבינו ונקרא שמו בישראל "מנחם מענדל", על שמו של אביו המנוח אותו לא זכה להכיר.

מענדל הצעיר גדל בצילה של סבתו 'רחל-לאה', שהייתה בת למשפחת חסידים מוכרת שהמפורסם שבהם הוא דודה ר' חנוך-הענדל עליו מספר אדמו"ר הריי"ץ רבות בשיחותיו ובמכתביו.

סבתא רחל-לאה, גידלה אותו בביתה שבעיירה החסידית המפורסמת 'נעוול'. בנעוול, זכה ר' מענדל להסתופף בצילם של חסידים גדולים שהיו מפורסמים בעבודת התפילה וברגש החסידי שלהם. תפילתם וההתוועדויות שלהם פעלו עליו עד למאוד, וציור העיירה החסידית שראה השפיע עליו עוד שנים ארוכות.

העיירה פלעשניץ כיום. כאן נולד ר' מענדל פוטרפס עליו־השלום

בליובאוויטש - אצל הרבי

כאשר הגיע מענדל הקטן לגיל שבע, לקראת חודש תשרי, החליטה סבתא רחל-לאה כי הגיע הזמן שמענדל ייסע לרבי. ממחשבה למעשה, ארזו הסבתא והנכד את חפציהם ולאחר נסיעה מפרכת על סוס ועגלה, הגיעו השניים לליובאוויטש. אל חצר ביתו של אדמו"ר הרש"ב.

לסבתא רחל-לאה עמדה זכות מיוחדת - היא הייתה חברת ילדות של הרבנית שטערנא-שרה אשת אדמו"ר הרש"ב. כאשר נפגשנו השתיים והעלו זכרונות, ביקשה סבתא רחל-לאה מן הרבנית כי תפעל שהרבי יקבל ליחידות את מענדל הקטן שלה. ואכן, לאחר חודש מרומם של חגים במחיצת הרבי, נכנס מענדל הצעיר עם סבתו ליחידות אצל הרבי. ביחידות המיוחדת, ברך הרבי את מענדל הצעיר ביראת שמיים מתוך אריכות ימים ושנים.

מאז, מידי שנה בשנה לקראת חודש החגים ארזו הסבתא ונכדה הצעיר את מטלטליהם, ונסעו אל הרבי, לליובאוויטש. כך, עד שנת תר"פ. בשנה זו, כשהיה מענדל הצעיר בן שתים עשרה שנים בלבד, הסתלק הרבי הרש"ב ובנו הרבי הריי"צ קיבל עליו את הנשיאות.

היו אלו ימים שחורים עבור יהודי רוסיה. שלטונם של ה'צארים' (ה'צאר' הוא כינויו של מלך רוסיה) הופל לאחר מהפכה אכזרית שכללה פוגרומים קשים ביהודים. עתה, החלו השליטים החדשים - ה'קומוניסטים', לכפות את רעיונותיהם על אזרחי המדינה. הקומוניסטים כפו את שיטתם בכוח הזרוע, הם הטילו אימה באמצעות קנסות ועונשים כבדים שלעיתים הסתכמו במאסר קשה ולעיתים במוות אכזרי.

אך רק אחד עמד בדרכם ולא היה מוכן להיכנע. היה זה אדמו"ר הריי"ץ שנלחם בכל כוחו על עתידה של היהדות ברוסיה. הרבי שלח חסידים לכל רחבי המדינה הגדולה שהקימו 'חדרים' מחתרתיים, תיקנו מקוואות ועודדו את היהודים הנדכאים.

ר' מענדל שורף את החמץ בערב פסח

נדודים בין ישיבות

גם ישיבות תומכי תמימים המשיכו להתקיים במחתרתיות ומתוך תנאים קשים. מענדל הצעיר הצטרף לישיבת תומכי תמימים בקרמנצ'וג שם למד בהיחבא ומתוך מסירות נפש במשך ארבע שנים, כשבסופם קרה הנורא מכל – הבולשת הרוסית חשפה את הישיבה המחתרתית ופיזרה את תלמידיה. מענדל לא וויתר, נטל את מקל הנדודים ועבר לישיבה המחתרתית שבעיר חרקוב, אך לאחר תקופה קצרה גם ישיבה זו נחשפה והוא נאלץ להמשיך בנדודיו הלאה אל הישיבה הבאה.

ר' מענדל, שבתקופה עליה אנחנו מדברים עודנו בחור צעיר, היה יהודי שלא נכנע. ישיבה אחר ישיבה נסגרת, אבל הוא לא מתייאש, לא נסוג. בורח ומנסה שוב, בעוד עיר ובעוד עיירה - איש לא יצליח למנוע ממנו ללמוד!

כזה היה ר' מענדל, יהודי שלא נכנע.

בפרק הבא נכיר את המחתרת הסודית לה היה חבר ר' מענדל
נבין מדוע נפרד ממשפחתו למשך קרוב לעשרים שנה (!)
ומתי הפך ר' מענדל למשפיע מוכר שאלפי תלמידים מתחנכים לאורו