הרבי ויום השואה: ההתייחסויות והדרכים להנציח את הקדושים
rבמכתב מתאריך כ"ב שבט, ה'תשי"ד, הרבי מבאר בארוכה את נושא השואה וההסתכלות התורנית על המאורעות שעבר עם ישראל: "וביאור הדבר הוא מדוגמא במקצוע אחר. יתאר לעצמו אדם שמעולם לא היה בישוב, ונתגדל במדבר יחידי, ופתאום הביאוהו לחדר של רופא שינים, או של מנתח (כירורג), ורואה אשר ילד יושב על כסא וידיו ורגליו קשורות להכסא, והרופא שינים עוקר אחת משניו, והילד צועק בקול גדול, או בדוגמא של המנתח, רואה אדם קשור לשלחן באופן שלא יוכל לזעזע את אבריו להגן על עצמו או לברוח, ומנתחים אותו ושופכים את דמו. מובן מעצמו, שמי שאין לו כל ידיעה אם הרופאים הם אנשים בעלי יושר וצדק, ואין לומר שאין לו גם ידיעה בחכמת הרפואה, הרי תהיה אצלו החלטה גמורה שאלו האנשים המטפלים בילד או המנותח אינם אלא גזלנים שכל כוונתם לגרום כאבים גדולים ועצומים לאלה הנופלים בידיהם.
והוא הדין בנידון דידן, אשר כל אחד מאתנו רואה מאורעות זמניים, המתחוללים משך איזה ימים, חדשים או שנים, ושוכח לגמרי אשר הנשמה היתה קיימת אלפים בשנים קודם לכן, וכיון שהנשמה נצחית תהיה קיימת גם לאחר זה לנצח, ואם על ידי יסורים של שעה קלה, קלה בערך הזמן דחיי הנשמה קודם מאורע זה ושלאחר מאורע זה, תבוא תועלת נצחית לכל הזמן העבר והעתיד, הרי לא לבד שלא היה מערער על היסורים, אלא כלשון הנביא (ישעי' יב, א) היה אומר 'אודך ה' כי אנפת בי'. (אג"ק ח' קפא')
כשמזכירים את היטלר ועוזריו מוסיפים ימח שמם!
במכתב ארוך ומנומק מחודש אלול ה'תש"מ בנוגע לשאלות שנשאלו, הרבי מבאר כמה וכמה פרטים בנוגע לשואה: "מפורסם מנהגם של רוב המכריע של בני עמנו, וכמובן אני בתוכם, שכשמזכירים את הקדושים היינו כל בני ישראל שניספו במחנות הריכוז והגיטאות, מוסיפים - ה' יקום דמם. ולהבדיל בקצה הכי תחתון, כשמזכירים היטלר ועוזריו מוסיפים - ימח שמם. והביאור אשר כל יהודי שנרצח על שום שהוא יהודי, קדוש יאמר לו, ובטוחים אנו שה' יקום דמו והרוצח ימח שמו.
"מה שנתוסף בתקופתנו זו, שאפילו אלו שהכריזו על עצמם שאינם מאמינים, התחילו לתבוע... היתכן אשר השופט כל הארץ לא התערב בענייני השואה! ומובן, אשר עצם הטענה הזאת, שהולכים ומתמידים בה פעם אחר פעם, מוכיחה את האמת, אשר בעומק לבם מאמינים הם שהשופט כל הארץ היה מנהיג לכל הברואים גם בעת השואה.
"מה שראיתי שינוי בדורנו בהשוואה במצב בזמן לנבואות האמורות - שאז היה ענין של עונש, לאחרי כמה וכמה אזהרות, כמבואר שם; ובדורנו מוכרח לומר שהוא ענין של "ניתוח", זאת אומרת עניין של תיקון. ובהדגשה שהתיקון הוא בשביל ובהמנותח, ותיקון עד כדי כך שהצער אינו בערך להתיקון הבא על ידו, בדוגמת החילוק שבין חיים והפכם. וגם זה מיוסד על עיקר בדתנו, ובלשון העיקר הי"ג, שם: "אני מאמין באמונה שלימה שתהיה תחיית המתים". (התקשרות קעב' 13)
עלינו להשלים את תפקידם של היהודים שנרצחו שהיו יכולים לעשות
בשיחה מיוחדת של הרבי בפני סטודנטים בח' אדר ה'תש"כ: "לאחר השמדות רחמנא ליצלן של היטלר ברוסיה, בפולין, בהונגריה וכו' שבהם אבדו שישה מיליון מישראל – מוטל על כל אחד ואחד מאיתנו תפקיד כפול: נוסף על תפקידו האישי, נושא כל אחד ואחד מאיתנו גם את תפקידם של היהודים שנרצחו רחמנא ליצלן, ועלינו להשלים העבודה שהיו הם יכולים לעשות – על-כל-פנים חלק גדול ממנה.
כל אחד ואחד נחשב לעניין זה, ואף אחד אינו מיותר. ובאותיות פשוטות - בחיי היום־יום שלנו - עלינו לנצל את כל כחותינו כדי להוסיף לצד הטוב כך שיתגבר וישלוט על הצד הלא־טוב, ולהשפיע בכיוון זה על סביבתנו, וכך נזכה לחיים של שמחה ושל אושר לנו ולכל הנמצאים בסביבתנו. כל האמור יכול לבוא לידי פועל רק על ידי חיים של תורה ומצווה, שנבחנו לאורך 3500 שנות קיומו של עם ישראל." (תורת מנחם כז')
שארית הפליטה מ"המבול" צריכה לבנות בתי כנסיות ישיבות ותלמודי תורה
ביחידות לעסקני ישיבות תומכי-תמימים בחדרו הקדוש ביום חמישי פרשת נח תש"כ אמר הרבי
"לאחרי ה"מבול" לפני שנים אחדות, שהכחיד מיליוני יהודים, ורק חלק מבני ישראל שליט"א ניצלו – צריכה שארית הפליטה ללמוד ולהבטיח שלא להתנהג חס-ושלום כמו שארית הפליטה של המבול ההוא, ועל-ידי-זה גם למנוע את התוצאות הבלתי-רצויות שהיו אז.
"כלומר, אנשי דור הפלגה שמו להם מטרה אחת ויחידה לבנות עיר שתנציח את שמם, ואילו עתה נדרש מכל אחד ואחד להפנות את עיקר המרץ והאנרגיה שלו לבנות עיר ומגדל דקדושה – בתי-כנסיות ובתי-מדרשות, ישיבות ותלמודי-תורה. בכך יש להשקיע מאמצים וכך מקיימים את הרצון העליון ובדרך זו נכנסים להיסטוריה הנצחית! (תורת מנחם כז')
אני מעריך את כל המתעסקים בהנצחת הקדושים ולוחמי הגיטאות
בהמשך המכתב שהובא לעיל הרבי מתייחס גם להנצחת קדושי השואה ולוחמי הגטאות: "ולהעיר שגם בזה רואה אני ומעריך את כל אלה המתעסקים בהנצחת הקדושים ולוחמי הגיטאות, הי"ד, שאין זה רק בשביל שלא ישכחו הנכדים וכו', אלא כתוצאה מאמונתם בתחית המתים." (התקשרות קעב' 14)
האם מותר לקנות תוצרת גרמניה?
במכתב מתאריך ט"ו כסלו תש"ל במענה לשאלת יהודי ממדינת וירג'יניה מתייחס הרבי למחלוקת האם לקנות מוצרים מתוצרת גרמניה.
"מאשר אני קבלת מכתבו מה-14 בנובמבר, בו הוא שואל דעתי האם להימנע מקניית תוצרת גרמניה היא "הפגנת חולשה או הנהגה לא כשורה", ומוסיף ש"שואל כיהודי, לאור ההלכה והמנהג".
"ברור הוא שהשאלה הנ"ל היא יותר עניין של רגש מאשר הלכה או מנהג. לכן, כמו בכל עניין של רגש, קשה להביע דעה שתתקבל על-ידי כולם. מכל-מקום, בטח אי-אפשר לקרוא להנהגה כזו "חולשה", אדרבא, החלטה כזו דורשת רצון חזק, בפרט שהיא כרוכה בקושי כלשהו.
"גם אי-אפשר לקרוא להנהגה כזו "הנהגה לא כשורה", כי מבוססת היא על ההנחה שהנהגה זו היא בכלל "זכור את אשר עשה לך עמלק". כי, כידוע, האכזריות הבלתי-אנושית כו', שממנה סבלו אחינו חסרי ההגנה והחפים מפשע, לא בוצעו על-ידי קבוצה קטנה, אלא מתוך ידיעה, הסכמה ואף שיתוף-פעולה של הרוב המכריע של העם הגרמני. יתר על כן, אינני סבור שיש אחד שמאמין ברצינות שהעם הגרמני של היום הוא שונה לגמרי מהעם הגרמני של לפני שני עשורים. (התקשרות תר"נ 12)
התבוללות ונישואי תערובת סכנה כמו ה"פיתרון הסופי" של היטלר ימ"ש
"ה'פיתרון הסופי' שהיטלר יימח-שמו רצה לבצע יכול לבוא וללבוש צורה של תהליך סמוי שהוא לא פחות הרסני מזה הגשמי – הכוונה להתבוללות ונישואי תערובת תהליך שהחל בגרמניה הרבה לפני היטלר ימ"ש, כשחלק מבני העם היהודי השתדלו להסתיר את זהותם היהודית ולהתנהג כמו שכניהם ועמיתיהם הגרמנים וכו'" (מכתב באנגלית ט"ו בכסלו תש"ל)
אין דעת חכמים נוחה שקבעו את יום השואה בחודש ניסן
מעניין לציין שבאותה שנה הרבי התייחס גם לקביעות של יום השואה בכ"ז ניסן, והרבי אמר ש"אין דעת חכמים נוחה מכך שקבעו את "יום השואה" דוקא בחודש ניסן, חודש שאסור שיהיו בו ענינים שהם היפך השמחה (שו"ע או"ח סימן תכ"ט). והרי יכלו לדחותו לחודש אייר..." (שיחות קודש משיחת י"א ניסן תשל"ז)
התגובה צריכה במעשים של כן ירבו "להקים משפחות גדולות"
במכתב ארוך ומנומק מתאריך כ"ד ניסן תשכ"ה לסופר אלי ויזל ע"ה ניצול השואה, בנוגע לאמונה בעקבות השואה. בסיום המכתב עודדו הרבי להתחתן ולהקים משפחה שזה התשובה לפיתרון הסופי שתוכנן על ידי הנאצים ימ"ש.
"..וכעת הנני מרשה לעצמי הערה אישית, הקשורה בשיחתנו כאשר נפגשנו בחדר. סדרת מאמריו "והעולם שתק" עוררה בי שוב את הרעיון, שברצוני להביע כאן, בהזדמנות זו: לזכור ולא לשכוח, כפי שהתורה אומרת: זכור את אשר עשה לך עמלק – ברור שהוא, בהחלט, דבר חיובי; בלשון חכמינו ז"ל, זוהי מצות עשה. במיוחד כאשר רואים את המגמה המתפתחת, והמאמצים לשכוח ולהשכיח.
אבל לאחר כל זה, הזכירה – היא רק חלק אחד של התפקיד המוטל עלינו. החלק האחר, ואולי עוד יותר חשוב, הוא לעבוד ולהשפיע באופן פעיל נגד מה שמכונה "הפתרון הסופי" שהיטלר, בדיוק כמו המן, זממו.
התגובה צריכה להתבטא במעשים בכיוון של "כן ירבה וכן יפרוץ". כדי להשיג מטרה זו, לא תסייע ההתמרמרות הנובעת מזכירה מתמדת ואי-שכחה, עד כמה שתהה חשובה. הכרחי להגדיל ולטפח את העידוד לבנות את העם היהודי, כעם יהודי, מן הבחינה הפשוטה של "ויפרו וירבו ויעצמו במאד מאד" – ההיפך הגמור של "הפתרון הסופי" שתוכנן.
כמו בכל הדברים, כך גם בזה, חשוב – בנוסף לעידוד המילולי – להראות דוגמא חיה. במיוחד אחד שחווה בעצמו את כל הדברים הללו, צריך בודאי להראות, כי לא זו בלבד שהיטלר י"ש לא ניצח, אלא אדרבה, בהתרסה נגדו ונגד עוזריו, דוקא להקים משפחה גדולה עם בנים ובנות ונכדים.
לימים גילה הסופר אלי ויזל שלא רק שהרבי עודדו להתחתן ולהקים משפחה, אלא ביום של החתונה הופתע לקבל בביתו שבירושלים זר פרחים גדול מהרבי דבר שריגש אותו במיוחד. (מתורגם ללה"ק מהמכתב המקורי לסופר אלי ויזל משפת האידיש כ"ד ניסן תשכ"ה)
מתוך הספר אקטואליה בזוית חב"דית המכיל אלפי נושאים במשנתו של הרבי ליובאוויטש מאת הרב שבתי ויינטראוב
מאפשרים לכם לקבל
