הבול המוכר הולך ונעלם מנוף חיינו. עם בוא עידן הפקס (גם הוא כבר ז"ל), ולאחריו שירות הדואר האלקטרוני, הולכים המעטפות והבולים ומפנים את מקומם לצעירים והטובים מהם. סביר להניח, שבעוד זמן לא רב הם יהיו נדירים ממש.

יחד עם הבולים, נעלמים גם אספני הבולים. מנפיקי הבולים מדווחים כי מספר של האספנים המנויים על קבלת הבולים עם הופעתם הולך וקטן ככל שעובר הזמן, ורגע לפני שהם נעלמים לגמרי – זה הזמן להכיר את סיפור ההיסטוריה שמספרים הבולים.

עם תום המנדט הבריטי בארץ-ישראל, וההכרזה על סיום שירותי הדואר הבריטי בארץ, הוקם שירות דואר יהודי שישמש תחליף עד למיסוד שירות דואר מסודר. הכל התרחש מהר באותם הימים, בחסות הבוקה והמבולקה שהותירו אחריהם האנגלים בצאתם. אך בקושי, הצליח שירות הדואר להשיג גלילי דפים ומכונת דפוס להדפסת סדרת הבולים הראשונה שתשרת את יהודי הארץ. לאט, אך בעקביות קם והתמסד דואר ישראל עד לעיצובו באופן שאנחנו מכירים היום.

כמו בכל מקום בעולם, הדפיס הדואר בולים שונים מידי תקופה, כשכל בול, או סדרת בולים, מעוצבת במיוחדת על מנת לסמל ציון מאורע היסטורי מההווה או העבר. גם דמויות יוצאות־דופן זכו לייצוג הולם על בולי דואר ישראל.

חותמות הדואר, שבהם החתימו את הבולים, גם הם עוצבו ושונו בהתאם לראי התקופה, ומהם חותמות מעניינות ומיוחדות, המספרות לנו על היחס והחשיבות שניתנו אז לאותם אירועים.

מעניין לציין כי בהזדמנות מסויימת, כאשר עלתה הצעה להנפיק בול ועליו דמותו של אדמו"ר הזקן, התנגד הרבי להצעה בהסבירו שהבולים עתידים להתגלגל במקומות שונים וכן להיות מוחתמים בעת שליחתם, מה שנראה כחוסר כבוד. לימים, כאשר הוחלט לפני מספר שנים להוציא בול שמנציח את פועלה של חסידות חב"ד, צוייר עליו בניין 770 במקום דמותו של הרבי מן הטעם הזה.

בואו נצא יחד למסע היסטורי בעקבות סיפורם של הבולים: