השמועה הגיעה מהר מאוד לאוזניהם של הילדים בבית: "יש 'אונטערן' חדש בשידור חי, באחד מימי חול המועד". ומאותו רגע, הם כמעט לא נתנו לי מנוחה. וכמו שילדים יודעים לעשות כשהם מאוד רוצים משהו, הם הגיעו למידע הדרוש בדרכי בילוש וחקירה משלהם. ההוכחות הונחו מול עיניי, ולי לא נותרה הברירה, אלא להעביר כרטיס אשראי לתשלום (בינינו, הילדים לא מקשיבים כאן, אבל הייתי משלם על מספר השעות שהילדים נהנו, גם סכום גדול יותר...) וגם לסדר 'כבל' מתאים, שיעביר את השידור מהמחשב הנייד עם המסך הקטן, אל המסך הגדול יותר שבחדר הילדים. זהו. מכאן החלו הילדים לספור ימים, שעות ואף דקות. וכשבארה"ב השעה הייתה 14:30 ואצלנו 20:30, התיישבו הילדים בשקט, לא לפני שישנו שעתיים רצופות לפני זה, לבקשתי ולהצעתי.
 
'אונטערן', היא סדרת הצגות על טהרת הקודש בשפת האידיש, המופקת בימי חול המועד בהפרדה מלאה לקהל החרדי שבארצות הברית, על ידי אברכים חסידים, ברמה שלא מביישת שום שחקני תיאטרון שלמדו והשקיעו שנים וכספים ללימוד תורת המשחק. ההצגות בנויות בדרך כלל על סיפור דמיוני, המתבססות על רקע היסטורי. ברוב הסיפורים, מדובר על יהודי כלשהו שנקלע לצרה, והעלילה כמובן עשירה וסבוכה. בין הפרקים משולבים שירים מרגשים, ובעיקר קטעי הומור וצחוק, כמו מיטב הבדרנים באידיש. כמובן שלקראת סוף ההצגה, נחלץ היהודי מהצרה, הרשעים באים על עונשם, ו'סוף טוב הכל טוב'.

הסדרה הזו, שכבר מופקת מזה מעל עשור, פופולארית בקרב הציבור החרדי דוברי האידיש. ולנו כהורים, ההנאה היא כפולה: מעל 3 שעות של הנאה לילדים היקרים, החדרת יראת שמים ואמונה שמשתלבים באופן מקצועי בתסריט, ועוד משהו חשוב לנו: שימור שפת ה'אידיש'.
 
בספר 'היום יום', מביא הרבי: "דער בעש"ט פלעגט לערנען מיט זיינען תלמידים אַ שיעור גמרא... דער בעש"ט פלעגט אפטייטשען די ווערטער אין אידיש". (ובתרגום ללשון הקודש: "הבעל-שם-טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא... הבעש"ט הי' מתרגם את המילים לאידיש). בעולם החסידות יש לשפה הזו מקום מיוחד. החל מהבעש"ט, ממשיכו המגיד ממזריטש, תלמידו מייסד חסידות חב"ד רבנו הזקן, וכל רבותינו נשיאינו, כולם אמרו דברי תורה באידיש דווקא ולא בלשון הקודש (למעט מקרים בודדים, שהרבי השמיע שיחה בלשה"ק או ברוסית). וכמה סיבות לדבר, בהן גם העובדה שעל ידי זה 'מבררים את הניצוצות שנפלו לקליפות'.
 
חז"ל אומרים, כי אחת הזכויות שבגללן יצאו בני ישראל מארץ מצרים היא "שלא שינו את לשונם". מבאר על-כך הרבי הריי"צ נ"ע שהכוונה היא – 'דער אידישער גלות-שפראך' (שפת היהודים בגלות), אשר בדורות אלו היא שפת האידיש. זכיתי ב"ה וזו שפת האם שלי ('מאמע לשון'), בה שוחחתי ורק אותה הכרתי בשנות ילדותי, כאשר לכתיבה נכונה בלשון הקודש, יחד עם יסודות המתמטיקה, הוקדשה כשעה אחה"צ ב'חיידר' הירושלמי בה למדתי.
 
אידיש היא השפה שבה משוחחים יהודי אירופה זה כאלף שנה. היא שפה עשירה ועסיסית, ובה אלפי ביטויים ופתגמים. היא התפתחה בגרמניה, במקביל להתפתחות השפה הגרמנית, והיהודים הוסיפו בה מילים וביטויים בלשון הקודש, דיברו בה בהגייה ייחודית, כתבו אותה באותיות עבריות, ובהדרגה התגבשה כשפה בזכות עצמה. על הבסיס הזה נוספו במשך השנים מילים ברוסית ועוד שפות, ולי כירושלמי, מוכרים מילים אחדות באידיש שמקורו בכלל מהערבים שהיו גרים בשכנות בירושלים העתיקה. ישנן גם מילים רבות באידיש שנכנסו לשפה העברית המדוברת כיום, ובהן מעל 600 ביטויים שונים שהשתלבו בה.
דיאלקטים שונים התפתחו באידיש, בהתאם לאזורי המגורים שבמזרח-אירופה. כיום יש בה שני ניבים מרכזיים, ואף שהם נכתבים באותו אופן הם נהגים בצורה שונה. אך מה שבטוח, שעם שפה זו מסתדרים היטב ברוב המקומות בעולם בהם יש יהודים.

ישנן מעלות מיוחדות ונפלאות בנוגע לשפת האידיש דווקא, אשר אין דוגמתם בשאר הלשונות, כפי שהרבי מבאר בארוכה בשיחה, שנאמרה בקשר לסיום ספר תניא קדישא ברדיו, בה ציין הרבי, שמנהג ישראל (האשכנזים) במשך מאות השנים האחרונות, הוא, שבחדרים ובישיבות ובבתי מדרש, מדברים ולומדים דווקא באידיש. לא קלה לי הדרך, כאשר כאן בסביבה השפות העיקריות הנשמעות לילדיי הם רוסית ועברית, אך ביודעי את החשיבות והתועלת שבכך, אני משקיע ככל יכולתי, וב"ה מצליח, ואנו משוחחים בשפה נפלאה זו באופן מלא וקבוע.
 
'באידיש זה נשמע אחרת' – זה ביטוי מוכר על בדיחות או פתגמים שנונים שונים, ופעמים רבות ראיתי, איך הניצוץ היהודי המוחבא, נדלק בשיר אידישאי עתיק ומעורר, אצל כאלו שעוד זוכרים את ההורים ובני הדור הקודם משוחחים בשפה זו - היא גם מביאה אותי להשקיע בה עוד יותר עם הדור הצעיר, שלפעמים באים ושואלים אותי, אם הדבר אפשרי ללמוד את השפה, ובכך גם יקל עליהם לימוד שיחות הרבי. העצה הפשוטה והפרקטית שאני נותן להם תמיד: 'התחל לבטא מילים בסיסיות קלות של תשמישי קדושה ומצוות, כמו שדוברי אידיש דוברים: חַלֶה ולא חַלָּה, גוּט שַׁבָּת, זַיי גֶעזוּנְט, חֲסִידִישֶׁע נַחֶת, רֶבֶּה במקום רַבִּי...'.
 
והעיקר שנזכה לגאולה המלאה, מתוך בריאות ושמחה ורוב נחת!